טרופיקל מינימליזם: הטרנד התאילנדי שאתם חייבים להכניס הביתה

חזרתי בסוף השבוע האחרון מחופשה ארוכה ומתבקשת בתאילנד (כן ייתכן שחזרתי מוקדם מדי), ומאז האלגוריתם מסרב לשחרר ומציף אותי בריזורטים חלומיים, בריכות אינפיניטי פסיכיות וחללים פתוחים שגורמים לבית שלי להיראות כמו מחסן לוגיסטי של חברת שליחויות.

אבל בימים לחוצים כמו אלו, אסקפיזם היא לא מילה גסה. הבית שלנו חייב להפסיק להיות רק קופסת קירות אפרוריים ולהפוך למקום שמוריד את הדופק בשנייה שנכנסים אליו. בדיוק בגלל זה ניצלתי את הניתוק באיים למחשבה על איך התאילנדים יוצרים את התחושה השקטה, הרגועה והלא מתאמצת, ובעיקר איך אנחנו יכולים לשאוב ממנה השראה בלי שהסלון שלנו ייראה כמו לובי של ספא כפרי בצפון שנולד אי שם ב-1992.

נתחיל באזהרת מסע חמורה. עשו לי טובה, תפתחו את הפח הקרוב ותזרקו אליו את פסלוני הבודהה מעץ שקניתם בשוק הלילה ואת אהילי הקש שחשבתם שהם להיט. אחד הסגנונות המובילים היום במלונות הפאר בדרום-מזרח אסיה הוא טרופיקל מינימליזם (Tropical Minimalism), והוא רחוק שנות אור מהקלישאות שגדלנו עליהן. טרופיקל דיזיין הוא בעצם סגנון עיצוב המשלב בין קווים נקיים, פונקציונליות ומיעוט פרטים לבין החמימות, הצמחייה והחומרים הטבעיים האופייניים לאזורים טרופיים.

אי אפשר לדבר על טרופיקל מינימליזם בלי הקשר לטבע. ואני לא מתכוונת לעציץ מסכן בפינת הסלון שעובר משבר קיומי כבר שנתיים ומקבל מים רק כשנזכרים שהוא עדיין חי. באדריכלות הטרופית האמיתית, הטבע הוא לא הנוף שרואים דרך החלון, אלא חלק בלתי נפרד מהחלל עצמו. הסלון נפתח אל הבריכה, חדר הרחצה משקיף לגינה טרופית, ופינות הישיבה מוקפות בצמחייה מכל עבר. הגבול בין פנים לחוץ מטושטש עד כדי כך שלפעמים לא לגמרי ברור איפה הבית נגמר ואיפה הטבע מתחיל. זו גם אחת הסיבות שכל כך נעים להיות בחללים האלה. הם מלאים באור טבעי, באוויר ובירוק בעיניים. התחושה היא לא של בית שמסתכל על הטבע, אלא של בית שחי בתוכו.

עכשיו, ברור שלא כולנו גרים בריזורט על אי פרטי בתאילנד, ורוב הסיכויים שהנוף מהחלון שלכם הוא הבניין של השכן ולא ג'ונגל טרופי. אבל אפשר בהחלט לאמץ את הרעיון. לפתוח את הבית למרפסת, ליצור מבטים ירוקים, לשלב צמחייה בצורה טבעית ולהכניס כמה שיותר אור יום. לגרום לבית להרגיש קצת פחות כמו קופסה סגורה וקצת יותר כמו מקום שכיף לנשום בו.

הטעות הישראלית הנפוצה ביותר בעיצוב הבית היא מה שאני קוראת לו "Over styling" חומרים חמים. אנחנו מתאהבים בחופשה בראטן ובבמבוק, באים לארץ, קונים כורסת קש, דוחפים שטיח חבלים לצידו, תולים אהיל קלוע מעליו, ובסוף הסלון נראה העתק מדויק של חושה רעועה בסיני אחרי סופת מדבר פתאומית. זה עמוס, זה חונק, ובעיקר מייצר תחושה מיוזעת ולא מעודכנת.

לכל הכתבות בערוץ living

אז איך עושים את זה נכון אצלכם בבית? אם בחרתם לשלב כורסת ראטן קלועה או שידת קש בעבודת יד, אין צורך למלא את כל החלל בפריטים דומים. להפך. תנו לפריט הזה להיות הכוכב. שלבו אותו לצד קירות בגוון רגוע, רצפת בטון בעלת מראה טבעי או מינרלי, טיח בעל טקסטורה עדינה, נגרות נקייה וקווים ישרים. אפשר להוסיף גם נגיעות דקות של ברזל שחור או אלומיניום, שמכניסות לחלל דיוק ועכשוויות. הבטון והקווים הישרים מעניקים לחלל את הדיוק הנכון, המודרני והנקי, בזמן שנגיעות הקש הבודדות שוברות את הניכור, מכניסות חמימות מדויקת ויוצרות את תחושת הריטריט המיוחלת והשקט שבדרך. דווקא השילוב בין החומרים הרכים והטבעיים לבין המעטפת הנקייה והמאופקת הוא שיוצר את התחושה שאנחנו מחפשים.

המטרה היא ממש לא להפוך את הבית לריזורט תאילנדי מצועצע ולא לגרום לאורחים לתהות אם הם פספסו את הטיסה לקוסמוי, אלא לקחת את השקט, את האווריריות, את הקשר לטבע ואת התחושה הזאת שהכל פשוט עובד ונמצא במקום הנכון.

ככה, גם כשהאלגוריתם שלכם מנסה לשגע אתכם עם חלומות במרחק 11 שעות טיסה, תוכלו לעצום עיניים בסלון, להוריד את הדופק, לנשום עמוק ולחלום על הפעם הבאה בתאילנד.

הכותבת היא מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style.