לנטו: המסעדה היפה בשפיים נבנתה מעצים ועציצים

על מלאכת התכנון והעיצוב של המסעדה הופקד רועי ירקוני, אחיו של גלעד, שבמשך שבעה חודשים, מדי יום, עבד ובנה אותה יחד עם צוות קטן. רק שבמקום להזמין את חומרי הבנייה, הוא יצא למסע בין מחסנים, מנסרות, מפעלים ובניינים ישנים, השמיש חומרים עזובים והרכיב מהם שפה עיצובית חדשה. התוצאה משלבת עץ גולמי, ברזל, אבן, בטון וצמחייה חיה, שיוצרים יחד אווירה תעשייתית מרוככת, חמה ופראית.

השם לנטו פירושו "לאט" באיטלקית, והוא מתאים לא רק לקצב הישיבה שהמקום מבקש לעודד, אלא גם לגישה שמאחורי הקונספט העיצובי: לא למהר להחליף את הישן בחדש, אלא להתבונן בחומר, לזהות את הפוטנציאל שבו ולתת לו הזדמנות.

כמעט כל פריט פה היה פעם משהו אחר

"קיבלנו חלל ריק, בלי חלוקה ובלי גג", מספר ירקוני. "אני בדרך כלל עובד עם מה שיש במקום, ובמקרה הזה לא היה כלום". ירקוני חילק את חלל הישיבה לשני אזורים באמצעות קורות ברזל ועץ, מעקה מברזל בניין במראה חלוד ואדניות שמפרידות ביניהם. הרצפה עשויה בטון מוחלק עם פיגמנט חום, שיוצר מראה מעונן ולא אחיד. מעליה נותר הגג שקוף, ומאפשר לאור טבעי לחדור פנימה ולמבט לעלות אל השמיים. רשת צל מפחיתה את התחממות החלל.

"חלק גדול מהחומרים ששילבנו במסעדה הם אלמנטים שאני אוסף ומטפל בהם: פלטות עץ מעניינות, עצים ישנים, ברזלים ולוחות שיש ואבן", הוא מתאר. כך למשל, חלק מהשולחנות עשויים מפרוסות של גזעי עץ שנפלו מאונייה ונסחפו לחוף פולג, ואותם אסף לפני כמה שנים. הגוון הכהה שקיבלו והמרקם הלא אחיד שלהם מדגישים את עקבות הזמן. שולחנות אחרים נוצרו מפרוסות גולמיות של עץ אקליפטוס שנרכשו במנסרה. לכל שולחן צורה, טקסטורה ונוכחות משלו. "הזבל של המנסרות הופך אצלי לאוצרות".

גם הכניסה מורכבת מחיבורים לא שגרתיים. דלפק הקבלה בנוי מחלקי אבן טבעית שהורכבו יחד, ועליהם הותקנה רשת שמקורה במכונה ישנה שנמצאה בבניין בן מאה שנה בחיפה. לצדו ניצבת פרוסת גזע סדוקה, שארית הקליפה עדיין דבוקה אליה, והמבנה כולו נשען על קורת ברזל מסיבית.

שאריות של דק ישן שפורק הפכו לחיפוי קיר שמעניק עומק ועניין לחלל, סלים וכלי קש הוסבו לאהילים, משפך של סילו שפורק נתלה מעל הבר, ומגש שמתפקד כאדנית משתלשל מהתקרה. סימני הזמן, הסדקים והפגמים הם חלק מהיופי של כל אלה. "אני אוהב לעבוד עם חומרים שהזמן השאיר בהם חותם, כאלה שעברו דרך, שיש להם אופי וסיפור", הוא אומר. "אנשים גרו שנים במערות. כשהם יושבים במקום שמרגיש טבעי הם מרגישים בנוח, הרבה יותר מאשר במקום סינתטי".

להשלמת האווירה הוצבו עשרות עציצים שמכניסים צבע וחיות לחלל, מרככים את הברזל והבטון ומשתלבים בגוונים החומים של העץ והאבן

.

טבעי, גולמי, לא מושלם

אם אזור הישיבה מתאפיין בחופש ובחיבור בין חומרים, המטבח תוכנן מתוך היגיון של יעילות, סדר ונגישות. בשל גודלו הקטן יחסית, לכל דבר יש מקום קבוע, מעין קוקפיט שבו אפשר לעבוד בדיוק גם בשטח מצומצם. על קיר המטבח הודבקו אריחי טרקוטה ירוקים, אחד אחד, בידי ירקוני ואשתו. גם הדרך לשירותים ממשיכה את אותו קו, עם חיפוי אריחי טרקוטה בגוונים חומים. בחדר השירותים חופו הקירות בטיח מינרלי, והכיור עשוי מגוש סלע חצוב. מאחוריו ניצבת פלטת עץ ששימשה בעבר לחיתוך אבן ונשחקה עד שאיבדה חלק ניכר מגובהה. במקום לראות בשחיקה פגם, ירקוני הפך אותה לחלק מהעיצוב.

החיבור לטבע אינו נעצר בעיצוב. הוא ממשיך גם אל המטבח של סופר, שנשען על תוצרת עונתית, ירקות ועשבי תיבול מהחווה הפרטית שלו בכפר הירוק. בתפריט אפשר למצוא, בין היתר, כופתאות נודי מתרד ומנגולד בחמאת פרמז'ן, סרדינים בעשבי תיבול, טרטר עגל עם זוקיני מטוגן ואיולי חזרת ופפרדלה ברוטב ראגו. התפריט משתנה בהתאם לתוצרת הזמינה.

כך נפגשות שתי שפות העבודה של לנטו: בעיצוב, פרוסות עץ, ברזל ישן ואבן שחוקה זוכים לחיים חדשים; במטבח, תוצרת טרייה ועונתית הופכת למנות ים תיכוניות מרעננות. בשני המקרים אין ניסיון להסתיר את אופיו של החומר או להעמיס עליו, אלא לתת לו מקום, לעבוד איתו ולעשות ממנו מטעמים. ואולי זו גם המשמעות העמוקה יותר של השם לנטו: לא רק להאט, אלא גם להקדיש זמן לדברים הטובים באמת.

לנטו, חוצות שפיים