140 מטרים של פנטזיה: המוח היצירתי של טומורולנד

ממש בסוף השבוע הזה מאות אלפי אנשים מאובקים ונוטפי זיעה ימלאו את הסבב השני של פסטיבל טומורולנד בבלגיה, והם ממש לא שם רק בשביל ההופעות. החוגגים בקהל שילמו אלפי יורו ויצאו למסע כי הם יודעים שבכל שנה מחכה להם שם חוויה שהיא הרבה מעבר למוזיקה. הקסם הגדול של הפסטיבל הזה, שידוע בעיצוב ייחודי וקונספט עם נרטיב שמשתנה בכל שנה, היה ונותר העובדה שהוא לא מציע רק רשימת כוכבים נוצצת, אלא עולם ויזואלי מטורף, תיאטרלי ובלתי נתפס שמשקיעים בו סכומי עתק, ולא רק בשני סופי השבוע של הפסטיבל. המותג החליט שעיצוב תפאורה זמני כבר לא מספיק, והקים סטודיו שלם לעיצוב.

ממינימליזם יוקרתי ל"שואו" של מאות אלפי אנשים

המהלך המפתיע הזה נקרא Great Library Studios, והוא משלב עיצוב פנים, חוץ וגם מכירה של ריהוט בית וגן שאפשר לקנות. ואם הייתם מצפים לראות בראשו איזה מעצב תפאורות אוונגרדי עם חיבה מוגזמת לעיצוב דרמטי, תחשבו שוב. מי שמוביל את המותג העיצובי החדש הוא דיטר ואנדר וילפן, אדריכל ומעצב בלגי שמזוהה דווקא עם בתי יוקרה מינימליסטיים, קווים נקיים, שיש יוקרתי וחומרים טבעיים במנעד צבעים מאופק ושקט. החיבור בין הטאץ' האינטימי, המאופק והאלגנטי של ואנדר וילפן לבין במה מפלצתית ברוחב 140 מטרים ושבעה פסלי ענק שנבנו עבור מאות אלפי אנשים לשלושה ימים בלבד, נשמע במבט ראשון כמו באג במערכת, אבל זו בדיוק הנקודה. טומורולנד הבינו שהקהל שלהם לא מחפש סתם רקע פלסטיק ומסך ירוק זול לצילום באינסטגרם, אלא עיצוב שנוגע ברגש ונשאר איתך הרבה אחרי שהבסים מפסיקים להרעיד את החזה.

>> "דבר כזה לא קרה לי 14 שנה": הישראלים כבשו את טומורולנד

מעפר באנו: הלידה מחדש של הבמה המרכזית

כדי להבין את גודל האובססיה העיצובית של המותג ואת הציפיות של קהל המעריצים הנאמן שכבר ראה הכל, צריך לחזור שנה אחת אחורה. בשנת 2025, רגע לפני שהשערים פתיחת שערי הפסטיבל ולעיני אנשי הצוות ההמומים, הבמה המרכזית עלתה באש ונשרפה כליל במהלך החזרות האחרונות בשל כשל טכני.

מעל שנה של עבודה יצירתית, שרטוטים, ניהול קונספט אמנותי, עיצוב והנדסה ירדה לטמיון בתוך כמה דקות של אש, ובנס נמנע אסון ואיש לא נפגע בנפש (פרט לאכזבה קולקטיבית ודמעות). אך במקום להרים ידיים או לשחזר את מה שהיה, צוותי העיצוב וההנדסה החליטו לבנות את הבמה הגדולה והמורכבת ביותר בתולדות המותג. הבמה הנוכחית, שנקראת "Consciencia", מילה שמקורה בלטינית ומשמעה תודעה, היא סמל ללידה מחדש שלא מנסה להסתיר את המורכבות, אלא הופכת אותה לסיפור עצמו.

>> ויני ויצ'י סוגרים סופ"ש של טומורולנד

פסיכולוגיה אנושית על שטח של 140 מטרים

במקום עוד תפאורה הוליוודית מנצנצת אך ריקה מתוכן, המעצבים יצרו יקום ויזואלי וקונספט שלם שמבוסס על תודעה ופסיכולוגיה אנושית. על הבמה מפוסלים שבעה ראשי ענק, וששת הרגשות הפרימיטיביים של האדם - פליאה, אהבה, כעס, שמחה, תשוקה ועצב - קיבלו גשמיות. כל "רגש" כזה קיבל תת-אלמנטים עיצוביים, טקסטורות, פלטת צבעים וטקסים ויזואליים משלו. הבמה הנוכחית משלבת עתיקות, עבודות אבן, סלעים ומפלים זורמים לצד אלמנטים פוטוריסטיים. החיבור הזה בין פנטזיה, טבע וטכנולוגיה מייצר דרמה עיצובית שלמה, כזו שמסבירה בדיוק למה הקהל חוזר לשם שנה אחר שנה.

כשעבודת יד פוגשת טכנולוגיה

הגאונות האמיתית של הפרויקט טמונה בדיאלוג שבין הקראפט המסורתי לטכנולוגיה המתקדמת. פיסול הבעות הפנים האנושיות של פסלי הענק נעשה בעבודת יד קפדנית, מתוך רצון להגיע לרמת דיוק שמעבירה "רגש חי" ולא מראה תעשייתי קריר. מנגד, הטכנולוגיה המוגזמת של הבמה הוטמעה בצורה חבויה לחלוטין בתוך הארכיטקטורה. 2,400 אריחי ה-LED, 56 הלייזרים ו-38 המזרקות נטמעים במלאכת מחשבת בתוך הסלעים והצמחייה. המטרה הייתה להחביא את המראה הטכנולוגי המנוכר בשעות היום ולשמור על מראה אורגני, טבעי וזורם, כך שהקסם הנוצץ יזהר במלואו רק כשירד הלילה.

הכותבת היא מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style.