השנה החדשה היא זמן טוב לדבר עם הילדים על בחירות
לפעמים בתקופה שבה שנה אחת מסתיימת ואחרת מתחילה, גם המתבגרים מוכנים לדבר קצת יותר על עצמם. זו הזדמנות להחליף את השיחות על ציונים והתנהגות בשיחה אחרת: על החלטות, הרגלים, פחדים והכיוון שאליו הם רוצים ללכת. כמה שאלות פשוטות יכולות לפתוח שיחה משמעותית
יש רגעים בשנה שבהם אפילו המתבגרים הכי ציניים שלנו מורידים לרגע את השריון. לא לגמרי, כמובן. אל תבנו על נס. הם עדיין יכולים לענות "סבבה" על שאלה שדורשת עבודת דוקטורט, "לא יודע" אחרי שלוש דקות של מחשבה, ו"עזבו אותי" בדיוק ברגע שבו ניסינו לפתח שיחה משמעותית. אבל בתחילת שנת הלימודים ובתקופת החגים קורה לפעמים משהו אחר: אולי זו תחושת ההתחלה. אולי הארוחות המשפחתיות. אולי העובדה שגם מי שלא מגדיר את עצמו דתי מכיר את התחושה הזאת של שנה שנסגרת ושנה חדשה שנפתחת. פתאום השאלה "מה היה לי השנה?" נשמעת קצת פחות כמו שיעורי בית.
וזה בדיוק חלון ההזדמנויות שלנו כהורים: לא כדי לתת לילדים עוד נאום על ציונים, מסכים, חברים או כמה פעמים ביקשנו מהם לפנות את הכוס מהחדר, אלא כדי לדבר איתם על משהו הרבה יותר חשוב: בחירות.
לא, לא אלו שיהיו בעוד פחות מחודשיים. אני מתכוון לבחירות של החיים. אלו שאמורות להשפיע על החיים שלהם באופן ישיר וברור. כי הנה דבר שממש כדאי שנעביר למתבגרים ולילדים שלנו: יש החלטות בחיים שהן כמו לעבור מושב באוטובוס: ישבת ליד החלון ועברת למעבר, אולי יהיה נוח יותר, אולי פחות. אבל בסופו של דבר האוטובוס ממשיך לאותו מקום. ויש החלטות אחרות. הן כבר דומות יותר לבחירת הטיסה. חשבת לעלות על מטוס ללונדון ועלית על טיסה לניו יורק. מאותו רגע, כל המסלול משתנה. גם לילדים שלנו יש החלטות כאלה.
החבר הראשון שהם מתאמצים להשתייך לחבורה שלו. הסיגריה שמנסים כי "כולם כבר ניסו", הסרטון שהם מתלבטים אם להעלות. הדרך שבה הם מגיבים למישהו שהושפל בקבוצת הוואטסאפ. ההרגל הקטן שהם מתחילים היום ואולי ילווה אותם שנים. בדרך כלל שום שלט ניאון לא נדלק מעל הרגע הזה ואומר: "שימו לב, אתם נמצאים עכשיו בצומת חשוב". החלטות גדולות בחיים מגיעות לפעמים מחופשות לרגעים קטנים.
וזו אחת המתנות המשמעותיות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו: לא לבחור במקומם, אלא לעזור להם לזהות מתי הבחירה שלהם באמת משנה כיוון. מתבגר לא צריך עוד מנהל תנועה. יש לו מספיק אנשים שאומרים לו מה לעשות. הוא צריך מישהו שיעזור לו להבין מי הוא רוצה להיות. ופה מגיע החלק המאתגר באמת: אנחנו. כי אם נפתח את השיחה במשפט "אז בוא נדבר על כמה דברים שאתה צריך לשפר השנה", אפשר כבר לראות בדמיון את הדלת נסגרת. שיחה אמיתית מתחילה במקום אחר.
הנה כמה הצעות קונקרטיות איך ניתן לפתוח דיון עומק משמעותי שמוביל לצמיחה והגדרת יעדים למתבגרים ולילדים שלנו לקראת השנה החדשה: אפשר לשאול: איזו החלטה שקיבלת השנה השפיעה עליך יותר ממה שחשבת? מי האנשים שגורמים לך להיות גרסה טובה יותר של עצמך? איזה הרגל קטן היית רוצה לקחת איתך לשנה החדשה? ומה אתה יודע שיעשה לך טוב, אבל עדיין מפחד להתחיל? ואפשר לשאול גם שאלה אחת שאני אוהב במיוחד: אם היית יכול לשלוח הודעת וואטסאפ לעצמך של ראש השנה הבא, על מה היית רוצה שהוא יגיד לך תודה? אבל יש תנאי. גם אנחנו צריכים לענות. אם אנחנו מבקשים מהילדים להיות כנים בזמן שאנחנו נשארים מאחורי עמדת ההורה המושלם, זה לא יעבוד. ספרו להם על החלטה שלכם ששינתה מסלול. על עבודה שעזבתם. על אדם שהתקרבתם אליו. על פחד. על משהו שעדיין הייתם רוצים לשנות בעצמכם.
התקופה של תחילת השנה כמו גם ראש השנה שעבר, לא חייבת להיות רק טקס דתי כדי להיות רגע משמעותי. אפשר לראות בה גם נקודת עצירה נדירה בלוח השנה הישראלי. תקופה משמעותית ומיוחדת שבה הרבה אחרי שהחג כבר נגמר והסתיים ואיתו הסתיימה גם ארוחת החג, עדיין השאלות הכל כך חשובות הללו מרחפות באוויר: השאלות של החגים שהם כל כך הרבה מעבר לאן אנחנו הולכים לאכול בחגים ועם מי? אלא גם לאן אנחנו הולכים. אנחנו לא יכולים לבחור לילדים שלנו את הדרך. ובשלב מסוים גם לא נוכל לעמוד ליד כל צומת. אבל אולי אנחנו כן יכולים לתת להם דבר אחד שילך איתם: את היכולת לזהות מתי בחירה קטנה היא בעצם החלטה גדולה.
ואז לעצור לרגע. לחשוב. ולבחור.