אי במטבח אאוט: האלמנט שכל הישראלים רוצים בבית שלהם

אם הייתם מחזירים אותי עשור אחורה בזמן ומבקשים ממני לנחש מה תהיה שאלת הפתיחה של כל פגישת שנייה בממסגרת העבודה, הייתי מהמרת בלי להסס על הגודל של האי במטבח. הו, הימים העליזים של תאוות המשטחים. כל ישראלי חלם על אי שיכול לאכלס גדוד של פיקוד העורף, כזה שיש לו משטח עבודה חסר גבולות. אלא שגלגל הטרנדים והבקשות הסתובב לו, המטבח הפך לטריטוריה כמעט פתורה, והיום השאלה הרשמית שעולה עוד לפני שפתחנו לפטופ או שרטטנו קיר היא בכלל: "תגידי, איפה לדעתך כדאי לשים את הבריכה?".

<< לכל הכתבות בערוץ living

ולא, אל תטעו. זה לא שעם ישראל גילה פתאום תשוקה עזה לשחייה צורנית או אימונים אולימפיים. ממש כפי שהאי במטבח מעולם לא היה באמת רק משטח לחיתוך בצל, כך גם הבריכה המודרנית היא מזמן לא מתקן ספורט. היא סמל סטטוס נפשי, מיצב אומנותי בחצר, ואקססורי יוקרתי שמגיע עם פילטר ומותאם לכל גיל.

בואו נהיה כנים, ויפה שעה אחת קומפקטית: רוב בעלי הבריכות לא באמת שוחים בהן. המונח "בריכת שחייה" גדול על הסיטואציה הבורגנית בכמה מידות טובות. בפועל, החוויה מסתכמת בזה שהם יושבים על המדרגה התת-קרקעית השנייה עם כוס רוזה קר, צפים על פלמינגו מתנפח בדיוק רבע שעה בשבוע, או - וזה השימוש הפופולרי ביותר - פשוט בוהים במים הכחולים דרך ויטרינת הענק של הסלון בזמן שהם שותים את הקפה של הבוקר. הרי המים שם בשביל שנרגיש, לא בשביל שנזיע.

>> כשזה עמוק: הבריכות של העשירים נכנסות לתוך הבית

ובכל זאת, נסו כמעצבים להוריד להם את הסעיף הזה מהתוכניות כדי להציל את התקציב, והם יילחמו עליו כמו אריות שעברו שבוע צום. הסיבה היא שאנשים לא קונים בטון, פסיפס, משאבות כלור או יועצי אינסטלציה, הם קונים את התחושה שמגיעה ארוזה איתם. בעולם שבו כולנו מתמרנים בין דדליינים, פקקים והפגנות בכבישים, מהדורות חדשות מורטות עצבים וקבוצות ווטסאפ שלא מפסיקות לצפצף גם בלילות, הבריכה היא כרטיס המילוט המהיר שלנו. היא האשליה האופטית המושלמת שמאפשרת לנו להרגיש, ולו לרגע, שאנחנו חיים בריזורט אקסקלוסיבי או במלון בוטיק. זה עובד נהדר, גם אם במרחק שלושה מטרים משם, מעבר לזכוכית, מחכה ערמת כביסה שלא תתקפל מעצמה ומדיח כלים שצועק שמישהו צריך לרוקן אותו.

כמעצבת אני חייבת להודות שיש בעניין הזה היגיון עיצובי עמוק. יש משהו במים שמייצר שקט מיידי. הם מרככים את הקווים הישרים והנוקשים של הבטון, מחזירים את האור הטבעי בצורה משתנה לאורך היום, ומכניסים תנועה ולפעמים גם קולות מרגיעים לבית. בדיוק בגלל זה, הבריכה כבר לא נזרקת כלאחר יד לקצה המגרש ומחכה שמישהו ייזכר בה בשבת החמה הבאה. היא עברה למרכז הבמה ללב הבית.

היום אני מוצאת את עצמי מתכננת בתים שלמים שנעים סביב המים בסנכרון מושלם. הסלון פונה ישירות למים, המטבח משקיף אליהם בזמן הבישול, פינת האוכל נפתחת אל הדק, ואפילו חדר ההורים מקבל חלון קבוע לחוויה הכחולה-שקופה הזו. הבריכה הפכה לציר האנרגטי שסביבו הכל קורה, האלמנט שמגדיר את חוויית המגורים כולה.

>> בריכות האינפיניטי כובשות את הבתים

אבל התופעה המרתקת באמת, זו שמפרידה בין הנובורישיות של שנות התשעים לעיצוב העכשווי, היא שככל שהביקוש לבריכות עולה, כך הגודל הפיזי שלהן דווקא הולך ומצטמצם. חלום האחוזה המגלומני, עם בריכות הענק שתופסות חצי דונם ומחייבות אתכם להעסיק מציל במשרה מלאה, פינה את מקומו לטובת היגיון תכנוני צנוע, מתוחכם ואינטליגנטי בהרבה, ממש הייטק.

האלמנט הכי פחות פונקציונלי במרחב

אנחנו רואים היום פריחה של בריכות קומפקטיות, בריכות מלבניות צרות וארוכות שמתפקדות כמו קו עיצובי בנוף, או בריכות אינפיניטי שמנצלות מגרשים משופעים בצורה חכמה ומחברות את המים לשמים. היוקרה החדשה היא בכלל לא רק שטח, היא איכות, חומר ודיוק. בריכה באורך חמישה מטרים בלבד שמתוכננת נכון, עם חיפוי מדויק מאבן טבעית או גרניט פורצלן כהה שמדמה אגם טבעי, ומערכות גלישה שיוצרות קו מים אפס, תייצר אווירה בבית פי אלף יותר מאשר מפלצת בטון אולימפית שמשתלטת על כל החצר. אנחנו הרי לא רוצים לוותר על הגינה הירוקה, על מטבח החוץ או על פינת הישיבה הנעימה. אנחנו רוצים הכל מהכל, והסוד הוא כמו תמיד בחיים במינון.

כמובן, לכל תמונה כזו באינסטגרם, לכל פריים מושלם של מים כחולים על רקע ריהוט גן מראטן, יש גם צד שני, פחות פוטוגני. בריכה היא עסק יקר, תובעני ולא סלחני. היא דורשת תקציבי הקמה ואיטום, מערכות סינון מתקדמות, משאבות חום לעונות המעבר, ומעל הכל חשיבה בטיחותית מחמירה שכוללת גידור זכוכית תקני או כיסויים שיכולים לשאת כל משקל. בריכה היא לא מטב, היא דורשת תחזוקה שוטפת, התעסקות ועלויות חודשיות קבועות.

אבל האמת היא שאף אחד לא עושה את החישוב האקסלי הקר הזה כשהוא בוחר להכניס בריכה לבית. אם נפרק את מרכיבי הבית, הבריכה היא כנראה האלמנט הכי פחות פונקציונלי במרחב. היא לא פותרת בעיות אחסון, היא לא מוסיפה חדר שינה לאורחים, והיא בטח לא תעזור לכם לארגן את המזווה. ובכל זאת, אנשים מוכנים להשקיע בה המון כסף, פשוט כי היא מייצגת את הדבר שכולנו הכי צמאים לו - רגע אחד של ניתוק מזוקק. נקודה סטטית בזמן ובמרחב שבה אפשר להוריד הילוך, להסתכל על המים ופשוט לנשום.

וזו בדיוק הסיבה שהבריכה היא האי החדש שלנו. לא בגלל שאנחנו באמת צריכים אותה כדי לחיות, אלא בגלל שאנחנו צריכים נואשות את מי שאנחנו הופכים להיות כשאנחנו יושבים לצידה.