רינתיה: קנו בית ישן במושב והפכו אותו ליצירה אדריכלית
על שטח של 10 דונם ובמשך שמונה חודשי עבודה, בית קיים ברינתיה עבר התאמה מלאה למשפחה בת שש נפשות. שביל כניסה שהפך למסע הדרגתי, מבואה שמתפקדת כלב הבית, מטבח במרכז החלל וחדר רחצה שהפך לאלמנט עיצובי

מנכ"ל ויזמת פעילה חברתית בשנות ה-50 לחייהם רכשו בית קיים במושב רינתיה, יישוב כפרי בחבל מודיעין, והחליטו להתאים אותו לסגנון החיים שלהם ושל ארבעת ילדיהם, 18, 16 ותאומים בני 13, ולאמץ לו עיצוב אדריכלי עכשווי. הבית, שבנוי על מפלס אחד, היה במצב ראוי למגורים, גודלו כ-250 מ"ר הפרושים על שטח של 10 דונם.


תכנון הבית התבסס על עמידות, תנועה בתוך הבית וזרימה בין פנים לחוץ וכן תנועה נכונה אליו וממנו החוצה. הכוונה הייתה להכניס אליו יותר אור ולחלק נכון יותר את החדרים. בתכנון השתמשה אדריכלית ראומה שכנר בהעמדה FREE STAND ובחומרים מתקדמים כמו זכוכית, מיקרוטופינג, ברזל ונאנו. האתגר התכנוני הראשון התבקש כבר בנקודת המפגש הראשונית, שכן דלת הכניסה הראשית מוקמה בזווית נסתרת מהרחוב ומהכניסה למגרש. כדי לפתור זאת תוכנן שביל הגישה וצורתו כך שייצרו מניפולציה מרחבית חכמה ויובילו את המבקרים באופן טבעי ואינטואיטיבי אל פתח הבית. "יצרנו מסע הדרגתי אל הפנים", מסבירה שכנר, שגם מרצה לעיצוב פנים בבית הספר לעיצוב במכללה למינהל. "הבית לא נחשף בבת אחת, אלא מייצר תהליך כניסה טקסי והדרגתי החל מהשביל החיצוני, דרך מבואה חיצונית מוגנת ועד לחציית דלת הכניסה אל מבואה פנימית מעוצבת".



המבואה הפנימית מתפקדת כלב הפועם של הבית וכהצטלבות דרכים חכמה, המייצרת הפרדה ברורה אך זורמת בין האגף הציבורי לאגף הפרטי. כבר מהכניסה והמטבח מקבלים מבט עומק אל הפטיו, בריכת השחייה והחצר. כמה מדרגות מורידות למפלס חלל המגורים ופינת האוכל וליציאה לחצר. כאן נבחרו פתרונות תכנוניים השוברים את המוסכמות. במקום להצמיד את הרהיטים והפונקציות אל הקירות, מוקמו הפעילויות במרכז החלל. המטבח מתבסס על אי מרכזי דומיננטי, וחלל המגורים מנותק מהקירות ההיקפיים. בחירה זו מייצרת חופש תנועה היקפי ומאפשרת כניסה של אור טבעי ומבטים פתוחים וישירים לעבר החוץ והגינה. פינת המשפחה הסמוכה למטבח תוכננה במיקום שיאפשר גמישות מקסימלית. דלת זכוכית מתוחכמת בהמשך הארונות הגבוהים מאפשרת לסגור את החלל וליצור הפרדה אקוסטית מלאה עבור בני הבית, בלי לוותר על הקשר הוויזואלי ועל תחושת ההמשכיות עם שאר חללי הבית.




האגף הפרטי מחולק ליחידת הורים וחדרי ילדים. חדר השינה של ההורים מגדיר מחדש את מושג הוולנס המודרני. הוא תוכנן כחדר גדול יחסית, מרווח, עם זרימה גמישה ושפה אדריכלית עדכנית הממעטת במחיצות. סגנון ופרטים נקיים משתלבים בכך ומעצימים את התחושה. חדר הרחצה אינו עוד חדר סגור, אלא חלק אינטגרלי מהחוויה, ועמדת הכיור תוכננה כאלמנט פיסולי פרי סטנדינג במרכז החלל.


כדי להעניק לבית את אופיו הייחודי וההרמוני, כל פרטי הנגרות במטבח ובחדרי הרחצה תוכננו ויוצרו בהתאמה אישית, והפרטים הקטנים הותאמו במדויק לפרופורציות המבנה ולצרכים היום-יומיים של הדיירים, מה שיוצר שפה עיצובית אחידה, מהודקת ובלתי מתפשרת. למשל, פינות ישיבה משותפות ופרטיות, דלפק מטבח עם הצנעה למכשירי החשמל שבהם נעשה שימוש יום-יומי או תכנון והתקנת ציוד לטובת אירועים בחצר הסמוכה לבריכה.



על תהליך השיפוץ, שארך שמונה חודשים, מספרת שכנר: "פרויקט מוצלח באמת נשען לעיתים קרובות על עומק מערכת היחסים והאמון שנבנה בין האדריכל ללקוחותיו. במקרה הנוכחי לא היה זה מפגש ראשון. ההיכרות ארוכת השנים ושיתופי הפעולה הקודמים עם בעלי הבית יצרו דינמיקה ייחודית ותהליך עבודה אינטימי ומפרה. הודות לשפה המשותפת שנרקמה לאורך השנים, התהליך התאפיין ביעילות יוצאת דופן ובקצב מהיר ומדויק. הדיירים, שמביאים איתם הבנה עמוקה של צורכיהם והעדפותיהם האסתטיות, ידעו בכל שלב לזקק את העיקר מהטפל, לשקול את האפשרויות הנכונות ביותר עבורם ולקבל החלטות תכנוניות נחרצות. התוצאה הסופית משקפת בדיוק את הסינרגיה הזו, שהביאה לבית שהוא תולדה של אמון מלא, הבנה הדדית ודיאלוג אדריכלי נקי".



אדריכלות ועיצוב פנים: ראומה שכנר ועוז אבני, אבני שכנר אדריכלים
קבלן ביצוע: אלעד וסתיו בנייה
עבודות מתכת ובלגי: תובל מינימל