"היא התחילה לחיות רק לפני חמש שנים"

שירה סאלח, בת 41, קמה רק היום מהשבעה על אמה, סוזי ינר-סרנגה, שנרצחה בדריסה ברמלה בידי גרושה יונוס ינר בן ה-71. סוזי, בת 66, עבדה למעלה מ-20 שנה בכוח עזר במחלקת הדיאליזה בבית החולים אסף הרופא, ורק לאחרונה נבחרה לעובדת מצטיינת של בית החולים לשנת 2025. השניים היו גרושים ארבע שנים וחצי. לאחר שדרס אותה, חזר ינר לביתו, עלה לגג הבניין וקפץ אל מותו.

"אולי דרך הסיפור שלנו אפשר יהיה להציל את הרצח הבא", אומרת סאלח בדמעות. "חשוב להעלות את המודעות לאלימות במשפחה".

סאלח מספרת על ילדות שכולה אלימות קשה. "מאז ומתמיד הייתה אלימות קשה, גם כלפינו, שלושת האחים, וגם כלפי אמא", היא אומרת. המשפחה חיה 12 שנה בטורקיה, ושם, לדבריה, האלימות הייתה חמורה עוד יותר. "שם זה כמעט נורמה, גם המורים מכים", היא מתארת. "רק כשחזרתי לארץ הבנתי מה זאת דמוקרטיה, והתלוננתי במשטרה. ליוו אותי אנשים מהרווחה".

סאלח ניתקה קשר עם אביה כבר בגיל 15, עזבה את הבית ועברה לגור עם סבתה. "היה ניסיון להיות בקשר כשהתחתנתי, אבל זה היה לזמן קצר", היא מספרת. "הוא רק רצה ממני כסף כל הזמן". לדבריה, הוגשו נגד האב שלוש תלונות במשטרה. הוא שהה במעצר בית בדירה בבת ים ושוחרר.

כל בני המשפחה ניסו לשכנע את סוזי להתלונן, אבל ללא הצלחה. "כשאישה מפוחדת היא לא מצליחה לצאת מהמעגל", אומרת סאלח. "כולנו עזבנו את הבית והיא נשארה איתו לבד. הוא לא נתן לה באותה תקופה להיות איתי בקשר. היא הייתה מגיעה אלי בהחבא, בדרך לעבודה ומתי שהתאפשר".

אחרי הגירושים, לפני כחמש שנים, הקשר בין סוזי לבתה התהדק. "היינו בקשר יום-יומי, ארוחות שבת, חגים, קשר מצוין", מספרת סאלח. "היא יצרה חיים חדשים, דירה נהדרת, עבדה באסף הרופא והייתה שם מאושרת. התחילה ליהנות מהחיים, היה בה אור חדש".

לא ידענו שהוא רודף אחריה

אלא שמאחורי החיים החדשים, סוזי שמרה סוד. "לא ידענו שיש ביניהם קשר", אומרת סאלח. "רק אחרי שנרצחה הבנתי שהוא תפס אותה, הכה אותה, פעם בבית ופעם ברחוב. הוא רצה מאוד לחזור אליה. היא לא סיפרה לנו שום דבר, לא רצתה להדאיג אותנו, להבהיל אותנו". לדבריה, היו אנשים שסוזי סיפרה להם שגרושה רודף אחריה, "והם לא עשו עם זה כלום".

בדיעבד, סאלח מזהה סימנים שלא ידעה לקרוא. "בתקופה האחרונה היא הייתה קצת כבויה, אבל היא אישה בת 66 שעובדת בדיאליזה, ייחסתי את זה לעייפות. לא היו סימנים חיצוניים שהוא הכה אותה".

סאלח סבורה שאפשר היה למנוע את הרצח. סוזי הייתה עם גרושה בהליך משפטי על רכוש, מה שהיווה לדעתה טריגר. "זה בן אדם שהוגשו נגדו שלוש תלונות. אני רוצה להאמין שהמשטרה הפעם הייתה יכולה למנוע", היא אומרת. "מי שידע שהוא עוקב אחריה יכול היה לדבר, להתקשר למשטרה אפילו באנונימיות, להשמיע קול. אם הייתי יודעת, הייתי מתעקשת שייעצר".

לדבריה, הרצח היה מתוכנן. "הוא ידע את המסלול הקבוע שלה בימי רביעי. אחרי שהוא דרס אותה, הוא קפץ מקומה תשיעית".

את הבשורה קיבלה סאלח בצורה הדרגתית. "הייתי בטלפון, עסוקה לסגור לאמא ולי מנוי לבריכה", היא נזכרת. "אח שלי התעקש בממתינה. הוא צעק: אמא נדרסה, יש לה פגיעת גפיים והיא בהכרה. צלצלתי אליה אבל לא נתנו לי לדבר איתה". דוד שלה הודיע לה שאביה התאבד. כשהגיעה לבית החולים, הרופאה ניסתה להעביר את המידע בהדרגה. "היא אמרה שהיא במצב קשה ולא הבנתי למה קשה. חשבתי לעצמי שאם זה גפיים, מקסימום היא תהיה מוגבלת, אני אסעד אותה, הכל יהיה בסדר. היא תהיה שקטה כי הוא מת", היא אומרת. "אבל אחרי עשר דקות הודיעו שהייתה פגיעה מערכתית".

"אמא שלי הייתה אישה כל כך טובה, מלאת נתינה ואור, לא משנה מה היא עברה", אומרת סאלח. "אני שומעת עכשיו אנשים שאומרים שהוא היה איש טוב ושלא הייתה אלימות. חשוב לי שידעו שהוא לא היה איש טוב, הוא היה איש רע מאוד. ואם מישהי מספרת לכם שמישהו רודף אחריה, אל תעצמו עיניים, פשוט לעשות הכל כדי לנסות להציל. היא התחילה לחיות רק לפני חמש שנים".

בשנת 2025 נרצחו בישראל 41 נשים, 29 מתוכן, כ-70%, נרצחו בידי בן זוג או בן משפחה. לפי מסמך שהוצג בכנסת לרגל היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, בעשר השנים 2015 עד 2024 נרצחו בישראל 269 נשים, ממוצע של כ-27 נרצחות בשנה. בשנת 2024 נרשם מספר הנרצחות הגבוה בעשור, 35 נרצחות, אך כבר בשמונת החודשים הראשונים של 2025 הגיע המספר לכלל הנרצחות בשנת 2024 כולה. מתחילת 2026 נרצחו שבע נשים על רקע מגדרי. סוזי ינר-סרנגה הייתה אחת מהן.