קרטון, עץ ונירוסטה ב"קוטה": הצצה לפיצרייה החדשה והיפה בגאולה

ברחוב גאולה 44 בתל אביב, במקום שבו שכנו בעבר מאפיית שרוייטמן, חנות בולים ותיקה ומחסן, נפתחה קוטה, פיצרייה של השפית נרקיס אלפי ושותפתה שלי גרבלר. מדובר באחות הצעירה והקלילה של ביינה, המסעדה שפועלת ממש מעבר לכביש, ברחוב טשרניחובסקי. השם קוטה מגיע מאיטלקית ומשמעותו "אפויה". "הפיצות אפויות, וגם אנחנו היינו מספיק אפויות כדי לעבור לשלב הבא", מספרת גרבלר.

לכל הכתבות בערוץ living

לנטו בשפיים: מסעדה איטלקית שעוצבה מגזעים שנסחפו אל החוף

שלוש החנויות אוחדו לחלל אחד, בשטח של כ-105 מ"ר בצורת משולש - שמכתיב לא מעט את האופי של המסעדה. "כשראינו את המקום, פשוט התאהבנו בו בלי לחשוב מראש על האתגר התכנוני שמחכה לנו", מתארת גרבלר. "רק בהמשך הבנו שצריך למצוא פתרונות יצירתיים כדי לנצל את השטח, בייחוד בפינות ובאזורים שהזוויות הלא שגרתיות יוצרות".

לגרבלר היה חזון עיצובי ברור, אבל את נקודת המוצא לקונספט היא ואלפי מצאו דווקא בסיור פיצריות בברצלונה. באחת התחנות, ברשת המקומית "פארקינג" (Parking Pizza), הן נתקלו בכיסאות מקרטון קשיח, שהפכו בהמשך לאחד האלמנטים המזוהים ביותר עם קוטה. לרשת שישה סניפים, כל אחד עם אופי משלו, אבל כולם חולקים שפה עיצובית משותפת.

"באחד הסניפים ראינו כיסאות מקרטון קשיח שנפתחים ואפשר לאחסן בתוכם תיק או ז'קט", מספרת גרבלר. "לקח לנו המון זמן להבין מאיפה הם מגיעים, ובסוף מצאנו את היצרן בהולנד. להביא אותם לארץ בעיצומה של מלחמה לא היה פשוט בכלל. הם לא הסכימו לשלוח אותם לישראל, אז היינו צריכות לדאוג למשלוח בעצמנו".

המאמץ השתלם: הכיסאות אולי נראים פשוטים במבט ראשון, אבל הם מקוריים, נוחים ושימושיים, עם תא אחסון קטן שהופך אותם לפריט עיצובי שהוא גם פתרון פרקטי. מתברר שהם גם להיט בקרב הסועדים. "השאלה שאנחנו שומעות הכי הרבה היא אם אפשר לקנות כיסא כזה", צוחקת גרבלר. "אז לא. היה מאתגר מדי להשיג אותם".

חומרים חשופים - הצבע מגיע מהאוכל

סביב הכיסאות נבנתה שפה עיצובית שמבוססת על חומרים חשופים, נקיים ופונקציונליים: עץ, נירוסטה ובטון. השולחנות והבר עשויים עץ אלון בעבודת נגרות אישית, ופס נירוסטה דק מחבר את הבר אל המטבח. גופי התאורה השחורים, בצורת חצי עיגול, משלבים פנים מנירוסטה, והרצפה עשויה בטון מוחלק.

אלא שגם הבטון לא נשאר בהכרח חלק ומושלם. "יש לו שפה משלו", אומרת גרבלר. "הוא משתנה כל הזמן, נסדק עם המסעדה ואיתנו". זהו פרט קטן שמספר משהו על הגישה העיצובית של המקום: פחות ניסיון לייצר שלמות סטרילית, ויותר רצון לתת לחומרים ולחלל לחיות ולהשתנות.

הצבעוניות המונוכרומטית נבחרה בכוונה, כדי להשאיר את מרכז הבמה לאוכל. "שמרנו על קו נקי ועדין, כדי שהצבע יגיע מהפיצות", היא מסבירה. גם בחוץ נשמרת אותה קלילות, עם כיסאות פלסטיק שקופים שמתכתבים עם החזית השקופה. יחד, בפנים ובמרפסת, יש כ-80 מקומות ישיבה.

המטבח הוא חלק מהמופע

בלב החלל נמצא המטבח הפתוח, שמצופה כולו בנירוסטה, מהתנור ועד לחיפויי הקירות. את בצקי הפיצה פותחים על אחת הוויטרינות, כך שההכנה עצמה הופכת לחלק מהחוויה, ולא למשהו שמתרחש מאחורי הקלעים. מי שיושב בפנים יכול להשקיף בו בזמן על המטבח ועל הרחוב, והמבט הכפול הזה מעניק לחלל תחושה פתוחה וחיה. "רצינו מקום פתוח ככל האפשר", אומרת גרבלר. "מצד אחד שיהיה פיין וישמור על קלאס, ומצד שני שיהיה נגיש ומזמין. זה בעצם מה שאנחנו".
החיבור בין אסתטיקה לאירוח אינו מקרי מבחינתה. היא גדלה בבית שוחר אסתטיקה, עם אמא מעצבת. כשהייתה בת 6 עלתה המשפחה לארץ מברצלונה, ובגיל 12 עברו לצרפת. בהמשך למדה מלונאות ומנהל עסקים, ואף ניהלה מסעדה מוכרת בחו"ל. "העיסוק בעיצוב טבעי לי", היא מספרת, והבחירה שלה בפרטים הקטנים ניכרת היטב בקוטה.

עלות השיפוץ המורכב הסתכמה בכ-3 מיליון שקלים. חלק ניכר מהתקציב הוקדש להריסה, לאיחוד שלושת החללים ולהחלפת התשתיות. "כשהרמנו את הרצפה גילינו שאין אפילו צינור אחד תקין, והיה צריך להחליף הכל". אבל בתוך כל העבודה התגלתה גם הפתעה משמחת: כשפורקה התקרה הישנה, נחשפה מתחתיה תקרת קשתות גבוהה ומרשימה של הבניין. "זה היה כל כך יפה, שהיה חבל לשנות אותה. אז השארנו אותה כמו שהיא". כך הפך פרט אדריכלי מקורי, שנשמר כמעט במקרה, לאחד האלמנטים שמעניקים לחלל את האופי שלו.

פיצה, מנות לחלוקה ובר אמיתי

גם בתפריט מבקשת קוטה להציע קצת יותר מפיצרייה במובן המסורתי. הבצק עובר התפחה של 48 שעות, ועליו נבנה תפריט שמשלב בין קלאסיקות אהובות לשילובים פחות צפויים: מרגריטה, תפוחי אדמה עם מוצרלה, ריקוטה עם הדרים וזעתר, אנשובי אורטיז עם מוצרלה וחריף ירוק, פפרוני ופרושוטו. לצד אלה מוגשת גם פיצה לבנה עם בשמל, פטריות ופרמזן.
התפריט ממשיך אל מנות לחלוקה בהשראה איטלקית וים-תיכונית, בדגש על ירקות העונה. בבר נמזגים יינות מאיטליה ומישראל, לצד שפריצים, ורמוטים וקוקטיילים קלאסיים, וברקע מתנגנות קלאסיקות מהאייטיז.

"רצינו מקום שהוא קודם כל אוכל טוב ובר אמיתי", מסכמת אלפי. "פיצה מדויקת, אלכוהול נכון ומוזיקה שעושה חשק להישאר לעוד סיבוב". ואם בסוף הארוחה תמצאו את עצמכם מתעניינים דווקא בכיסא הקרטון, תזכרו איפה קראתם שאתם ממש לא הראשונים.

קוטה, גאולה 44, תל אביב