"ההורים שלנו היו עם טראומות ולא דיברו על זה"

תשעים שנה אחרי שהוקם, ממשיך קיבוץ יד מרדכי לשאת את סיפורם של החלוצים שהקימו אותו, של המלחמות שעיצבו אותו ושל הקהילה שצמחה בו. נורית לבנה (דרורי), התינוקת הראשונה של גרעין המייסדים, חיה במקום מאז ימיו הראשונים ומחזיקה בזיכרון חי של כל אחד מהפרקים האלה.

בשנת 1936 התקבצו חברי גרעין "השומר הצעיר" בחולות נתניה, מול הים. שם החלו את דרכם באוהלים ובצריפים רעועים, לפני שעברו להקים אחד הקיבוצים המזוהים ביותר עם ההתיישבות העובדת בישראל. בין החלוצים הייתה משפחת דרורי, ונורית, בתם הבכורה של פנקה ולונק דרורי, הייתה התינוקת הראשונה של הגרעין שנשארה במקום לאורך כל השנים.

"אנחנו גדלנו בלי להכיר משהו אחר", היא אומרת. "ההורים עבדו בפרדסים של נתניה ועשו את הגומות לעצים, והמטפלות הלכו עם הילדים דרך הצוקים לים". לדבריה, הוריה וחבריהם ביקשו להעניק לילדים עתיד בטוח יותר, גם כשהם עצמם חיו בתנאים קשים. "ההורים רצו עבורנו את הטוב ביותר, ולכן בנו בהמשך את בתי הילדים של הקיבוץ במרכז. הם גוננו עלינו מסביב, אבל התמודדו בעצמם עם תנאים קשים וחיו באוהלים שעפו ברוח".

לצד תחושת השליחות והגאווה, נורית מביטה היום גם באופן ביקורתי על חלק מהערכים שעליהם גדלה. לצד המסירות הרבה של ההורים, היא מספרת, הייתה גם התמודדות רגשית מורכבת של דור הילדים. "יש לי ביקורת קשה על החינוך הקר שהיה אז, על הלינה המשותפת שבה מעולם לא שאלו אותנו 'איך אתה מרגיש?'", היא אומרת.

עם זאת, היא מדגישה כי המרחק הרגשי לא נבע מחוסר אהבה. הוריה נשאו איתם טראומות כבדות מתקופת השואה, אך כמעט לא דיברו עליהן. "ההורים שלנו חיו בצל טראומות נוראיות של השואה. הם איבדו את כל משפחותיהם באירופה, טראומות שהם נשאו בשתיקה ולא סיפרו לנו כילדים כדי להגן עלינו", היא מספרת. "הם היו צעירים כל כך, בני עשרים וקצת, שנאלצו להילחם על הבית שלהם במלחמת השחרור ולבנות הכל מאפס".

ההיסטוריה של יד מרדכי שזורה לאורך השנים באירועים שעיצבו את מדינת ישראל. הקיבוץ הפך לסמל כבר במלחמת העצמאות, אז ניהל קרבות בלימה נגד הצבא המצרי. גם בעשורים האחרונים המשיך להתמודד עם אתגרי אזור עוטף עזה. במהלך מלחמת חרבות ברזל ובאירועי 7 באוקטובר נבחנה שוב עמידת הקהילה, לצד פעולתם של חברי כיתת הכוננות וכוחות הביטחון.

עם כל זאת, נורית רואה בקיבוץ מקום חי ומתחדש. דווקא דור ההמשך והמשפחות הצעירות שבוחרות להגיע אליו, היא אומרת, מוכיחים את כוחו של המקום. "היום אני מאוד גאה בקהילה שלנו. הילדים שלי בחרו לגור בקיבוצים, ומשפחות צעירות רוצות להיות חלק מהמקום הזה", היא אומרת. "הקיבוץ שוקק חיים, יש שכונות חדשות וזה מקום מבוקש. התרבות, החגים והחינוך הבלתי פורמלי שומרים על הרוח המיוחדת של יד מרדכי".

גם איתמר רביבו, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, מדגיש את משמעותו של הקיבוץ לאורך השנים. "יד מרדכי היא עדות לעוצמת הרוח של האנשים האיכותיים שבנו כאן את הארץ, והם המצפן וההשראה של כולנו".