mako
פרסומת

מול שגרירות ישראל: נכסי היוקרה של מוג'תבא בלונדון מעוררים חשש ביטחוני

לאחר שנחשפה אימפריית הנדל"ן של מוג'תבא ח’אמנאי, דיווח חדש מדגיש זווית נוספת: חלק מדירות היוקרה בלונדון נמצאות בסמוך לשגרירות ישראל, מצב שלדברי מומחי ביטחון עלול ליצור פרצת אבטחה ולשמש לאיסוף מידע או תצפית על המתחם הדיפלומטי

מערכת עיצוב הבית
mako
פורסם:
מוג'תבא ח'אמנאי ושגרירות ישראל בלונדון
מוג'תבא ח'אמנאי ושגרירות ישראל בלונדון | צילום: ויקיפדיה // שגרירות ישראל בלונדון, צילום: Gg, מתוך Wikimedia Commons, רישיון CC BY 3.0, ויקיפדיה
הקישור הועתק

על היקף נכסי היוקרה המיוחסים למוג׳תבא ח'אמנאי, בנו של המנהיג העליון של איראן, כבר דווח לאחרונה בתחקירים בינלאומיים, ובהם 11 נכסים בשדרת הבישופים שבצפון לונדון. אולם דיווח נוסף שמתפרסם כעת בעיתון הבריטי Daily Mail מדגיש היבט נוסף ומטריד: שתיים מהדירות היוקרתיות בלונדון ממוקמות בסמוך לשגרירות ישראל, עובדה שמעלה שאלות ביטחוניות בקרב מומחים ומוסיפה ממד חדש לסיפור הנדל"ן של משפחת ח'אמנאי.

לפי הדיווח, שתי דירות יוקרה בלונדון – ששוויין הכולל מוערך בעשרות מיליוני ליש"ט – ממוקמות בקומות השישית והשביעית, הכוללות מגורי משרתים בקומת הקרקע, בבניין המשקיף אל שגרירות ישראל בעיר. הדירות נמצאות ברחוב Palace Green שבשכונת קנסינגטון, במרחק יריקה מארמון קנסינגטון, מעונם הרשמי של הנסיך והנסיכה מוויילס, אזור שנחשב רגיש במיוחד מבחינה ביטחונית ושבו פועלת אבטחה מוגברת סביב המתחם הדיפלומטי.

הקרבה הפיזית לשגרירות ישראל מעוררת דאגה בקרב מומחי ביטחון. לפי הערכות, נכסים כאלה עשויים, לפחות תיאורטית, לשמש לצורכי תצפית או איסוף מידע על פעילות השגרירות. הטווח של פחות מ-50 מטרים מאפשר גם פריצה לרשתות אלחוטיות של השגרירות כדי לנטר את תעבורת האינטרנט. גם אם אין הוכחה לשימוש כזה בפועל, עצם האפשרות מעוררת שאלות לגבי רמת הפיקוח על רכישות נדל"ן באזורים רגישים בלונדון.

חלק מהנכסים נקנו באמצעות חברות או מתווכים, דבר שמקשה לעקוב אחרי הבעלות האמיתית. אחת הדמויות המרכזיות שנקשרות לרכישות היא איש העסקים האיראני עלי אנסארי, שעליו הוטלו בעבר סנקציות בבריטניה בשל קשרים לכאורה עם גורמים איראניים. אנסארי מצדו הכחיש קשר ישיר למוג'תבא ח'אמנאי. הסיפור מצטרף לביקורת רחבה יותר על שוק הנדל"ן בלונדון, שבו, לטענת מומחים, ניתן לרכוש נכסים יוקרתיים דרך חברות קש או מבנים פיננסיים מורכבים, לעיתים בלי לחשוף את זהות הבעלים האמיתיים. אם הטענות אכן נכונות, מדובר בסוגיה שמעלה שאלות רחבות יותר על הפיקוח על רכישות נדל"ן סביב מתקנים דיפלומטיים ועל היכולת של הרשויות לעקוב אחר זהות הבעלים האמיתיים של נכסים יוקרתיים בעיר.