להבות חביבה: לול תרנגולות נטוש עבר מהפך

לפעמים דווקא המבנים הכי פחות מבטיחים הם שמאפשרים את המהפכים המעניינים ביותר. בקיבוץ להבות חביבה עמד מבנה ישן ששימש בעבר כלול תרנגולות. כשהוא הגיע לידיה של בעלת סטודיו לפילאטיס ומטפלת ספורטיבית, הוא היה רחוק מאוד מהמקום החם והנעים שהיא דמיינה עבור המתאמנים שלה. בתוך כארבעה חודשים הפך החלל הריק לסטודיו לפילאטיס מכשירים וקליניקה, עם שפה עיצובית שמחברת בין חומריות טבעית, מראה תעשייתי ואווירה ביתית ומזמינה.

המעצבת קרן ברנדס ממושב אומץ התבקשה להתמודד עם נקודת הפתיחה הלא פשוטה: מבנה לול ישן ונטוש שכלל בשלב הראשון בעיקר קירות. במקום למחוק את ההיסטוריה של המבנה, המשתרע על כ-200 מ"ר, ולנסות להסתיר את האופי התעשייתי שלו, היא בחרה להשאיר חלק מהחומריות המקורית גלויה ולשלב אותה עם חומרים טבעיים, צבעים רכים ופרטים שמכניסים תחושה של בית.

אחד האלמנטים הבולטים הוא קיר הבטון המקורי, שאליו מצטרף עמוד בטון שהושארו חשופים והפכו לחלק מהשפה העיצובית. לצדם שולבו פרקט עץ בהיר וספסל מעץ טיק, שמכניסים חמימות לחומריות הקשיחה. הצבע הירוק מוסיף תחושה של טבע ומתחבר לסביבה של הקיבוץ, בעוד שבאזור המטבח והמשרד שולבו גוונים המזכירים בטון, ליצירת ניגוד.

כבר בכניסה פוגשים בפינת הצ'יל, שמעניקה לחלל את אחד המאפיינים הביתיים ביותר שלו. במקום כיסאות המתנה סטנדרטיים, הוצבו ספה, שטיח, שולחן צד ושמיכה, כך שהאזור נראה יותר כמו פינת ישיבה בבית מאשר אזור המתנה של קליניקה או סטודיו. הפינה מאפשרת למתאמנים לשבת, לנוח ולהתרועע לפני ואחרי האימון.

לכל הכתבות בערוץ living

בכניסה שולבו גם עמודי במבוק שיוצרים הפרדה בין אזור ההמתנה וההתארגנות לבין חלל האימונים. במקום קיר שמייצר חציצה קשיחה, הבמבוק מגדיר את האזורים בצורה רכה ומשאיר את תחושת הפתיחות. הבחירה משתלבת עם העץ, הצמחייה והגוונים הירוקים ומחזקת את האופי הפסטורלי של החלל.

גם התאורה תוכננה בהתאם לשימושים השונים. באזור האימונים יש תאורה פונקציונלית הצמודה לתקרה, בעוד שתאורת קיר היקפית יוצרת אווירה רגועה יותר. מעל אזור העבודה והמטבחון נתלה גוף תאורה מראטן, שמכניס עוד שכבה של חומר טבעי.

החשיבה על תחושת הבית נמשכת גם בפרטים הקטנים: אזור נוח לחליצת נעליים ולשמירת חפצים, מטבחון פתוח להכנת שתייה חמה או קרה ושירותים בעיצוב ביתי, עם ריצוף צבעוני וצמחייה.

לדברי ברנדס, נקודת המוצא הייתה ההבנה שאנשים לא מתמידים באימונים רק בגלל הציוד. "אנשים לא מתמידים באימונים רק בגלל המכשירים. הם מתמידים בגלל איך שהמקום גורם להם להרגיש", היא אומרת. מבחינתה, האתגר היה לקחת מבנה תעשייתי ורעוע ולהפוך אותו לחלל חם, עוטף וביתי. "עיצוב טוב לא נמדד רק באסתטיקה או ביופי בתמונה, אלא בהשפעה שלו על ההתנהגות שלנו. כשחלל מעניק תחושת שייכות, רוגע ורווחה, הרבה יותר קל לחזור אליו שוב ושוב".