הילדים המשולבים הם לא "בעיה" שצריך לפתור
המכתב של הסתדרות המורים שבו מדובר על כך שיהיו רק שני ילדים משולבים בכיתה, מעורר אי נוחות לא רק בגלל תוכנו, אלא בגלל המסר שהוא משדר: במקום לדבר על המחסור במשאבים ועל הקשיים במערכת, הוא מציב את הילדים עם המוגבלות במרכז הבעיה. זהו מסר שעלול להוביל להדרה במקום להכלה
המכתב שפורסם מטעם הסתדרות המורים, המבקש להגביל את מספר התלמידים עם מוגבלות בכיתות רגילות, צריך להדאיג כל מי שחינוך בישראל חשוב לו. לא רק בגלל ההצעה עצמה, אלא בגלל מה שהיא חושפת: מערכת חינוך שמדברת בשפת הכללה, אבל בפועל לא בנתה עדיין את התנאים שמאפשרים לה להתקיים.
חשוב לומר זאת כבר בתחילה: מצוקת המורות והמורים אמיתית. כיתות צפופות, עומסים בלתי סבירים, מחסור בכוח אדם והיעדר הכשרה מספקת - כל אלה אינם תחושות. הם מציאות יומיומית. אבל דווקא משום שהמצוקה אמיתית, אסור לקבל פתרון שמסמן ילדים עם מוגבלות כבעיה. כאשר השיח עובר לשאלה כמה תלמידים עם מוגבלות "אפשר" שיהיו בכיתה, משהו עמוק משתבש. הילד הופך ממי שזכאי לחינוך, שייכות והשתתפות - לגורם עומס. למכסה. למספר שצריך לנהל.
זו אינה הכללה. זו הודאה בכך שמדיניות השילוב נותרה, ביותר מדי מקרים ללא תשתית אמיתית. שילוב אינו עצם הנוכחות של ילד בכיתה רגילה. ילד יכול להיות משובץ בכיתה ועדיין להיות לבד. הוא יכול לקבל סייעת, ועדיין לא לחוות שייכות. הוא יכול להיות "בתוך המסגרת", אבל מחוץ לחוויה החינוכית שמתרחשת בה.
הכללה מתחילה במקום אחר. היא מתחילה בשאלה איך בונים סביבה שבה ילדים שונים יכולים להשתתף באמת: איך מלווים צוותים לא רק "להסתדר", אלא להבין; איך בונים תרבות שבה שונות אינה אירוע חריג; ואיך משתפים הורים, צהרונים ותנועות נוער ביצירת רצף של ביטחון ושייכות.
המכתב אינו רק מסמך מדאיג. הוא נורת אזהרה. שיבוץ אינו מעטפת. זכאות אינה השתייכות. סייעת אינה תחליף להכשרה. התגובה למצוקת הצוותים אינה יכולה להיות צמצום נוכחותם של ילדים עם מוגבלות. התגובה צריכה להיות בניית תנאים: הכשרה מתמשכת, הדרכה בשטח, התאמות סביבה ושותפות עם משפחות. כי הכללה נבחנת דווקא במרחבים שבהם נוצרים קשרים - בחצר, בצהרון, בטיול, ביום הולדת.
אחת ההחמצות הגדולות של השיח הציבורי הוא שהוא מתמקד בילד הבודד וביכולתו "להשתלב", במקום בקהילה וביכולתה להרחיב את עצמה. שוב ושוב אנחנו שואלים אם הילד מתאים למסגרת, ופחות - אם המסגרת למדה להתאים את עצמה.
ילדים עם מוגבלות אינם יוצרים את המשבר של מערכת החינוך. לעיתים קרובות הם פשוט חושפים אותו. המבחן של מערכת חינוך אינו כמה יפה היא מדברת על קבלת האחר. המבחן הוא מה היא עושה כשהאחר נכנס לכיתה. שילוב בלי שייכות הוא לא הכללה. הוא סידור מנהלי עם שם יפה.
הכותבת היא מנהלת תחום הכללה בקהילה באלו"ט - האגודה הלאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם. אלו"ט מפעילה את תוכנית מפגשים על הרצף, המלווה מורים, סייעות וצוותים חינוכיים לעבודה מותאמת עם ילדים אוטיסטים המשולבים בחינוך הרגיל.