1. רכושנות אצל פעוטות מופיעה בסביבות גיל שנתיים וחצי-שלוש, עם ההבשלה הקוגניטיבית והרגשית, וברגע שמתחיל המשחק החברתי. "זה שלי" ו"זה שלי מהבית" הם ביטויים שגורים בפיהם של פעוטות בגיל זה, שמגלים רגישות לטריטוריה שלהם ולחפצים שבבעלותם ושלא בבעלותם.
2. מדובר בשלב התפתחות טבעי ונורמלי, המופיע מאחר שפעוטות מתקשים להבין שהחפצים שלהם נשארים בבעלותם למרות שעוברים זמנית לידיים של ילד אחר. היכולת להבין מבחינה קוגניטיבית שכרגע הצעצוע נמצא אצל ילד אחר ועוד מעט הוא יהיה בידיך, היא מאוד מוגבלת בגיל הזה. התחושה שנלקח ממך משהו היא מאוד מוחלטת, וקשה לילד לשאת את התסכול.
3. היכן הרכושנות באה לידי ביטוי באופן הבולט ביותר? בעיקר במסגרות חברתיות גדולות כמו בגן, כשכל ילד מנסה להגדיר את הטריטוריה שלו, וקשה לו מאוד לוותר. זאת בהשוואה לתא המשפחתי הקטן והמחבק אליו היה רגיל. uגם אופי הילד משחק כאן תפקיד: אצל ילדים שאינם רגילים לחלוק, כמו ילדים יחידים או בני זקונים, הרכושנות תתבטא ביתר שאת.
4. למרות זאת, גילויי הרכושנות הם תלויי תרבות; בגנים אנתרופוסופיים, למשל, פחות מעודדים השקעה באטרקטיביות ובצבעוניות של חפצים, ושמים יותר דגש על יצירתיות והרכבה עצמית, דבר שגורם גם לפחות מאבק על הצעצועים.
5. האם הורים צריכים להתערב בסיטואציות שבהן הילד מסרב לחלוק צעצועים, או כשילד אחר מסרב לחלוק עמו?
גישות חינוכיות שונות חלוקות לגבי מידת המעורבות הנדרשת של ההורים בעימותים בין חברים בגיל הזה. לפני גיל שלוש אי אפשר לצפות מילדים שיוכלו לשאת את התסכול, ונדרש תיווך כלשהו של ההורים; במפגשים הראשונים כדאי להתערב, אבל לא בטון מאיים או נוזף, ולא בניסיון לחפש אחר אשמים. הרעיון הוא להתייחס לקושי, ולהציע פתרונות אפשריים. לדוגמה, אפשר להציע משחק אחר או חלוקה בזמן, להסביר לילד שזה קשה לתת צעצוע שלו למישהו אחר, אבל להבהיר שהמצב זמני, ואם נלקח ממנו משהו, זה לא אומר שהחפץ לא ישוב לבעלותו. מגילאי שלוש-ארבע, עם ההתפתחות והשיפור בכושר המילולי, ההורים כבר נדרשים פחות להתערב ולתווך.
6. כשמדובר בילדים יחידים, שהיציאה למסגרות קשה יותר עבורם, כדאי להקפיד לעודד אותם לפעילות חברתית - להזמין חברים הביתה וליצור סיטואציה שמעודדת ויתור. לדעת לחלוק זה דבר נרכש, וחלק בלתי נפרד מחברות.
במקרים בהם הוויכוחים הם בין אחים, כדאי להיות זהירים יותר בהתערבות. בבית ההורה הוא משאב, וילדים נוהגים לעשות מניפולציות כדי לזכות בתשומת לב. המתח גדול יותר, ולכן כדאי להתערב רק אם מדובר בילד צעיר במיוחד.
7. למרות שמדובר בטווח התפתחותי נורמטיבי, ומשחק משותף קשור גם בהבדלים אישיותיים (ילדים מסוימים נוטים פחות למשחק משותף), כדאי לשים לב מתי ביטויי הרכושנות הופכים להתנהגות שדורשת התייחסות מיוחדת; בסביבות גיל ארבע-חמש, אנחנו כבר מצפים לראות ילד שותף למשחק חברתי, ובעל גמישות חברתית מסוימת. ברגע שהילד נמצא כל הזמן בעימות או לא יוצר קשר כלל עם בני גילו, זה עשוי להעיד על בעיה התפתחותית או רגשית שדורשת תשומת לב. במקרה כזה חשוב לבדוק את התנהגות הילד בגן ולעזור לילד בתיווך עם החברים, כדי למנוע נסיגה חברתית לא רצויה.
8. מאיזה גיל כדאי להתחיל להזמין ילדים למשחק? הדבר רצוי בסביבות גיל 3. עם זאת, ולמרות שזו פעילות חשובה ומתגמלת, מומלץ בפעמים הראשונות לרכך את החוויה עבור הפעוטות. ראשית, רצוי מאד לשהות עם הילד בקרבת מקום. בנוסף, כיוון שהרכושנות קשה יותר כשמדובר באירוח בבית, אפשר גם לקבוע מפגש עם החבר בטריטוריה ניטרלית כמו גן משחקים או גינה ציבורית.
מומלץ שהמפגשים הראשונים יהיו לזמנים קצרים, משום שמדובר במאמץ רגשי מאד גדול מצדו של הילד. כדאי גם לשתף את הילד כמה שיותר בניסיונות "החיזור" אחר הילד השני, כדי לא להפוך את הפעולה למשהו שההורה חפץ בו יותר מהילד. הילד צריך לחוש בעלות על כך והרגשה טובה על כך שהוא הצליח, וזה משהו שהוא שלו.
9. בקרב ילדים שנוטים לרכושנות, רצוי לערוך גם הכנה תיאורטית לפני המפגש המיועד. כדאי לתאר לילד מה הולך לקרות וכמה זמן זה יימשך, למשל: מחר יבוא אלינו חבר שלך או נאסוף אותו מהגן. אפשר גם לשאול את הילד איך ההרגשה ללכת לבית של חבר. לילד רכושני במיוחד אפשר להציע לשים בצד חפצים שהוא אוהב ושיקרים לו במיוחד, דבר שירכך את הסיטואציה.
תמיד אפשר גם להכין חלופות למשחק שלא מערבות צעצועים או חפצים אישיים כמו פעילויות יצירה, הליכה לסרט או רחצה בבריכה. בכל התקופה חשובה מאד גם הדוגמה האישית של ההורים, אם זה איך המשפחה מקבלת יחד החלטות משותפות, איך ההורים יודעים להתפשר על הערוץ בטלוויזיה או איך מארחים אנשים בבית.
10. הכי חשוב: אין צורך להיבהל אם המפגש עם החבר לא הצליח או אם הילדים מתחילים לריב ולהתווכח. ברגע שההורה מרגיש בטוח, גם הילד שלו ירגיש כך. אפשר להגיד - "לא נורא, ננסה שוב בהזדמנות אחרת". זכרו שיצירת קשרים עם ילדים אחרים היא תהליך שיכול לקחת זמן.
סייעה בהכנת הכתבה: נעמה גלזר, פסיכולוגית קלינית
>> המטפלת משקרת. האם צריך לפטר אותה?
מחקר: תינוקות מבחינים בין טוב לרע
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן
