לקראת יום כיפור: לא מספיק להגיד לילד "תבקש סליחה"

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הידועים כ"עשרת ימי תשובה", מוקדשים על פי המסורת היהודית לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על מעשי השנה שחלפה. זוהי תקופה שבה אנחנו מבקשים לשפר את התנהגותנו ולחזור למוטב, אבל כשמדובר בהורות, כמה פעמים מצאנו את עצמנו אומרים כמעט אוטומטית לילדינו: "עכשיו תבקש סליחה" - ומקווים שבכך הבעיה נפתרה?

קחו לדוגמה את שירי ודן, הורים לזיו ורוית שביניהם מפרידות שנתיים. הם מדווחים על מערכת יחסים סוערת ומתישה: החופשות המשפחתיות נהרסות בגלל ויכוחים בלתי פוסקים על זוטות, וסופי השבוע הופכים לסיוט. בפנטזיה שלהם, הילדים גדלים באהבה ובחברות קרובה, אבל במציאות היום-יומית, הם חוששים שהאווירה המתוחה בבית תמשך לנצח.

קנאת אחים: מאז ימי קין והבל ועד הסלון בבית

היסטורית, מתחים וקנאת אחים שזורים בתרבות האנושית עוד מימי ספר בראשית - החל מקין והבל, דרך יעקב ועשיו, ועד התחרות בין לאה ורחל. במאבקים הללו מעורבים יצרי תחרות, מאבקי ירושה וחיפוש אחר מקום מול ההורים. ילדים רבים מסיבות מגוונות: לעתים הם פשוט מחפשים "אקשן" או פורקים מתח רגשי, ולעתים הם נאבקים על המשאב היקר ביותר בבית - תשומת הלב ההורית. מעבר לכך, המריבה היא גם כלי התפתחותי שבאמצעותו ילדים בודקים גבולות ומייצרים לעצמם נפרדות ועצמאות.

כאשר האווירה בבית מתחממת, גוף האדם מגיב בסטרס ובהפרשת הורמוני לחץ. מכיוון שהגוף שואף להרמוניה ולאיזון, לנו כהורים יש דחף הישרדותי וכמעט בלתי נשלט להתערב ולהרגיע את הרוחות. זה קורה במיוחד כשהילדים קוראים לעזרה, כשהזעקות עולות טונים, או כשאח צעיר משמיע מצוקה. אלא שהתערבות הורית תכופה בדיוק ברגעי השיא מעצימה לא מעט פעמים את הריב. מכיוון שבדרך כלל איננו נוכחים בתחילת הוויכוח, התערבות לא נכונה עלולה להנציח תפקידים מקובעים, כמו "הילד המציק" או "האח הבכיין". תפקידנו הוא לא להיות השופטים, אלא להקשיב לשני הצדדים ולסייע להם למצוא את הפתרון בעצמם.

טיפים ליצירת הרמוניה משפחתית

אז איך עוברים משיפוט והנחתות להורות שמלמדת סליחה ופתרון קונפליקטים? הנה כמה כלים מעשיים:

הציגו דוגמה אישית ומודלינג: ילדים לומדים על דרכי התמודדות בעיקר דרך התבוננות בהוריהם. שימו לב כיצד אתם ההורים מנהלים ויכוחים: כמה מהר הרוחות מתלהטות, והאם הילדים רואים אתכם לא רק רבים, אלא גם מתפייסים? למדו אותם שליטה עצמית על ידי תרגול אישי: כתרגיל הרגעה בעת כעס, שטפו פנים, עברו לחדר אחר, או ספרו לאחור מ-1 עד 20. כשתתרגלו זאת בעצמכם, תוכלו ללמד גם אותם.

קיבעו חוקים וקווים אדומים: כמו בזירת אגרוף או במגרש כדורגל, גם בבית חייבים להיות כללים ברורים. הגדירו מראש מהם הקווים האדומים (למשל: אלימות פיזית או מילולית דורשת התערבות מיידית) ומהן התוצאות. חשוב לזכור: הכללים תקפים גם לגביכם - אי אפשר להעניש ילד על מילה פוגענית אם אנו משתמשים בה בעצמנו. אם הרוחות סוערות, הפרידו כוחות ושילחו אותם לפרק זמן קצר לניקוי ראש, כדי שיוכלו לחזור לפתור את הסכסוך מאוחר יותר ברוגע.

ציידו אותם בארגז הכלים לסיום סכסוכים: בזמני רגיעה (למשל במהלך ארוחה משפחתית), שוחחו על כך שגם מבוגרים מתווכחים, ולמדו אותם שקיימות דרכים שונות ל"תיקון" המצב: לוותר, לסלוח, לעשות החלפות או לקבוע תורות במשחק. כשתציידו אותם באפשרויות הללו מראש ותתרגלו אותן (למשל שימוש בשעון עצר בטלפון למעבר תורות), תוכלו לקחת צעד אחורנית ולראות איך הם מנהלים זאת בעצמם.

העבירו את האחריות לילדים: הסבירו לילדים שאתם סומכים על היכולת שלהם להסתדר. בזמן רגוע, שבו איתם יחד ונסחו את "מגילת הפתרונות המשפחתיים" - קובץ רעיונות שהם עצמם יציעו ליישוב מריבות. תלו את המגילה על המקרר והשאירו מקום לפתרונות חדשים. שתפו אותם בסיפורים מחייכם ובקשו ממנו לשתף מה קורה בגן או בבית הספר, וכך תחזקו את תחושת המסוגלות שלהם.

טפחו אמפתיה דרך "תיבת המעשים הטובים": חזקו את היכולת של הילד לראות את האחר על ידי שאלות מעוררות מחשבה, כמו "איך היית מרגיש אילו זה היה קורה לך?". בעזרת הרחקה, סיפור על חיות או אנשים אחרים אפשר לחבר את הילד לסיפור שמזכיר סיטואציות מהמשפחה שלכם. אם הילד שלכם פגע במישהו, שאלו אותו כיצד הוא יוכל לעזור לילד שנפגע להרגיש יותר טוב.

רעיון מעשי להתנסות: הניחו בסלון שתי תיבות - "תיבת תלונות" ו"תיבת מעשים טובים". במהלך השבוע, כל בן משפחה מוזמן להכניס פתק לתיבה המתאימה. בסוף השבוע פותחים את התיבות יחד ומדברים על התכולה. הילד שצבר את מירב המעשים הטובים יזכה לבחור את הבילוי המשפחתי הבא.

ואולי הכי חשוב, שחררו שליטה. כפי שנכתב בספרו של רודולף דרייקורס (ממשנתו של אלפרד אדלר) - "בכל קטטה טמון מאבק על כוח. כאשר אנו מניחים לילדים לפתור בעצמם את בעיותיהם, הם מצליחים לכונן יחסים הוגנים וצודקים יותר מאלה שאנו מסוגלים לכונן עבורם".

הכותבת היא מרצה בטיפול באמצעות אומנויות - טיפול בפסיכודרמה בקריה האקדמית אונו, מטפלת בפסיכודרמה וב-CBT, מומחית לבני נוער, ילדים והדרכת הורים