400  מיליון שקל על רבנים, תפילות ותגבורים: הפערים העצומים בין בתי ספר ממלכתיים לדתיים

מה עמד במרכז הדיון בבג"ץ?

הדיון שהתקיים אתמול (שני) בבג"ץ הציב זרקור על סוגיה שנמשכת עשרות שנים: אפליה תקציבית שיטתית לטובת תלמידי החינוך הממלכתי-דתי על חשבון תלמידי החינוך הממלכתי הכללי, רובם מהציבור החילוני והמסורתי, ועל חשבון תלמידי החינוך הערבי.

בתגובה שמסרה לבית המשפט, הודתה המדינה לראשונה באפליה. "אין חולק כי בבחינה כוללת של עלות לתלמיד, העלות לתלמיד בזרם הממלכתי-דתי היא גבוהה יותר ממקביליו בחינוך הממלכתי העברי והערבי", נכתב בתגובת המדינה לבג"ץ. המדינה אף חשפה לראשונה פירוט תקציבי של כל ההוצאות הייחודיות בחינוך הממלכתי-דתי.

שופטי בג"ץ מתחו ביקורת חריפה על הפערים והורו למדינה לעדכן בהתקדמות עד 1 בנובמבר.

מדוע נדרש בג"ץ לדון בנושא?

הדיון התקיים בעקבות שתי עתירות שהוגשו בשנה שעברה. עתירה אחת הוגשה על ידי מרכז מנור למדיניות חינוכית, הנהגת ההורים הארצית והמועצה לחינוך ממלכתי-עברי. עתירה נוספת הוגשה על ידי קרן ברל כצנלסון, משמר החינוך הממלכתי וחברי הכנסת ולדימיר בליאק (יש עתיד) וגלעד קריב (הדמוקרטים). במרכז שתי העתירות עומדת הדרישה לסיים את האפליה התקציבית ולהחיל שוויון בין הזרמים השונים במערכת החינוך.

במה באה לידי ביטוי האפליה?

מהנתונים שצורפו לתגובת המדינה עולה כי התקציב שמקבל תלמיד בחינוך הממלכתי-דתי גבוה בכל שלבי החינוך מהתקציב שמקבל תלמיד בחינוך הממלכתי הכללי. הפערים הגדולים ביותר הם בחטיבה העליונה: התקציב הממוצע לתלמיד תיכון בחמ"ד גדול ב-28% מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי, פער של כ-10,000 שקל בשנה לכל תלמיד.

בחטיבות הביניים הפער עומד על 24% לטובת התלמידים הדתיים, ובבתי הספר היסודיים הוא מסתכם ב-9.6%. ביחס לחינוך הערבי הפערים גדולים עוד יותר: תלמיד תיכון בחמ"ד מקבל תקציב גדול ב-40% מתלמיד בחינוך הערבי.

מהם סעיפי התקציב הייחודיים שנחשפו?

בתגובתה לבית המשפט, חשפה המדינה לראשונה פירוט של סעיפי מימון ייחודיים שניתנים לחינוך הממלכתי-דתי בלבד, ושאין להם מקבילה בזרמים האחרים. לפי ניתוח של מרכז מנור, מגישי אחת העתירות, עלות סעיפים אלה מגיעה לכ-400 מיליון שקל בשנה. אלה הסעיפים המרכזיים:

שעות תפילה — תלמידים בחמ"ד מקבלים תוספת שעות ייעודיות לתפילה: 348 שקל בשנה לתלמיד ביסודי ו-785 שקל בחטיבה. עלות כוללת: כ-100 מיליון שקל בשנה. אין סעיף מקביל לשעות העשרה בחינוך הממלכתי.

תגבור לימודי יהדות — בחטיבות הביניים ניתנת תוספת של 392 שקל בשנה לתלמיד לתגבור לימודי יהדות, בעלות כוללת של 21 מיליון שקל. ביסודיים ניתנת העשרה בתורה שבעל פה בכ-4 מיליון שקל נוספים.

תגבור לבגרות בתושב"ע ותלמוד — תלמידי תיכון דתיים מקבלים תגבור להרחבת הבגרות בתנ"ך (1,500 שקל לתלמיד, 92 מיליון שקל בשנה) ועידוד להרחבת בגרות בתורה שבעל פה, גמרא ומחשבת ישראל (1,200 שקל לתלמיד, 75 מיליון שקל בשנה).

רב בית-ספרי — משרד החינוך מתקצב "מנהיג רוחני" בבתי הספר הדתיים, שתפקידו "הנהגת אורח חיים תורני של התלמידים ושל צוות בית הספר ומתן מענה לשאלות הלכתיות חינוכיות", כפי שכתבה המדינה. עלות הסעיף: כ-35.7 מיליון שקל בחטיבות הביניים ובתיכונים.

הכוון בנושאי מגדר ומיניות — בתי ספר דתיים בהפרדה מגדרית מקבלים תקציב ללימודי "מניעה, יחסים בין המינים והכנה לחיי משפחה וזוגיות" מתוך השקפה דתית. עלות: 28 מיליון שקל בשנה, כ-451 שקל לכל תלמיד תיכון.

חיזוק זהות דתית לקראת שירות צבאי — תקציב להכנת תלמידים דתיים ל"מפגש עם סביבה שאינה שומרת על אורח חיים דתי" בצבא או בשירות לאומי. כ-10 מיליון שקל בשנה.

בנוסף, בתי הספר הדתיים מקבלים כ-30 מיליון שקל ל"רכישות מיוחדות" כגון מימון יום הרב קוק ופרויקטים של העצמה רוחנית, 7 מיליון שקל ל"סל שעות" גמיש, ותקציב נוסף לסיוע בבגרות לתלמידים מתקשים בפריפריה.

הסעיפים האלה מסבירים את כל הפער?

לא. סעיפי התקציב הייחודיים שנחשפו מסבירים רק כ-40% מהאפליה התקציבית לטובת החמ"ד. שאר הפער, כ-60%, נותר בלי הסבר מניח את הדעת מצד המדינה. לפי ניתוח מרכז מנור, הפער המצרפי בין תקצוב החמ"ד לשאר הזרמים מוערך בכ-5.5 מיליארד שקל בשנה.

כדי להשוות את התקצוב בין כל הזרמים, על משרד החינוך להגדיל את תקציבי החינוך הממלכתי-עברי ב-3.9 מיליארד שקל בשנה ואת תקציבי החינוך הערבי ב-1.6 מיליארד שקל בשנה.

ממה נובע שאר הפער?

חלק ניכר מהפער נובע מתקציבים כלליים שהחינוך הממלכתי-דתי מקבל לפי קריטריונים שהם לכאורה שוויוניים, אבל בפועל מותאמים למאפייניו. הדוגמה הבולטת: גודל בתי הספר והכיתות.

בית ספר ממוצע בחמ"ד מונה 202 תלמידים, לעומת 330 תלמידים בחינוך הממלכתי, פער של 63%. התוצאה: עלות הניהול בחמ"ד עומדת על 1,700 שקל לתלמיד, כמעט כפול מהעלות בחינוך הממלכתי (920 שקל לתלמיד). כיתה ממוצעת בחטיבת ביניים דתית קטנה בארבעה תלמידים מכיתה בחטיבת ביניים ממלכתית, ורק 9% מהתיכונים בחמ"ד מונים יותר מ-551 תלמידים, לעומת 76% בחינוך הממלכתי.

גורם נוסף: 33% מתלמידי היסודי בחמ"ד לומדים ביישובים הזכאים ליום חינוך ארוך, לעומת 25% בלבד בחינוך הממלכתי. מצב זה נובע מהחלטות ממשלתיות שנצברו לאורך שנים, בממשלות שבהן ישבו המפלגות הדתיות-לאומיות כמעט בקביעות.

בתי הספר הקטנים לא נובעים מצרכים בשטח?

טענה הנשמעת לעתים היא שריבוי בתי הספר הקטנים בחמ"ד נובע מפיזור גיאוגרפי או מריכוזים קטנים של הציבור הדתי. אלא שהנתונים שהוצגו בעתירה מראים שריבוי בתי הספר הקטנים אינו נובע מפיזור גיאוגרפי: במקרים רבים נפתחים בתי ספר שונים של החמ"ד באותו אזור רישום.

לטענת העותרים, הפיצול נובע משני גורמים: הפרדה מגדרית מצד אחד, והבחנות אידיאולוגיות בתוך הציבור הדתי מצד שני. כך המדינה מממנת הסתגרות של קהילות ספציפיות במוסדות משל עצמן, בזמן שתלמידי החינוך הממלכתי נאלצים להצטופף בבתי ספר גדולים ועמוסים.

מה השיבה המדינה?

בתגובתה, הודתה המדינה כי נדרשת "בחינה רחבה של מכלול התקציבים הייחודיים" בהשוואה לצרכים הקיימים בחינוך הממלכתי, והוסיפה כי חלק מההסדרים נבנו "טלאי על טלאי", בין היתר באמצעות כספים קואליציוניים.

המדינה ניסתה להצדיק את התוספות בטענה שבלי התקציבים הייחודיים, הורים דתיים ישלחו את ילדיהם לחינוך הפרטי הדתי או למוסדות פטור חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה. עוד מסרה כי היא מקיימת עבודת מטה בנושא וביקשה ארכה של חצי שנה להשלמתה.

מה אמרו השופטים?

שופטי בג"ץ ביקרו בחריפות את הפערים. השופטת יעל וילנר אמרה כי "זה שיש כוח פוליטי מסוים לציבור מסוים לא צריך לשנות. ילד זה ילד זה ילד". וילנר הבהירה כי המערכת חייבת להתבסס "על נהלים ותקנות ולא מי רוצה ככה או ככה", ודרשה שעבודת המטה תדון גם בסוגיית בתי הספר הקטנים ובכספים הקואליציוניים.

השופט עופר גרוסקופף הדגיש את חשיבות "מבחן התוצאה": "לא יכול להיות שכל הקריטריונים יעבדו בסדר מבחינה מנהלית, ובסוף יישמר הפער". כלומר, לא מספיק להסדיר את הקריטריונים לתקצוב, אלא יש לוודא שגם בפועל מתקיים שוויון.

וילנר הוסיפה כי לא תאפשר גרירת רגליים: "לא ניתן למשוך את הזמן. נושא כל כך יקר וחשוב של חינוך הילדים. נגזור זמנים ומועדים ונעקוב אחרי זה".

מה הצעד הבא?

בג"ץ הורה למדינה לעדכן בהתקדמות עבודת המטה עד ל-1 בנובמבר. אף שהמדינה הודתה באפליה, לא צפוי שינוי בשנת הלימודים הקרובה, שתיפתח עוד כחודשיים. התוצאה של ההליך עשויה להיות ביטול המנגנונים המייצרים את הפערים או שינוי מדיניות שיחיל שוויון בתקצוב בין כל תלמידי ישראל.