קרובים-רחוקים: המשפחה שבנתה לעצמה כפר פרטי סביב בריכה

הבית ביישוב הכפרי בקרבת הים בצפון הארץ הוא לא משהו שרובנו מכירים. מבנה קלאסי של בית פרטי לרוב מחולק בין הציבורי לפרטי: קומת קרקע פתוחה עם סלון, מטבח ואזור אירוח מול גינה, לצד אזור מגורים אינטימי בכנף מופרדת של הבית או בקומה נפרדת, המספקת שקט ופרטיות למשפחה. במקרה של בני הזוג מהצפון, אנשי עסקים בשנות ה-50 לחייהם והורים לשלושה ילדים בוגרים, המגרש אפשר פורמט מהפכני. בעל הבית ביקש לנצל את זכויות הבנייה לצימרים לטובת יחידות לילדיו, וכך נוצר קונספט משפחתי שמורכב מבית ראשי עבור ההורים ושלוש יחידות נוספות לילדים, שביניהם אזורי שהייה לפעילות משותפת.

ולא רק זאת שונה מכל מה שמוכר, שכן בעל הבית ביקש לייצר עבורו אזור בילוי ופנאי, שם יארח את חבריו. "יצרנו במבנה הפרדה משאר הבית הפרטי, והכניסה לאזור הפנאי נפרדת ונעשית בציר הולכי הרגל בצד הצפוני של הבית", מסביר האדריכל יעקב פרץ, בעליו של משרד Studio P2. "אזור הפנאי מבוסס על רעיון שאנשים מארחים בלי סוף, לא בסלון הבית אלא באזור אחר שמוקדש לבעל הבית ואורחיו. גודלו 50 מ"ר והוא מוגדר עם מטבח, סלון ושולחן סנוקר משלו". כך חוויית החצר, שכוללת בריכה, מטבח חוץ ואזורי ישיבה, שייכת בכל פעם לבעלי הבית, לילדיהם ואורחיהם או לבילוי של האב עם חברים.

הבית נבנה על מגרש שבו שכן בית המיועד להריסה. הוא תוכנן על ידי פרץ במפלס אחד, כשגודלו 380 מ"ר על מגרש של כ-1.3 דונם. את המודל המהפכני של בית עם יחידות מפורקות (שבנייתו החלה עוד קודם לבית מפורסם אחר) הוא מסביר: "בכל מושב עובדים ותיק בישראל, בפרט באלו שהוקמו עוד לפני קום המדינה, היו מלבד הנחלות החקלאיות גם מגרשים ייעודיים לבעלי תפקידים, שלא עסקו בחקלאות אלא בניהול, בחשבונאות ובמתן שירותים לקהילה, ומוקמו בדרך כלל במרכז הגיאומטרי של היישוב. ברבות השנים המגרשים הללו, שגודלם כדונם, הפכו למגרשי איכות נחשקים וקיבלו זכויות מיוחדות לבניית יחידות אירוח קטנות במטרה לספק מקור פרנסה. בעלי הבית השכילו לנצל את הזכויות הייחודיות האלו כדי לייצר תכנון יוצא דופן".

לכל הכתבות בערוץ living

עם זכויות בנייה אלה הציע פרץ לבעלים את הקונספט ה"מפורק - לא מפורק" כמענה לילדים שגדלו, מבקשים עצמאות ועדיין לא מעוניינים להתנתק. "גיבשנו רעיון של חצר מרכזית שמאפשרת ניתוק וחיבור בו זמנית. המשפחה חיה הרבה בחוץ, ולכן לכל יחידה ולבית המרכזי יש אזור חוץ פרטי, מקורה ואינטימי שפונה לבריכה, ולצד זאת יש גם אזור חוץ משותף שבו כולם מתחברים במטבח ובמים". כל יחידה בת 40 מ"ר וקיבלה אפשרות לאירוח עצמאי של הילדים כאנשים בוגרים ופרטיים, ובמקביל להתכנס יחד בחגים ובסופי שבוע.

המעבר מתפיסה של יחידות נופש מסחריות למרחב משפחתי משותף דרש פתיחות מצד הבעלים, אך הרעיון כבש אותם במהירות, בין היתר בזכות שיתוף הילדים בתהליך. "אף אחד לא התכוון להפוך את היחידות למקור פרנסה, אלא לנסות לחבק את המשפחה סביב חצר אחת", ממשיך פרץ ."הרעיון היה שגם כשהילדים יקימו משפחות משל עצמם, האירוח לא יהיה צפוף בבית המרכזי אלא ביחידות ילדותם, מתוך תפיסה שוויונית שבה כל ילד מקבל יחידה משלו. הרעיון לעשות גם וגם הפתיע אותם בהתחלה, אבל ברגע שהוצג, התקבל מיד. שמענו את דעתם והתייחסנו אליהם כחלק בלתי נפרד מציבור הלקוחות שלנו. זה כלי שאנחנו מיישמים כיום גם בפרויקטים מורכבים אחרים, כשאנחנו מעודדים לשתף את הילדים והמעגלים הקרובים בהצגת הפרויקט, תוך שימוש בהדמיות מתקדמות כדי להקל על קבלת ההחלטות וליצור רתימה מלאה של המשפחה".

במשך שנה נבנה הבית, שלו מבואת כניסה המפצלת את התנועה לפרטי וציבורי. מצד אחד חדר ההורים עם חדר רחצה בחיפוי פורצלן מדוקק ורהיט עץ בציפוי פורצלן דק אפור. לחדר הרחצה עוברים דרך חדר ארונות גדול במיוחד שבמרכזו אי. מצד שני חדר אורחים שהוא גם הממ"ד. החלל הציבורי הוא אזור אחד שמפנה את חזיתו אל החצר והבריכה. יש בו סלון מרווח, מטבח גדול ופינת אוכל. כל פרטי הנגרות בבית תוכננו על ידי הסטודיו עד הפרט האחרון והותאמו למיקומם וייעודם, תוך שימוש באלון אמריקאי מגוון כדי ליצור חמימות.

החצר והגינה עוצבו כמענה לבקשת הבעלים ליצירת חיבור חזק בין הבית ליחידות האירוח באמצעות גן עשיר בצמחייה וחסכוני בתחזוקה. מטבח החוץ והאזור לידו פעילים בעיקר בסופי שבוע, והמטבח מאובזר היטב, מקורה וסגור בזכוכית. פרץ מציין שמטבחי חוץ נפוצים במיוחד כעת, משום שבעלי הבתים מעדיפים להעביר את האירוח החוצה במקום "ללכלך את הבית". "מדובר במוצר יקר יותר ממטבח פנים, מוגן בשל תנאי מזג האוויר ולכן עשוי מחומרים יקרים".

החומריות שנבחרה לחוץ משקפת את הרצון לקונטרסטיות בין אז לעכשיו - מצד אחד אבן בעיבוד גס ומצד שני טיח חלק וזיגוג מינימליסטי ומתכת. בדומה לעיצוב החוץ, גם בפנים מתקיים מפגש של ניגודים בין המינימליסטי והקר לקלאסי והחם. מחד מטבח מינימליסטי בגוונים כהים, ומאידך חיפויי עץ בגוון חם. מפגש זה מתקיים גם בחדרי השינה, בחדר הפנאי וגם ביחידות האירוח.

הן אל הבית המרכזי והן אל יחידות המגורים נכנסים דרך מעטפת המגרש ההיקפית, שם פוגשים בהפתעה של שקיפות מלאה הפותחת את המבט אל החצר הפנימית. ציר התנועה הראשי ממשיך ומחבר בטבעיות בין היחידות השונות, תוך שמירה על זיקה הדדית ביניהן.

הפעילות בחצר הבית מוגנת ממבטים מהרחוב. היא עשירה בירוק כפרי ומאופיינת בגן פראי, טבעי ומשוחרר, המתרחק מאיפוק מוגזם. הבחירה התכנונית הזו פותרת את הקונפליקט השכיח בעיצוב נוף לייצר גינה חמה, מחבקת וחיה שכיף לבלות בה ולצלות ברביקיו ולא שטח סטרילי ומעוצב מדי שחוששים לגעת בו. במרכז החצר ניצבת בריכה המצוידת בכיסוי צף שנעלם בקו המים ושוקע קלות כדי להתנקות מעצמו. מעבר ליתרון האסתטי הבולט, הכיסוי שומר על טמפרטורת המים, מונע חדירת לכלוך ומספק מענה בטיחותי חיוני מפני נפילת ילדים.

הלאה ליחידות העצמאיות, שם לכל אחת אזור אירוח עם פינת אכילה ובישול, אזור שינה ומקלחת שהיא גם אזור כביסה. היחידות מעוצבות בקו אחיד ובכל אחת יש גם פינת לימוד לשלב הסטודנטיאלי של הילדים. איך מתחזקים הכל? "בעזרת ניהול משפחתי רחב ותחזוקה משותפת יום יומית", מסביר פרץ.

"בית המגורים יוצא דופן בעיקר בשל תפיסת החצר כשטח השהייה העיקרי ופריסת הפונקציות סביבה. גרסאות מעין אלה היו קיימות במסורות תכנון קדומות, בראשן קונספט החאן המסורתי המוכר מאזורים כמו עכו, יפו, סוריה ומדינות אסלאמיות נוספות", מסכם פרץ את העבודה על הפרויקט. "במסורת זו הבית סגור ומוגן יחסית כלפי חוץ, בעוד שכלפי פנים הפונקציות השונות סוגרות על חצר פנימית הפתוחה לשמיים. מבנה זה מייצר מיקרו-אקלים ייחודי ומוגן מרוחות, עם אלמנטים של מים וצל מעצים, ומאפשר צירי תנועה היקפיים ופעילות ענפה במרכז. ההיפתחות המלאה אל החצר לצד הסגירות היחסית של החזיתות הן הביטוי המובהק לתפיסה הזו, ובמקרה הנוכחי זכיתי לשיתוף פעולה מלא מבעלי הבית, שנתנו את ידם למהלך וראו בו פתרון הולם לאופי המשפחה - רצון לחיות יחד אך בו זמנית להעניק לכל אחד מקום פרטי משלו ויכולת אירוח עצמאית כאדם בוגר".

אדריכלות ועיצוב פנים: יעקב פרץ - סטודיו P2

אדריכלות נוף: גלים גנים