תלמידות סמינר חרדי פרסמו באינסטגרם שחברתן עברה הפלה, ויפצו אותה ב-80 אלף שקל

בית משפט השלום חייב שתי תלמידות בבית ספר דתי-חרדי בבית שמש לשלם פיצויים בסך 80 אלף שקל לצעירה חרדית שהייתה חברתן לספסל הלימודים. השתיים פרסמו עליה פוסט כוזב באינסטגרם שייחס לה קשר מיני עם רופא שיניים גרוש בן 41, היריון והפלה. בית המשפט קבע שהפרסום מהווה לשון הרע מובהק, דחה את כל טענות ההגנה, כולל הניסיון להציג את המעשה כ"קונדס" בהשראת סדרת טלוויזיה, וקבע שהפגיעה חמורה במיוחד לנוכח השתייכותה של הנערה למגזר החרדי.

המעשה בוצע בדצמבר 2023. שתי התלמידות, מכיתות י"ב ו-י"א, פתחו עמוד אינסטגרם בשם SECRETSPOST ותלו על קירות בית הספר מודעות עם ברקוד שהפנה אליו. בעמוד פרסמו פוסטים על כמה תלמידות, אבל הפוסט שעמד במרכז התביעה נגע בתובעת. הוא כלל את שמה המלא, גילה, מקום מגוריה בביתר עילית, העובדה שהיא עובדת במרפאת שיניים ותמונת הפרופיל שלה. לצד פרטי אמת אלה שילבו התלמידות טענות בדויות: שהיא "מבלה את שעות אחר הצהריים עם הרופא בלי ידיעת ההורים שלה", שהרופא גרוש בן 41 עם שלושה ילדים, ושבגיל 17 נכנסה להיריון ממנו ועברה הפלה. הפוסט נחתם במילים "זאת דבורה".

בבוקר 3 בדצמבר 2023, כשתלמידות סרקו את הברקוד וגילו את הפרסום, פרצה בבית הספר מהומה. מורות שהגיעו מצאו תלמידות נסערות, חלקן בבכי. התלמידות שוחררו לבתיהן בשעה מוקדמת, ולמחרת חזרו "בהיסטריה" עם רצון "לעשות צדק" עם הנערה, כפי שהעידה רכזת המשמעת. מנהלת בית הספר תיארה את האירוע כ"טראומה מאוד עמוקה" שהותירה "שבר גדול של אמון" במוסד, ואמרה שלא נתקלה באירוע דומה בחומרתו.

הנערה התובעת עצמה העידה שעם גילוי הפוסט הרגישה ש"הנשמה יצאה מהגוף" ו"כאילו ירו בי", בכתה כל הדרך הביתה ונעלה עצמה בחדרה. לאחר הפרסום נמנעה מלצאת מביתה, ניתקה קשרים עם חברות ולא חזרה ללימודים סדירים עד שהרגישה ששנת הלימודים האחרונה שלה "נלקחה ממנה". היא גם הביעה חשש שהפרסום יפגע בסיכויי שידוכה העתידי, שכן במגזר החרדי סביר שדבר הפרסום יעלה בבירורי שידוכים.

בית הספר פעל מיד עם גילוי האירוע: פנה למוקד 105 של משרד החינוך, קיבל הנחיות מהמפקחת ופעל לפיהן, ערך שיחות עם התלמידות בהשתתפות יועצת בית הספר, והשעה את שתי התלמידות מהלימודים. הנערה והוריה הגישו תלונה במשטרה.

אחת התלמידות (נתבעת 4) הודתה בביצוע הפרסום, הסירה אותו מהרשת לאחר כמה שעות והתנצלה בפני הנערה הנפגעת במכתב ובשיחת טלפון. "אני עשיתי משהו מפגר בלי לחשוב וזה היה על חשבון אחרים, על חשבונך", כתבה במכתב ההתנצלות. בשיחת הטלפון, שהוקלטה על ידי התובעת ללא ידיעת הנתבעת, אמרה: "אני באה בשם עצמי לבקש ממך סליחה על מה שעשיתי. אם הבת השנייה או האנשים השניים שעשו את זה, רוצים לבוא ולבקש סליחה הם יבואו".

התלמידה השנייה (נתבעת 1) הכחישה כל מעורבות ביצירת הפרסום וטענה שרק נכחה לצד חברתה בעת תליית מודעות הברקוד. בית המשפט דחה את גרסתה וקבע שהייתה שותפה מלאה. נתבעת 4 העידה שהשתיים פתחו את העמוד ביחד ושנתבעת 1 היא שסיפקה את הפרטים האישיים על הנערה הנפגעת, כולל עובדת עבודתה במרפאת השיניים, מידע שלא היה ידוע לנתבעת 4 שכלל לא הכירה את הנערה. יועצת בית הספר העידה שנתבעת 1 הודתה בפניה בשותפותה, הביעה חרטה וביקשה לדעת אם אפשר לתקן את הנזק. צילומי מצלמות אבטחה הראו את שתי הנתבעות נכנסות ויוצאות מהכיתה שבה נתלו המודעות, לאחר שעות הלימודים. בית המשפט ציין שנתבעת 1 לא סיפקה הסבר מדוע חברתה הטובה תשקר ותקשור אותה לפרסום.

טרם הגשת התביעה ניסתה התובעת לפתור את העניין מחוץ לבית המשפט. היא שלחה באמצעות עורך דינה מכתב דרישה לפיצוי ולפרסום התנצלות. המשפחה של נתבעת 1 הגיבה בזימון לדיון בבית דין רבני, שהנערה לא נענתה לו. המשפחה של נתבעת 4 ניהלה משא ומתן, אך בא כוחה דחה את הדרישות ואף שלח מכתב שבו הגדיר את מכתב הדרישה של עורך דין "מעשה של סחיטה באיומים לכל דבר ועניין" והתריע על הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין.

בכתב ההגנה טענו באי כוח נתבעת 4 שהפרסום היה "הליך מיותר, כמעט בבחינת זוטי דברים" וש"מדובר בטעות של נערה מתבגרת שכבר הכתה על חטא". הם טענו שהנתבעת פעלה בהשראת סדרת הטלוויזיה One of Us Is Lying "במסגרתה מפרסמת פוסטים היא הכוכבת של הסדרה וכולם רוחשים לה יראת כבוד", ושהתובעת ראתה באירוע "הזדמנות עסיסית, או שמא עסקית, לנצל את הסיטואציה".

בית המשפט דחה את כל טענות ההגנה. השופט קבע שהפרסום מהווה לשון הרע מובהק שייחס לנערה "מעשים העלולים לבזותה ולהשפילה בעיני הבריות", וציין שהפגיעה חמורה במיוחד לנוכח גילה הצעיר ולנוכח השתייכותה למגזר הדתי-חרדי, שבו חל "איסור חברתי-מוסרי חמור לקיים מערכת יחסים עם בני המין השני לפני הנישואים, קל וחומר לקיים יחסי מין, להיכנס להיריון ולעשות הפלה". ערבוב פרטי אמת עם שקרים בדויים העצים את הפגיעה, שכן היה בכוחו להטעות קוראים לחשוב שהפרסום נכון בכללותו.

השופט דחה את הטענה שלנתבעות עומדת הגנת תום הלב לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבעות ידעו בדיוק על מי הן כותבות, שילבו פרטים מזהים ותמונה, ולכן לא יכלו לטעון שלא ידעו על קיום הנפגעת. השופט הוסיף שגם אם נתבעת 4 קיבלה "השראה" מסדרת טלוויזיה, רצונה "לשעשע, לייצר עניין ותוכן ולגרוף יוקרה" על חשבון שמה הטוב של התובעת אינו זכאי להגנת החוק.

הפיצוי חולק באופן לא שווה בין השתיים. נתבעת 1, שהכחישה מעורבות ולא התנצלה, חויבה ב-50 אלף שקל פיצויים ו-22 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. נתבעת 4, שהודתה, הסירה את הפוסט והתנצלה, חויבה ב-30 אלף שקל פיצויים ו-42 אלף שקל הוצאות ושכר טרחה. בית המשפט לא פסק כפל פיצוי בגין כוונה לפגוע: השופט התרשם שהמעשה נעשה מתוך "אדישות" לפגיעה ולא מתוך כוונה מיוחדת, בין השאר לנוכח העובדה שהנתבעות פרסמו פוסטים דומים על תלמידות אחרות ולא כיוונו את הפגיעה ספציפית נגד הנערה התובעת.

הודעת צד שלישי שהגישו באי כוח נתבעת 4 נגד בית הספר נדחתה אף היא. הם טענו שהאשמה נופלת על "הצוות החינוכי" שלא פיקח על התלמידות ואפשר הכנסת טלפונים חכמים, אך בית המשפט קבע שהמודעות נתלו לאחר שעות הלימודים, הפוסט נצפה לפני הגעת המורות בבוקר, ולבית הספר לא הייתה יכולת למנוע את הפרסום. השופט ציין שבאי כוח נתבעת 4 האריכו את ההליך שלא לצורך, כולל חקירות "בתוקפנות של ממש" שאילצו את בית המשפט להתערב כדי לשמור על כבוד העדים.