איך עוברים ארוחת חג כשהמשפחה מפוצלת פוליטית?

יש משפחות שבהן הוויכוח מתחיל עוד לפני המנה הראשונה. מישהו זורק הערה על הבחירות, קרוב משפחה אחר עונה, בתוך דקות הטונים עולים, והילדים שיושבים מסביב לשולחן מקשיבים לכל מילה. בתקופת בחירות, כשהשיח הפוליטי נמצא כמעט בכל מקום, קשה לצפות שהוא ייעלם דווקא כשכל המשפחה מתכנסת. אלא שבשולחן החג נפגשים לעתים אנשים שמחזיקים בעמדות מנוגדות לחלוטין, סבא שמצביע למפלגה אחת, הדודה למפלגה אחרת, ההורים חלוקים ביניהם ובני הנוער כבר מפתחים דעות משלהם.

הבעיה אינה בעצם קיומה של מחלוקת. מחלוקות יכולות להיות בכל משפחה ובמגוון נושאים. השאלה היא מה אנחנו עושים עם מחלוקות, כיצד מציגים או פותרים אותן. כבר מגיל צעיר ילדים מבינים שהם גדלים בעולם שבו יש דעות שונות. ההבנה הזו, היכולת לשמוע דעה אחרת, להתווכח ולהמשיך לאהוב ולכבד זה את זה היא מיומנות חשובה. אך יש הבדל גדול בין מחלוקת לבין עימות. כשהשיחה הופכת לצעקות, עלבונות, זלזול או אמירות כמו "איך אפשר בכלל לחשוב ככה", אז אנחנו במצב שהילד כבר לא נחשף לדיון, הוא נחשף לקונפליקט משפחתי.

טעות שכיחה של מבוגרים כאשר הם נשאלים על התחום הפוליטי היא ההנחה שהילדים אינם מתעניינים בשיחה הפוליטית. בפועל, הם קולטים את הטון בין האנשים הקרובים אליהם. הילדים אולי משחקים ליד השולחן אך הם מקשיבים. ילד לא תמיד מבין את ההבדלים האידיאולוגיים, אבל הוא מבין היטב שסבא כועס על אבא, שאמא נעלבה מהדודה או שמישהו שהוא אוהב מתואר כטיפש בגלל הדעה שלו. מבחינת הילד, האנשים האלה אינם נציגים של מחנות פוליטיים. הם המשפחה שלו.

לא פעם מבוגרים אף עושים שימוש בילדים כדי להתנגח האחד בשני "כאילו בצחוק". נזרקים לחלל משפטים כמו "תגיד לסבא מה אתה חושב", "גם הילדה מבינה שהמפלגה הזאת..." או "כשתגדל תבין מי צודק". גם אם הדברים נאמרים בחיוך, הם עלולים להציב את הילד במצב שבו הוא מרגיש שעליו לבחור צד בין אנשים שהוא אוהב.

על פניו מחלוקות פוליטיות אינן נבדלות במהותן ממחלוקות בנושאים אחרים. אולם בזמן בחירות, אלו מחלוקות הנושאות מטען רגשי גדול ולכן הן נוטות לדחוף את בני המשפחה לתוך דיונים סוערים בצורה מהירה ועוצמתית בהשוואה למחלוקות אחרות במשפחה. לכן חשוב לקבוע מראש כללי משחק, להגיד אותם ולקבל הסכמת בני המשפחה השונים עוד לפני ההתכנסות המשפחתית.

אפשר להחליט מראש ששולחן החג הוא "אזור ללא פוליטיקה". זו לא משימה פשוטה, אבל דווקא ההחלטה שהנושא יישאר מחוץ לדיונים בארוחת החג, יכול לשחרר מתחים ישנים ולהשרות אווירה נינוחה וטובה יותר. מומלץ אפילו לשתף את הילדים (בגילים מתאימים) בהחלטה ולהסביר להם שככה יהיה נעים יותר לכולם.

לדעתו לא בכל משפחה צריך להטיל איסור מוחלט. "המבחן הוא לא אם מדברים על הבחירות, אלא איך מדברים עליהן. כאן חשובה מאוד הדוגמה האישית שלנו כהורים לילדים. הקפדה על בחירת המילים ושימוש במשפטים כמו "אני רואה את הדברים אחרת" במקום "אין לך מושג", לשאול "מה גורם לך לחשוב כך?" במקום לנסות להוכיח מיד שהאדם שמולנו טועה, ובעיקר לדעת לעצור. ארוחת החג היא לא פאנל בטלוויזיה. המטרה היא לא לצאת עם מנצח ומפסיד, ולא כל מי שצועק הכי חזק הוא "הכי צודק". כדאי שכל אחד ישאל את עצמו: האם באמת חשוב לי לשכנע עכשיו את האדם שמולי, או שחשוב לי יותר שנקום מהשולחן ונרצה להיפגש שוב בחג הבא?

חשוב לזכור כי בתקופת בחירות גם ילדים ובני נוער שומעים מסרים פוליטיים בבית, בבית הספר, ברשתות ובשיחות עם חברים. חשוב לשים לב איך אנחנו עונים לשאלות שלהם. כאשר הם שואלים שאלות, אין צורך להתחמק מהן, אבל רצוי להפריד בין הסבר לבין גיוס הילד לעמדה של ההורה. במקום לומר "אנחנו מצביעים למפלגה X כי רק היא צודקת", אפשר להסביר "יש אנשים שחושבים ככה ויש שחושבים אחרת. אצלנו בבית אנחנו נוטים לחשוב כך מסיבות מסוימות". לדבריו אצל בני נוער שכבר מביעים עמדה עצמאית, האתגר אפילו גדול יותר. הורה יכול לגלות שהילד שלו חושב אחרת ממנו פוליטית. זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לתרגל משהו שאנחנו כמבוגרים מתקשים בו מאוד: להקשיב לאדם שאנחנו אוהבים גם כשהוא לא מסכים איתנו.

כדאי לזהות את הרגע שבו הדיון מפסיק להיות שיחה. כשהקולות עולים, כאנשים קוטעים זה את זה או כשמתחילות הערות אישיות - אין ערך בהמשך הוויכוח. אפשר פשוט לומר "נראה לי שאנחנו כבר לא באמת מקשיבים זה לזה, בואו נעבור נושא", או שהמארחים יכולים להכין מראש "נתיבי מילוט": להגיש את המנה הבאה, להעביר את השיחה לילדים או לכל נושא שמחזיר את המשפחה למכנה המשותף שלה. ואם מישהו ממשיך מותר להגיד "אני מכבד את הדעה שלך, אבל אני לא רוצה שננהל את הוויכוח הזה עכשיו במסגרת ארוחת החג ולא מול הילדים".

חשוב להבין שהילדים לומדים מאיתנו איך לא להסכים. "דווקא משפחה שיש בה דעות פוליטיות שונות יכולה לתת לילדים שיעור חשוב בדמוקרטיה ובמערכות יחסים, בתנאי שהמבוגרים מצליחים לנהל את המחלוקת בכבוד. ילד שרואה שני אנשים שהוא אוהב אומרים זה לזה אני ממש לא מסכים איתך, אבל אני מבין שאתה רואה את הדברים אחרת, מקבל שיעור חשוב הרבה יותר מכל הסבר תיאורטי על סובלנות.

ובסופו של דבר, אולי זה הכלל שכדאי לקחת לשולחן החג השנה: לא כל נושא או מחלוקת בחברה הישראלית חייב להיפתר דווקא בין הדג למנה העיקרית. מערכת הבחירות תסתיים אבל המשפחה נשארת. אם נזכור את זה רגע לפני שאנחנו עונים, אולי נצליח לתת לילדים שלנו שיעור חשוב: אפשר לחשוב אחרת, להצביע אחרת ועדיין לשבת יחד סביב אותו שולחן.

הכותב הוא פסיכולוג קליני ומנהל מרפאת בריאות הנפש במאוחדת מחוז מרכז