הזעקה הגדולה העולה ברחבי הארץ על יוקר המחייה והחרדה הכלכלית בה נתקלים אנשים מכל שכבות העם בסוף כל חודש, רק הולכת ומתגברת, ומתוכה יצאו הערב מאות משפחות מוחות לצעדת עגלות במוקדים שונים בארץ.

מארגנות האירוע הן, כמה הולם, ארבע אמהות: יעל ברדה, ליאת ורדי-בר, ענת רוזיליו ונגה קלינגר, ואליהן יצטרפו במהלך היום תומכות ותומכים רבים בעגלות המקושטות בבלונים צהובים. נכון להיום, הצעדות יתקיימו בתל אביב, ירושלים, רחובות, ראשון לציון, רעננה וחיפה, אך כדאי להתעדכן בעמוד הקבוצה בפייסבוק כדי לראות היכן התארגנו צעדות נוספות ובאלו רחובות יצעדו.

צעדת העגלות - יעל ברדה
"נמשיך למחות עד שנגיע לכל המטרות שהצבנו". יעל ברדה ובתה | צילום: תומר ושחר צלמים

פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות והארכת חופשת הלידה

"משפחות לא גומרות את החודש כי גוזרים כאן קופון על נשים צעירות ומבוגרות ושוללים לנו את הזכויות", נכתב בדף האירוע של הצעדה בפייסבוק. "נמאס לנו לעבוד מסביב לשעון, כשהמשכורות שלנו בסוף החודש לא מצליחות לכסות את כל ההוצאות. אנחנו נשים עובדות ואנשים עובדים ונמאס לנו (רק אם התמזל מזלנו) לבקש כסף מההורים".

במטרה למקד את מהות המאבק, יצרו מארגנות האירוע רשימה של שש דרישות יסוד, שקשה למשפחה ישראלית ממוצעת שלא להזדהות עמן:

1. חוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים - כיום חוק חינוך החינם בישראל מתחיל רק בגיל חמש, וגם אז אינו חינם והעלויות הנוספות מסתכמות באלפי שקלים בשנה. חינוך החינם הוא גם רק עד הצהריים, ועבור צהרון משלמות משפחות תוספת של עד 1,700 שקל לחודש.

2. פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות - מחירי החיתולים, תחליפי החלב ואפילו העגלות, הצעצועים ומושבי הרכב בישראל גבוהים באחוזים רבים ממדינות אחרות, שלא לדבר על המחיר לעומת המשכורת הממוצעת.

3. הארכת חופשת הלידה לנשים ומיסוד חופשת אבהות - חופשת הלידה לנשים בישראל עומדת על 14 שבועות בתשלום, ועוד 12 שבועות נוספים בהם מורשית האשה לצאת לחופשה ללא תשלום. במידה והאב מעוניין לצאת לחופשת לידה, הוא יוכל לעשות זאת לשבועיים, ורק במקום האם, שמחוייבת לחזור לעבוד. בשבדיה, לדוגמה, כל ילד מזכה את הוריו בחופשה של שנה וחצי, כשהאב יכול לקחת על עצמו 3 חודשים מתוך התקופה, ובגרמניה, צרפת ואיטליה האב והאם יכולים להתחלק בחופשת הלידה, כש-14 שבועות משולמים באופן מלא, ועוד 12 שבועות בתשלום חלקי. 

4. לאסור גבייה בעבור עגלה פתוחה בתחבורה הציבורית - כיום, על עגלת תינוק פתוחה, שלרוב אינה תופסת פחות מקום מעגלה מקופלת, יש לשלם כרטיס נסיעה מלא. אדם שעולה עם עגלת קניות או מזוודות אינו משלם, והקושי בקיפול עגלה בעת עלייה עם תינוק גורם להורים רבים לשלם פעמיים.

5. שוויון בשכר ושוויון הזדמנויות בעבודה לאמהות - שכר הגברים הממוצע בישראל גבוה בעשרות אחוזים משכר הנשים, (6,280 שקל לעומת 9,526 שקל לחודש), דבר שמאלץ את הנשים, בעיקר לאחר שהביאו ילדים, לשים את התפתחותן האישית בצד, פשוט כי אין פתרון כלכלי המאפשר זאת.

6. הכרה בהוצאות טיפול בילדים ומוצרי תינוקות לצרכי מס - למרות מספר נסיונות עבר לחוקק חוק בנושא, עדיין הוצאות בגין השגחה וטיפול בילדים לא נחשבות כהוצאות מוכרות במס של ההורים, למרות שבהרבה בתים מדובר בהוצאה החודשית הגדולה ביותר, גבוהה אפילו משכר הדירה.

צעדת העגלות - ענת רוזיליו ובתה יסמין
"במדינה מתוקנת הייתי יכולה לחסוך כסף לילדים שלי". ענת רוזיליו ובתה יסמין | צילום: תומר ושחר צלמים

"בכל מקום מערימים קשיים על ההורים"

"העובדה שאין פה חוק חינוך חינם פוגעת קשה מאוד במשפחות, ובעיקר בנשים, ש-26 אחוזים מהן פשוט לא חוזרות לעבוד אחרי לידה כי אין להן 3,000 שקל בחודש להוציא על מסגרת", אומרת אשת יחסי הציבור ענת רוזיליו, אחת ממארגנות הצעדה. "ילד פשוט מוריד את רמת החיים בצורה דרסטית. במדינה מתוקנת הייתי יכולה לחסוך משהו לילדים שלי, ואם היה חוק חינוך חינם כזה, יותר צעירים היו מביאים ילדים. אין מה להגיד, פשוט הפקירו פה את ההורים. בשבדיה, לדוגמה, מעודדים את הנשים לעבוד. ככל שאישה עובדת יותר היא מקבלת יותר הטבות מהמדינה".

אין תמונה
פתחה קבוצה בפייסבוק בשם "צרחת האמהות הצרכניות" ושותפה גם להתארגנות הזאת. ליאת ורדי-בר

רוזיליו מדגישה שלא מדובר בעניין נשי בלבד. "חשוב למסד גם חופשת אבהות. כרגע יש חופשת לידה לנשים, שהגברים יכולים לקחת שבועיים ממנה ו'להחליף' את האשה לשבועיים. כמובן שמעטים משתמשים בה ואין בכך כל הגיון. בבריטניה, חופשת הלידה של האב לא באה על חשבון זאת של האישה, והזמן הזה מאפשר לגבר לקחת חלק יותר משמעותי במה שמתרחש בבית והופך אותו למעורב יותר. בכלל, נראה שבכל מקום מערימים קשיים על ההורים, במקום לעודד אותם ולתמוך. דברים כמו תשלום על עגלת תינוק באוטובוסים, הם מגבילים ומדכאים. איך אמורה אישה עם תינוק להתנייד? צריך להתחיל להקל ולעודד במקום להקשות".

"אני דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, על מלגה. אני עושה את הדוקטורט מהארץ ומקבלת מימון של  300 דולר בחודש למטפלת. בארה"ב זה נחשב מצב מדהים, אבל בארץ, בשביל לעבוד על הדוקטורט שלי 4-5 שעות יומיות, אני צריכה לשלם 2,500 שקל בחודש", אומרת עורכת הדין יעל ברדה, ממארגנות האירוע. "זה יוצר מצב שלא מאפשר לנשים לעבוד. אני עורכת דין, הוצאתי ספר, אני מקווה לקבל קביעות באוניברסיטה ישראלית מובילה ויש לי תרומה גדולה לתת למדינה שלי. שווה לתת לי את האפשרות לעשות את זה. זו בעיקר בעיה שנופלת על הנשים, כי בני הזוג יוצאים לעבוד, והנשים, שהן בעלות יכולות שוות, לא מסוגלות להגשים את עצמן. זה המבנה הכלכלי שמשאיר אותנו במקום כזה.

"אני בטוחה שנמשיך למחות עד שנגיע לכל המטרות שהצבנו לנו", היא אומרת באופטימיות. "הדרישות שלנו דורשות היערכות חקיקתית וכלכלית מינימלית, ויש לנו כח. אנחנו המון הורים, ואנחנו מתכוונים ללכת עד הסוף. עם העגלות".

צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות

>> תינוקות יקרים, תסתדרו בלי חיתולים? אורית נבון מצטרפת למחאה