"אני אוהבת את הילד שלי ומתחרטת שאני אמא"

בדצמבר 2015 פרסמה ויקטוריה אלדר פוסט באחת מהרשתות החברתיות שבה סיפרה כי היא אוהבת את בתה, אך מתחרטת על כך שהפכה לאמא. הפוסט עורר סערה משום שאלדר כתבה בפומבי על תחושה שלא מעט נשים חוששות להודות בה: אפשר לאהוב ילד ובכל זאת להצטער על עצם ההורות.

אלדר, שעבדה בחברת משכנתאות בלפאייט, לואיזיאנה, היתה אז בת 47 ואם לנערה בת 17. "זה רק הסיפור שלי – אני לא יכולה לדבר בשם אנשים אחרים", היא כתבה, "תכננתי את ההיריון שלי וחשבתי שאני רוצה תינוק, עד כדי כך שהתחתנתי עם הגבר הראשון שהיה מעוניין להביא איתי ילד, למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני מקבלת החלטה גרועה, אבל חשבתי שאני חזקה מספיק להתמודד עם זה".

לדבריה, בתוך שנתיים מלידת בתם בעלה הפך לפחות נוכח בחייהן. ב-2008 הוא עזב את הבית. אלדר נאלצה להתמודד לבדה עם הקשיים הכלכליים והיומיומיים של גידול ילדה, אך לדבריה זה לא היה מקור הכאב המרכזי. "זה היה עמוק יותר. ברגע שבו בתי נולדה והונחה בזרועותיי, חוויתי תחושה שלא ציפיתי לה. הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שעשיתי טעות".

עם זאת, אלדר מדגישה שהחרטה שלה מעולם לא הייתה כלפי בתה. לדבריה, היא לא הפסיקה מעולם לאהוב את הילדה שלה, אלא התקשתה עם עצם התפקיד האימהי. "הרגשתי נורא בגלל מה שהרגשתי, וחשבתי שמשהו לא בסדר איתי". התגובות לפוסט שלה לא היו רק תומכות. מתוך כ־600 תגובות שקיבלה, חלק מהמשתמשים תקפו אותה בחריפות. "תתחייבי לטיפול פסיכולוגי", כתב אחד המגיבים. "תסדרי את חוסר הביטחון, האשמה והרגשות המרוכזים בעצמך, ותמשיכי לעשות את העבודה שלך כאמא". מגיב אחר כתב כי בתה "אולי נראית כאילו היא לא הושפעה מהבחירות הרעות שלך, אבל תאמיני לי, היא הושפעה".

"אנשים לא רוצים לשמוע שאימהות לא רוצות להיות אימהות", אמרה אלדר שנים לאחר מכן. "אני חושבת שזה פוגע בסטריאוטיפ". לצד זאת הגיעו גם תגובות של נשים והורים אחרים שהרגישו הקלה. אחת כתבה שמדובר בתשובה אמיצה, ואחרים סיפרו שגם הם חוו תחושות דומות.

הדיון סביב חרטה על הורות כמעט ואינו מתקיים בשיחות יומיומיות. החברה מצפה במיוחד מנשים לחוות אושר עמוק כשהן הופכות לאימהות, והדימוי הזה התחזק ברשתות החברתיות דרך תמונות משפחתיות, תכנים על לידה ויצירה מהאימהות כחלק מרכזי בזהות האישית. לעומת זאת, במרחבים אנונימיים ברשת השיח הזה מתקיים באופן פתוח יותר. בפורומים של הורים ברחבי העולם מופיעות שוב ושוב שיחות של אנשים שמספרים על תחושת לחץ, דיכאון או געגוע לחיים שהיו להם לפני הילדים.

אחת הקבוצות שעסקו בנושא נשאה את השם "אני מתחרט/ת על כך שיש לי ילדים". מנהלי הקבוצה ביקשו להבהיר כי המטרה היא לאפשר להורים לדבר על רגשות שהם מתקשים להביע בקול. השיח הזה הגיע גם לספרות. הפסיכואנליטיקאית הצרפתייה קורין מאייר פרסמה בשנת 2008 את הספר "בלי ילדים: 40 סיבות טובות לא להיות אמא", שעורר סערה בצרפת. מאייר טענה כי החברה מניחה שילדים הופכים את חיי האנשים לשלמים, אך לדבריה מדובר ברעיון שאפשר וצריך לערער עליו. "מעולם לא אמרתי שאני לא אוהבת אימהות בכלל", כתבה. "זה פשוט שאני לפעמים מתחרטת על כך שיש לי ילדים. מספיק להגיד דבר כזה כדי לעורר שיח עולמי".

גם הסופרת והצלמת הגרמנייה שרה פישר סיפרה על תחושות דומות בספרה "השקר של האם המאושרת: ולמה הייתי מעדיפה להיות אבא". פישר, אם לילדה בשם אמה, סיפרה כי לפני הלידה האמינה שתוכל לשלב קריירה, זוגיות והורות באופן שוויוני. אלא שאחרי הלידה היא גילתה מציאות אחרת. "הפעם הראשונה שבה התחרטתי על כך שיש לי ילד? כשהצירים התחילו", כתבה.

לדבריה, היא חששה שההורות תשנה את חייה ואת זהותה. "את מה שקרה בשנים הבאות לא הייתי יכולה לדמיין אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי." פישר טענה כי החברה עדיין מטילה את האחריות על נשים. לדבריה, אבות זוכים לעיתים לשבחים על מעורבות בסיסית, בעוד נשים נדרשות לעמוד בדימוי כמעט בלתי אפשרי של אעמהות מושלמת.

המחקר שעליו התבסס הספר שלה נכתב על ידי הסוציולוגית הישראלית אורנה דונת. מחקרה "חרטה על האימהות: ניתוח סוציופוליטי" כלל ראיונות עם 23 נשים ישראליות שסיפרו על החרטה שלהן ועל הלחץ החברתי סביב הציפייה להיות אימהות. המחקר עורר דיון בינלאומי. מבקרים טענו שאימהות שמדברות על החרטה שלהן עלולות להשפיע על ילדיהן, בעוד אחרות אמרו שהשיח מאפשר לנשים להפסיק להרגיש לבד. אלדר מספרת שבתה מורגן, שכיום בת 18, ידעה על הדברים שכתבה. לדבריה, השתיים דיברו על כך בעבר, ומורגן מעולם לא הרגישה שאמה אינה אוהבת אותה. "היא תמיד שם בשבילי", אמרה מורגן. "אני יודעת איך היא באמת".

לדבריה, אין סתירה בין אהבה לבין תחושת חרטה. "אני אף פעם לא הרגשתי שאמא שלי לא רצתה אותי. אפילו לא לרגע". מורגן עצמה אינה רוצה ילדים כיום. כששאלו את אלדר כיצד היו נראים חייה אילו לא היתה לאמא, היא תיארה מסלול אחר: לימודים, קריירה בתחום האמנות, זוגיות אחרת ואפשרות לטייל יותר. עם זאת היא הוסיפה שגם החיים שיש לה היום אינם רחוקים כל כך מהחלום ההוא. מבחינתה, החרטה והאהבה מתקיימות זו לצד זו.