רובי ריבלין, חבר כנסת ומי ששימש פעמיים כיו"ר הכנסת, מספר על חוויותיו, זכרונותיו וגם על הלב השבור בתקופת פעילותו כחניך ומדריך בשבט מצדה הירושלמי:
"בחצר בית הספר היה לנו צריף ושם למעשה היה עיקר החינוך שלנו. בצופים למדנו להתהלך בשבילי הארץ ולעבוד אדמה. אנחנו חגגנו את יום העצמאות הראשון, היינו יחד במצור, היינו יחד בראשית הקמת המדינה והיינו מעורבים בכל ההתלבטויות שהיו.
"הצופים שימשו לי בית בו יכולתי להבין כמה הדעות מגוונות במדינת ישראל בין ימין לשמאל, אך הצופים היו של כולם. היינו יושבים ושרים כולנו יחד – 'שאון התותחים נדם' - אלו היו פני הדברים, שאון התותחים נדם ואנחנו צריכים להבין שכולנו יחד.
"בצופים הכרתי את חברתי הראשונה, נילי שפירא, שהייתה גם אהבתי הראשונה. לקח לי שנים רבות לאחר מכן להתגבר עליה. אך שבט הצופים לא היה עבורנו רק חוויה, אלא גם גיבוש אישיות, של כל אחד מאיתנו בנפרד ושל כולנו יחד.
"בצופים למדתי דבר אחד: אין מחלוקת שלא יכולה לבוא לידי פתרון בדיבור. כל מחלוקת, שיכולה למנוע בסופו של דבר למנוע מלחמת אחים. בנוסף, למדתי שהחזק צריך לשמור על החלש, כי יבוא רגע בו החלש ישמור על החזק".
>> השלימו את המשפט "כל הכיתה בצופים..." ואולי תזכו בפרס מעניין
יעל שרוני: "בכל מחנה קיץ היה לי רומן"