חשקים קולינריים בהריון הם דבר שכיח, והרבה נשים דווקא נותנות דרור לתיאבון ההולך וגובר. בין אם זה מתוך תחושת "מגיע לי על שאני סוחבת בתוכי אדם", או כי הן מאמינות שזו ההזדמנות לפרוק עול ואחרי הלידה הן יתאמצו יותר. אבל יש הריוניות שפועלות דווקא מתוך תחושה של פחד, ולא של שחרור, והצורך לשלוט בתזונה מנהל אותן במשך כל ההריון.
"הריון הוא מצב של סטרס לגוף, והדרישות המטבוליות משתנות בתקופה הזו", אומר פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס ליולדות ונשים. "יש עלייה בדרישה הקלורית, הגוף צריך תוספת ברזל וויטמינים שונים, וכן ניכרת תופעה של רעב מוגבר. לכן נשים בהריון צריכות להקפיד על כלכלה עשירה ומאוזנת שלא זהה לצרכים שהיו להן לפני ההיריון".
ארגון הבריאות האמריקאי פרסם בתחילת שנות ה-90 המלצות לגבי עלייה במשקל בהריון. בעידן ההרואין שיק, הדאגה הייתה שנשים לא עולות מספיק במשקל בהיריון. על פי החישוב שערכו בארגון, תורמים מי שפיר, נפח הדם, השלייה והעובר כתשעה קילוגרמים לעלייה במשקל. על זה הם הוסיפו עוד אי אילו קילוגרמים, בהתאם למשקל לפני ההריון. ב-2008 פרסם הארגון המלצות חדשות לגבי העלייה במשקל, הפעם מתוך דאגה אחרת: מגפת ההשמנה בארה"ב. בהמלצות אלו הוגבלה העלייה במשקל על פי המשקל הטרום הריוני, וניתנו המלצות קונקרטיות גם לקצב העלייה במשקל. כל ההמלצות של הארגון לא היו לגמרי מתוקפות במחקרים, אלא התבססו על מידע בספרות הרפואית, והדעה המקובלת היא שלנשים במשקל תקין אסור לרדת במשקל בהריון (מה שלא נכון לגבי בעלות משקל עודף).
ב-2009 התפרסם מאמר בניו יורק טיימס שבו העריכו גורמים רפואיים כי בערך 20 אחוז מהנשים ההרות לא עולות מספיק במשקל, דבר שיכול להביא ללידה מוקדמת, משקל לידה נמוך ובעיות בריאות ארוכות טווח עבור התינוק. אז נטבע גם המושג pregorexia – אנורקסיית הריון, כדי לתאר את השליטה במשקל באמצעות דיאטה קיצונית ופעילות גופנית בזמן ההיריון.
מה שהוא עבר בבטן שלי השפיע על הגדילה שלו
איפה עובר הגבול בין הקפדה לגיטימית על המשקל לבין הימנעות קיצונית ומסוכנת? במקרה של אפרת (השמות המלאים שמורים במערכת), רק בהריון השני שלה החלה ההתעסקות עם המשקל. "אחרי ההריון הראשון לקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי", היא מספרת, "אולי זה מה שמונח בבסיס ההימנעות שלי היום, בהריון השני. גם כשעולים לי חשקים שונים שנשים הריוניות מרשות לעצמן לחטוא בהם מדי פעם כמו גלידה, פיצה או מלאווח, אני מוצאת את עצמי נלחמת בזה ומודדת כל מה שנכנס לפי. הורדתי מהתפריט היומי לחמים, סוכרים, עוגיות או עוגות. אני מוצאת את עצמי מסתפקת בארוחות שמורכבות מירקות מאודים, סלטים או מרקים, דייסות ויוגורט עם פירות. בכל פעם שאני נשקלת אצל אחות מעקב הריון אני מקווה שלא עליתי. אני לא מחזיקה משקל בבית כי אני יודעת שזה יהפוך אצלי לאובססיה".
אצל הדס, שני ההריונות לוו באובססיית משקל. "בהריון הראשון עליתי 6 קילו, בשני 5.5. לא היה לי תיאבון בכלל, וממש חששתי לאכול כי פחדתי להשמין", מספרת הדס. "בדרך כלל כשהתחשק לי שוקולד לא הייתי נרגעת עד שלא הייתי אוכלת אותו, אבל בהריון יכולתי להסתכל, להגיע למסקנה שאני אעלה במשקל ופשוט לוותר. הייתי בחרדה שאני אשמין".
אצל מיכל הפכה ההקפדה על המשקל בהריון לפגיעה בתינוק. בהריון הראשון היא עלתה 20 קילו, ואילו בשני פחדה שתעלה אותו דבר ולכן ניהלה משטר קפדני של ארוחות מצומצמות. "אכלתי בין 2 ל-3 ארוחות ביום, בעיקר ירקות וגבינות", היא מספרת, "נמנעתי מפחמימות ומתוקים ועליתי רק 8 קילו. השתדלתי כל הזמן לאכול מעט, וכמה שפחות. המצב הזה הוליד אצלי תחושה של בלבול מאוד גדול ונתק רגשי מוחלט מכל מה שעלה תוך כדי ההיריון. היום אני מסוגלת להגיד שהשליטה הזו באוכל והפחד להשמין גרמו לי לדיכאון. הרופאים לא התייחסו באופן חריג לחוסר העלייה שלי במשקל, אולי כי אני קטנטונת אז תמיד אפשר לייחס את העלייה לגודל הגוף".
מיכל ילדה במועד ובלידה טבעית, אבל בנה נולד במשקל נמוך מהמצופה, סבל מצהבת וגילו לו חסר בחלבון g6pd. "בין טפיחה לעצמי על השכם על כך שהצלחתי לשמור על גזרה נפלאה, לבין התמודדות עם תינוק לא רגוע ולא מסופק, ששום דבר לא הצליח להרגיע אותו, לא מזון ולא תנועה, ועם לילות ללא שינה – צללתי לתוך בור שבו רציתי רק שקט, והתפתח בי כעס עצום". גם בנה סבל מהמצב, ולטענתה הדיאטה שעשתה בהריון ממשיכה להשפיע עליו עד היום. "בשלב האוראלי, שבו הוא היה אמור לבחון את העולם דרך הפה, הוא היה יותר נמנע בהשוואה לאחיו הגדול ולבני גילו. גם בשלב החשיפה לאוכל הוא לא נהג לשתף פעולה. היום הוא בן 5 ויש לו נתוני גדילה של ילד בגיל 3. הוא נמנע מהמון מאכלים ומאוד מצומצם בסקרנות שלו לגלות טעמים. כמובן שאני לא שופטת אותו, מקבלת את זה בהבנה ולוקחת אחריות, כי אני מבינה שלדרך שעשה כשהיה בתוכי כעובר יש השפעה לא מבוטלת על מי ועל מה שהוא היום, ובפרט על היחס שלו לאוכל".
בשנים האחרונות, עם התרבות הדיאטות ומגפת ההשמנה, רואים הרופאים נטיות קיצוניות יותר. "יש יותר נשים במשקלים עודפים, ויש יותר שבוחרות בתפריט טבעוני או צמחוני שהוא לא בהכרח מתכון לבריאות שלמה, משום שלחלקן יש חסרים בחומצה פולית, ברזל ו"B12-, אומר פרופ' יוגב. "אבל נשים שבשם הבריאות והפחד מההשמנה עושות דיאטה למרות שהמשקל שלהן תקין, או שלא עולות מספיק במשקל בזמן ההיריון, עושות טעות גדולה. התוצאה היא שיעור מוגבר של לידות מוקדמות ועוברים קטנים. לטווח הארוך יכול להיות שהתינוקות יפתחו יותר סכרת ויתר לחץ דם ומחלות לב בגלל ההרעבה האימהית". עוד מדגיש פרופ' יוגב שיש להקפיד על הדרישות התזונתיות בהריון, על אכילה של מזונות עשירים בברזל, וויטמינים ושומנים, ולנשים במשקל נמוך רצוי להיוועץ בדיאטנית.
השפעה רב דורית
לקליניקה של טובה קראוזה, דיאטנית, כותבת ומרצה לנשים בהריון ואחרי לידה, מחברת ההדרכה האינטרנטית הצילו יש לי סכרת הריון, מגיעות לא מעט הריוניות שמבקשות לשמור על המשקל. ויש לה תשובה ברורה לגבי כמה צריך לעלות בהריון: "לאישה שהתחילה את ההיריון במשקל תקין ( BMI18.5-25) מומלץ לעלות בין 11.5-16 קילו בהריון", אומרת קראוזה. "אישה שהתחילה את ההיריון בעודף משקל (BMI 25-30) מומלץ שתעלה בין 5-9 קילו. יש גם חשיבות לקצב העלייה, אישה שהתחילה הריון במשקל תקין אמורה לעלות בשליש הראשון בין חצי לשני קילו, לא משנה מה דרגת המשקל, מהטרימסטר השני (שבוע 13 ועד 40) ואילך מומלץ לה לעלות בין 350-500 גרם בשבוע".
התוספת הקלורית לאישה בהריון היא בסך הכל 10-15 אחוז יותר מאשר מה שהגוף זקוק לו ברגיל, מסבירה קראוזה. אם אישה בין הגילאים 20 ל-40 זקוקה ל-1,600-2,000 קלוריות ביום, הרי שבהריון מדובר על תוספת של 200-300 קלוריות בלבד. "העובר אמנם בתוך הרחם, אבל מקבל עדכונים מהעולם שבחוץ. אחת הדרכים לדעת אם יש בחוץ מחסור או שפע היא התזונה של האם. אם האימא אוכלת מספיק קלוריות, וגם מכל רכיבי התזונה, העובר מבין שיש עולם של שפע. אבל אם חסר משהו העובר מבין שבחוץ יש עולם בעייתי וצריך להתארגן לקראתו".
אחד המחקרים הוותיקים בתחום שעקב אחרי נשים שלא עלו מספיק בהריון, גילה שהאיברים הפנימיים של התינוקות שנולדו להן היו קטנים יותר, עם פחות תאים בכבד, בכליות, או בלבלב. בשל העובדה שתינוקות אלו נולדים לעולם מחסור ולא שפע, יש חוסר הלימה בין מה שהגוף של התינוק יכול לעשות לבין התזונה שעומדת לרשותו כשהוא יוצא לעולם. "אם הלבלב שלו קטן הוא בסיכון גבוה לסכרת כי הוא לא מייצר מספיק אינסולין, הכבד לא מווסת מספיק כולסטרול, והכליות לא יכולות לווסת את הלחץ דם", אומרת קראוזה. "ראו את התוצאות הללו בצורה מובהקת בקרב הולנדים בתקופת סוף מלחמת העולם השנייה. אנשים שהיו עוברים בתקופת הרעב הזו, חוו השפעות על הבריאות שלהם גם כשהיו בני 70 פלוס, בעיקר אלו מביניהם שנחשפו לרעב בשליש הראשון. גם אם אכלו יותר בהמשך, הבעיות לא חלפו, כי בהתפתחות העובר יש שלבים, ואם הוא לא מקבל באותה נקודה את מה שהוא זקוק לו, הוא עלול להיפגע".
קראוזה אף מרחיקה וטוענת שבהיריון יש אחריות לא רק לדור שמתפתח ברחם, אלא גם לצאצאיו. "אישה היא לא רק בהריון עם הילד, אלא גם עם הנכדים שלה. אם זו עוברית בהריון כבר מתפתחות אצלה הביציות ואם מדובר בעובר זכר מתפתחים התאים שבגיל ההתבגרות ייצרו תאי זרע. יש כאן השפעה רב דורית, ויש יותר ויותר מחקרים שמראים שההשפעה הזו עוברת הלאה מעבר לדור שגדל בבטן".