קטפתי, שרפתי, בירכתי לשנה טובה: הצמחים שמגנים עלינו מפני עין הרע כבר דורות

כשהייתה ילדה, נהגו הוריה של סיגלית מאזור השרון לקטוף ענף קטן מצמח הזדאב ולשים אותו בכיס המכנסיים שלה או בתיק שאיתו הלכה לבית הספר. הם האמינו שבכך היא מוגנת מפני עין הרע, שדים ואנרגיות שליליות ועדיף שתיקח אותו איתה עד שהיא פושטת את הבגדים בערב. זדאב הוא השם העיראקי (וגם הכורדי והתימני) לצמח המרפא והתבלין פיגם מצוי, והוא נחשב ככלי להגנה בפולקלור ובמסורות של עדות המזרח. לעלים שלו גוון ירוק-כחלחל ופרחים צהובים קטנים, והוא מפיץ ריח חזק. "זה צמח שעדות המזרח, או לפחות העיראקים, מאמינים שהוא מגן מפני עין הרע. ההורים שלי היו קונים אותו לפעמים, שמים לי חתיכה ממנו בג'ינס עד הערב, כשהוא מאבד את החיות שלו", היא מספרת. "יש כאלה שמניחים את העלים שלו מתחת לכרית או תולים צרור יבש בפתח הבית".

כרמל, תושבת הוד השרון, מספרת על מנהג במשפחתה סביב הגעת הבנות לשלב הפוריות. "כשקיבלתי את המחזור החודשי הראשון שלי, עשו לי חגיגה קטנה עם אמא שלי, הסבתא והדודות שלי. נתנו לי רימון חצוי והייתי צריכה לאכול את הגרגרים האדומים". הטקס שנהוג בפולקלור הפרסי, ונקרא "טקס האנאר" כשמו של הרימון בפרסית, סימל את דם המחזור שהופיע לראשונה ונועד להסיר את הבושה ולהפוך אותו בעיני הנערה לסמל לחיוניות, והזרעים הרבים מסמלים את הפוריות העתידית.

<< לכל הכתבות בערוץ living

לצד הרימון, פולקלור הפריון היהודי מייחס סגולה מיוחדת גם לאתרוג, והמנהג המסורתי שקשור ללידה קלה ולזיווג הוא אכילה של ריבת אתרוגים שבורכו בחג הסוכות, או נשיכת הפיטם של האתרוג כסגולה להיריון.

במשך דורות משמשים פירות, עצים וצמחים לא רק כמקור למזון או מרפא אלא כבעלי משמעויות רוחניות ומאגיות באמונות מסורתיות של תרבויות שונות. הצבע העז שלהם, ריבוי הזרעים ואפילו עמידות השורשים משכה אנשים לייחס להם משמעויות הקשורות בשפע, מזל ופריון או גירוש אנרגיות שליליות והגנה על הבית ועל בני המשפחה. אפשר לומר שהמטבח והגינה בעדות שונות בישראל, ולא רק כאן, מלאים בצמחים ופירות שנועדו להגן מפני עין הרע. שרשרת שומים מבריחה אנרגיה שלילית בעדה המרוקאית והתוניסאית, ופלפל חריף מיובש נתלה מעל פתח הבית כדי "לשרוף את העין של הקנאים". הלובים והתימנים מאמינים שחילבה מגנה מפני רוחות רעות בזכות ריח דומיננטי, ואצל יהודי אירופה ואגן הים התיכון זוכים הרוזמרין והמרווה לכבוד מלכים, והם מיובשים ונשרפים כמו קטורת כדי לטהר את הבית ולדאוג ששום דבר רע לא ייכנס.

"אצלנו בבית המנהג הבלתי מעורער לגירוש עין הרע וטיהור הבית מבוסס על זרעי צמח האספנד", מספרת לילך, תושבת ירושלים, על הצמח שנקרא בעברית שַׁבָּר לבן. "מניחים את הזרעים הקטנים על כלי מעל גחלים או להבה, עד שהם משמיעים קולות פצפוץ קטנים ויוצא מהם עשן סמיך עם ריח ארומטי חזק. אז האמא או הסבתא שלי היו עוברות עם הכלי המעושן בין כל בני המשפחה, מנופפות עם היד לכיוונם כדי שהעשן יגיע לפנים שלהם, ועוברות בכל החדרים כדי להפיץ את העשן גם שם".

הן היו אומרות משהו?

"ברור, הייתה להם מין תפילה 'אספנד דונה דונה, אספנד סי ודו דונה...' במשמעות כל גרגר וגרגר שיגרשו את העין הרעה של השכן או כל מי שמקנא בבית הזה. עד היום עושים את זה אצלנו במשפחה וגם אני עושה לילדים שלי. הם צוחקים, אבל אוהבים את זה".

מתברר שלסבתות הפרסיות היה בסיס טוב, כי מחקרים הראו שהעשן העולה משריפת זרעי השבר הלבן (האספנד) מכיל חומרים אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים חזקים מאוד. כשהיו שורפים את הצמח בחדרי חולים בעבר, העשן פשוט חיטא את האוויר ומנע הדבקה.

ויש צמחים נוספים שהפכו לקמעות בחיי משפחות בעדות השונות:

ענפי הדס

ענפי הדס טריים נחשבים למקור של ברכה, בריאות ושמירה רוחנית מפני מזיקים בזכות ריח שמסוגל לגרש עצב ולרומם את הנפש. בכל מוצאי שבת במהלך טקס ההבדלה, שבו אוחזים בענפים, מוללים את העלים בין האצבעות כדי לשחרר את השמנים הארומטיים, ושואפים את הריח כדי להכניס אנרגיה טובה לשבוע החדש. באופן דומה נהוג לפזר ענפי הדס סביב כיסא אליהו הנביא בטקסי ברית מילה כדי להגן על התינוק והנוכחים באולם.

עלי זית

כשנכנסים לבית חדש או מרגישים בבית אווירה "חסומה" ומלאת מריבות, אוספים עלי זית יבשים ומניחים על מחבת לוהטת או גחלים בוערות. העשן הלבן והסמיך שעולה מהעלים מובל על ידי בעלת הבית, בדרך כלל בעדות הים התיכון והבלקן, בין החדרים והפינות החשוכות, מטהר את החלל מאנרגיות ישנות ומפנה מקום לשלווה ולשגשוג.

זרעי חילבה

גרגרי החילבה (גרגרנית יוונית) מייצגים במסורת יהודי תימן שפע כלכלי, ריבוי נכסים והצלחה משפחתית בזכות הנטייה הטבעית של הירק לתפוח ולגדול. בהכנות לליל ראש השנה משרים את הזרעים ומקציפים אותם, עד שהם הופכים למטבל אוורירי ונפוח. בזמן הארוחה אוכלים את החילבה המוקצפת ומדקלמים את הברכה "שיפרו וירבו זכויותינו". פעולת הניפוח הפיזית של המאכל מסמלת את בקשת המשפחה שההון והברכה יצמחו ויגדלו באותה צורה בשנה החדשה.

עלי זעתר

כשרוצים למשוך שפע, לפתוח את מזל הפרנסה ולדאוג ששום אנרגיה שלילית לא תתקרב לשולחן האוכל, מניחים צנצנת קטנה עם זעתר במרכז השולחן. המנהג, שמגיע מחוכמת הקבלה, כולל מילוי של כלי זכוכית קטן בשכבות של מלח, תבלין זעתר יבש ומעט פירורי לחם, והוא נשאר שם כקישוט קבוע. המשמעות מאחורי השלישייה קשורה לאמונה לפיה הזעתר הוא צמח שמסוגל "לשבור" עין הרע וקנאה, והשילוב עם מלח ולחם מייצג את יסודות הבית ומסמל את הבקשה שהאוכל, השמחה והשפע הכלכלי לא יחסרו מהמשפחה.

שיני שום

שום נחשב לקמע חזק מפני שדים, אנרגיות שליליות ועין הרע בעדות צפון אפריקה והמזרח התיכון, ולכן נוטים לקלף שן טרייה ולהשליך אותה לאסלה למשך הלילה. חדר השירותים והאמבטיה נתפסים במסורת כמקום שבו מצטברים טומאה ורוחות רעות בגלל זרימה של פסולת ומים עכורים. הריח החריף והתכונות המאגיות של השום נועדו "לחסום" את פתח הביוב ולמנוע מהרוחות הרעות לעלות לחללי המגורים. רק רצוי לא להגזים עם השום.

עץ לימון

כשפותחים עסק חדש או כשמרגישים שהמזל חמקמק ורוצים להבטיח ששום קנאה לא תעבור את סף הדלת, נוהגים בעדות אגן הים התיכון לתלות לימון שלם טרי בפתח המבנה, ברכב או מעל המקום שבו נמצא הכסף. הפעולה כוללת נעיצת שבע סיכות מתכת או השחלת חוט שבו משולבים לימון עם שבעה פלפלים חריפים ירוקים ותלייה של הקומבינציה בכניסה. החומציות הקיצונית של הלימון פועלת בעצם כמו "ספוג" אנרגטי ששואב מבטים קנאיים מהסביבה ומנטרל את עין הרע לפני הכניסה. לסיכות או לפלפלים יש גם תפקיד חשוב: הם נועדו "לדקור" את הרוחות הרעות. ולמה 7? כדי לתקוף ולנטרל את שבע הרמות של האנרגיה השלילית לפי תורת הקבלה והמיסטיקה.

עצי אלון וזית

דרוזים נוהגים לבקר בקברי נביאים או במקומות תפילה קדושים, כמו מתחם קבר הנביא שועייב, ומבקשים מרפא לחולים או שמירה על המשפחה. או אז הם קושרים סרטים ומטפחות בד ירוקות לענפים של עצי אלון או זית. הפעולה מחברת את המאמין ישירות לעץ שספג לתוכו לאורך מאות שנים אנרגיה מבורכת שמצויה במקום, משאירה את התפילה בטבע ומביאה אליו הגנה מוחלטת מפני עין הרע, שלווה ובריאות. לבריאות.