"אם לא אקבל סיוע, לא תהיה לי ברירה ואאלץ לחזור לזנות"

נעמי (שם בדוי), אם חד-הורית לארבעה ילדים, מתמודדת עם עבר רצוף טראומות, אלימות ופגיעות מיניות. לדבריה, החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי להפחית את אחוזי הנכות שלה מ-100 ל-20 הותירה אותה ללא מקור הכנסה מספק. כעת היא חוששת שלא תוכל להמשיך לפרנס את ילדיה ותיאלץ לחזור לעסוק בזנות, שממנה יצאה לפני כשנתיים.

נעמי גדלה במשפחה מורכבת והוצאה מביתה בגיל שמונה על ידי רשויות הרווחה. היא עברה בין פנימיות, מוסדות והוסטלים, ובמהלך השנים, לדבריה, חוותה אלימות קשה ופגיעות מיניות חוזרות. "מה שאני מכירה מהחיים זה פנימיות, אלימות וזנות", היא אומרת. "אני לא מכירה משהו אחר. כל החיים ניסיתי לשרוד".

לדבריה, האלימות החלה כבר בילדותה. אחיה נהג להכות אותה במשך שנים, ולעיתים אף מנע ממנה להיכנס לבית. גם לאחר שהוצאה מהבית, היא מספרת כי המשיכה לחוות פגיעות במסגרת שבה שהתה.

בגיל צעיר החלה להשתמש באלכוהול ובסמים, ובהמשך עסקה בזנות. בגיל 17 הכירה גבר מטייבה, עברה להתגורר איתו ונולדו להם שתי בנות. לאחר שנכלא, חזרה לעסוק בזנות במשך מספר שנים. בהמשך נולד בנה המאובחן עם אוטיזם בתפקוד נמוך, וכיום היא מגדלת לבדה ארבעה ילדים.

לפני כשנתיים הצליחה לצאת ממעגל הזנות בעזרת עמותת "הופכות את היוצרות", המסייעת לנשים להשתקם ולבנות חיים חדשים. מאז התקיימה מקצבאות הביטוח הלאומי ומגידול ילדיה. "נתנו לי הזדמנות להתחיל מחדש", היא מספרת. "החיים היו קשים, אבל לפחות הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים ולדאוג לילדים שלי".

במסגרת הליך השיקום, אובחנה, לדבריה, כסובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD) ומהפרעת אישיות גבולית. היא מתארת התקפי חרדה יומיומיים, סיוטי לילה חוזרים ורגישות קיצונית לרעשים. "אני לא יוצאת למקומות הומי אדם", היא אומרת. "כשיש צעקות אני נבהלת. לפעמים אני מתעוררת בלילה מבוהלת ומזיעה. אני לוקחת שלוש תרופות פסיכיאטריות ביום כדי להצליח לתפקד".

לדבריה, במשך שנתיים קיבלה קצבת נכות שאפשרה לה להתקיים, אך לפני מספר חודשים הופחתו אחוזי הנכות שלה באופן משמעותי. "הגשתי את כל המסמכים שהיו לי", היא מספרת. "אפילו היו רופאים שחשבו שיש החמרה במצב שלי. קיבלתי הלם כשאמרו לי שהורידו לי את הנכות. לא הבנתי ממה אני אמורה להתקיים". לאחר ההחלטה הגישה ערעור, אך גם הוא נדחה. "הגעתי עם מסמכים נוספים ועם חוות דעת מפסיכיאטר נוסף", היא אומרת. "ובכל זאת דחו אותי. לקח להם יום אחד בלבד לדחות את הערעור. עורך הדין שלי היה בהלם".

נעמי מספרת כי היא מתגוררת בשכירות, מקבלת סיוע בשכר דירה ומקדישה כמעט את כל זמנה לטיפול בילדיה. "אני כל היום סביב הילדים, הניקיון והבישולים", היא אומרת. "תודה לאל שאני מצליחה לגדל אותם בטוב. אבל יש לי ילד עם אוטיזם בתפקוד נמוך, וההוצאות עצומות. אני צריכה את הכסף בשביל אוכל, חשמל והדברים הכי בסיסיים".

החשש הגדול ביותר שלה הוא מפני חזרה לחיים שמהם ניסתה להיחלץ. "אם אני לא אקבל כסף, אצטרך לחזור לזה", היא אומרת. "אני לא רוצה לחזור לחיים האלה. הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי לא לחזור לשם. אבל אני עובדת כדי להאכיל את הילדים שלי. מה אני אמורה לעשות?".

לדבריה, האפשרות הזו אינה רק קשה נפשית, אלא גם מסוכנת עבורה מבחינה בריאותית. "כדי לעבוד בזנות הייתי צריכה לשתות אלכוהול", היא מספרת. "היום אני לא יכולה לעשות את זה בגלל התרופות שאני לוקחת. אני רוצה לחיות בכבוד. אני רוצה לשקם את עצמי. למה זורקים אותי?".

בעמותת "הופכות את היוצרות", המלווה את נעמי, אומרים כי לא מעט נשים שניסו לצאת ממעגל הזנות זקוקות לליווי ארוך טווח כדי להצליח להשתקם. "אנחנו חושבות שנשים שעוברות תהליך שיקום צריכות לקבל סיוע מתמשך כדי להצליח לבנות חיים חדשים", נמסר מהעמותה. "הזכאות נקבעת על בסיס אבחונים רפואיים ולא על בסיס מצב כלכלי בלבד". נעמי מסיימת בבקשה: "אני לא מבקשת מותרות. אני מבקשת אוכל לילדים שלי. אני מבקשת הזדמנות להמשיך בחיים שבניתי ולא לחזור למקום שממנו ניסיתי לברוח".