צבעוני, מלא חיים והומור: בבית של הצייר דיוויד הוקני

דיוויד הוקני, מגדולי האומנים הבריטים של המאה ה-20 וה-21, הלך לעולמו בגיל 88, והותיר אחריו עולם צבעוני, שובב ובלתי נשכח. הוקני, שנודע בעיקר בזכות ציורי בריכות השחייה האיקוניים שלו בלוס אנג׳לס, הדיוקנאות הכפולים שלו והיכולת הייחודית שלו להפוך אור, צבע וחיי יום-יום ליצירה אומנותית, פעל במשך יותר משבעה עשורים במגוון תחומים: ציור, צילום, הדפס, עיצוב במה, קולאז' ואפילו אומנות דיגיטלית שנוצרה באייפד.

מעבר לציורים שהפכו אותו לאחד האומנים החיים המוערכים בעולם, בהם היצירה "דיוקן של אמן (בריכה עם שתי דמויות)", שנמכרה בשנת 2018 תמורת 90.3 מיליון דולר (באותה תקופה הייתה זאת היצירה היקרה ביותר אי פעם שנמכרה של אומן חי), הוקני יצר גם סביבת חיים שהייתה המשך ישיר לאומנות שלו. ביתו בחוף המערבי של ארצות הברית הפך לקנבס תלת-ממדי: מקום מלא צבע, הומור ודמיון, שבו הקירות, החדרים והבריכה סיפרו את אותו סיפור שסיפרו ציוריו.

>> לואיס ברגאן: האדריכל שצבע את המודרניזם בוורוד

הצצה נדירה לביתו של הוקני מגיעה מתוך ארכיון Architectural Digest שביקר בשנת 1983 בביתו ותיעד אותו בצילומיה של מרי א' ניקולס. כעת חזר המגזין לאותם צילומים, המציגים את אחד המקומות המזוהים ביותר עם רוחו של האמן - בית שהוא גם סטודיו, גם תפאורה וגם יצירת אמנות חיה.

לכל הכתבות בערוץ living

הוקני לא ראה בבית שלו רק מקום מגורים, הוא ראה בו יצירה מתהווה. כמו בציוריו, גם כאן הצבע, האור והדמיון הפכו לחומרי הגלם המרכזיים. הבית היה בתחילה בית חווה חום ושגרתי למדי, השוכן לצד מדרון מיוער, אך עם השנים הוא עבר שינוי הדרגתי והפך לסביבה אישית, נועזת ומלאת אופי. השינוי המבני היחיד בבית היה הוספתם של שלושה פתחים דמויי פירמידה, שנועדו להכניס אור אל הסטודיו/חדר המגורים.

"מה שאני עושה, לאט-לאט, הוא ליצור את הסביבה שלי, חדר אחר חדר, כפי שאומנים עושים", סיפר הוקני. ואכן, כל חלל בבית קיבל טיפול אומנותי משלו: צבעים עזים, שילובים לא צפויים ותחושה של תפאורה שנלקחה מתוך עולם הבמה.

הבית משקף את העיסוק המתמשך של הוקני בתפאורות ובמערכות חלליות. עבורו, חדרים וקירות היו לא רק אלמנטים פונקציונליים אלא חלק מקומפוזיציה גדולה יותר, מעין ציור תלת-ממדי שאפשר לחיות בתוכו.

אחד המוקדים הבולטים בבית הוא הבריכה, שהפכה ברוחו של הוקני ליותר מאזור רחצה: היא ממשיכה את הקשר האיקוני שלו למים, לאור הקליפורני ולציורי הבריכות המפורסמים שהפכו אותו לאחד האומנים המזוהים ביותר עם לוס אנג'לס.

הצבעוניות של הבית נולדה, לדבריו, מתוך עולם התיאטרון והאופרה, ובעיקר מתוך עיצובי הבמה שיצר עבור ההפקה "מצעד" (Parade) ועבור האופרה של מוריס ראוול "הילד והקסמים". כמו בתפאורה בימתית, גם כאן הוא יצר עולם שבו הצבעים אינם רק קישוט אלא שפה.

היסטוריון האומנות מרקו ליווינגסטון תיאר את גישתו של הוקני לעיצובי הבמה שלו ואמר כי האומן חושב עליהם כעל "תמונות גדולות", אך כאלה שהן תלת-ממדיות ולא שטוחות. אותו רעיון בדיוק חל גם על הבית: יצירת אמונות גדולה שנמצאת תמיד בתהליך שינוי.

"כולם אוהבים את הבית כשהם מגיעים לכאן״, אמר הוקני, "אנשים בדרך כלל לא מעזים להשתמש בצבעים כאלה".