הנתונים מוכיחים: המשבר במערכת החינוך גדול ממה שמספרים לנו

במשך שנים התרגלנו לשמוע שהכל בשליטה. הנתונים הרשמיים הראו שמספר המורים לתלמיד נמצא בעלייה, ובאוצר ובמשרד החינוך חזרו וטענו שלא מדובר במחסור אמיתי - אלא בבעיה "נקודתית" של שיבוץ או התאמת מקצועות. אך מי ששולח ילדים למערכת החינוך או פוגש את המורים בחדר המורים יודע שהמציאות בשטח נראית אחרת לגמרי.

מחקר של קרן ברל כצנלסון, שנערך על ידי יערה מן, מנהלת מחלקת מחקרי המדיניות, מנתח את נתוני העומק של מערכת החינוך ומציג תמונת מצב מדאיגה במיוחד: המודל ההיסטורי - שבו מורים ומורות הסכימו לקבל שכר נמוך בתמורה ל"שעות נוחות" ותחושת שליחות – כבר כמעט לא קיים.

על פי המחקר, הסטטיסטיקה הרשמית של פתיחת שנת הלימודים מסתירה מחסור סמוי. כדי שלא להשאיר כיתות ריקות, בתי הספר נאלצים להתפשר על איכות ההוראה. נתוני סקר ה-TALIS הבין-לאומי של ה-OECD מראים כי 47.9% מהמורים בישראל מלמדים בבתי ספר שבהם המחסור בכוח אדם משפיע על היכולת לקיים הוראה איכותית - לעומת ממוצע של 23.6% בלבד במדינות ה-OECD. וכך המנהלים חסרי אונים - 77.5% ממנהלי בתי הספר דיווחו בסקר מרכז המחקר והמידע של הכנסת על מחסור במורים, ומעל מחציתם דיווחו על מחסור של יותר מ-10% מסגל ההוראה.

מסקר שנערך בקרב מאות הורים עולה כי כ-40% מההורים ביסודי ומעל 50% בחטיבות ובתיכונים נתקלו בלא מעט שיעורים חופשיים בגלל קושי במציאת מורים מחליפים. כרבע עד שליש מההורים דיווחו על מורים המלמדים ללא הכשרה מתאימה או ללא תעודת הוראה, ובתיכונים כ-40% נתקלו במחנכת אחת שמחזיקה שתי כיתות במקביל.

לא רק מתמטיקה: המקצועות שבמחסור

הטענה הנפוצה במשרדי הממשלה היא שהמחסור מרוכז רק במקצועות ריאליים ספציפיים. אלא שניתוח שעות הלימוד מראה כי המקצועות שהוגדרו לפי "מודל הרמזור" של משרד החינוך כאדומים (מחסור חמור) או צהובים (סכנת מחסור) - ובהם אנגלית, שפה, מתמטיקה, מדעים וחינוך מיוחד - מרכיבים כמעט את כל מערך השעות השבועי.

במקביל, "מאגר העתודה" הולך ומתייבש: מאז 2017 חלה ירידה מתמשכת במספר הבוגרים של מסלולי הכשרת המורים שנכנסים למערכת. שיעור העזיבה אצל מורים צעירים זינק - כרבע (23%) מהמורים החדשים נוטשים את המערכת בתוך שלוש שנים בלבד, פי שניים וחצי ממה שנרשם לפני שני עשורים.

כמה כסף ישכנע את הצעירים להיות מורים?

במסגרת המחקר נערך סקר בקרב כ-400 סטודנטים לתואר ראשון וצעירים לפני לימודים. התוצאות מראות כי כ-26% שואפים לעבוד בהייטק, ורק 6% מקווים להשתלב בהוראה. אצל הסטודנטים שאינם פוסלים הוראה מסיבות של חוסר התאמה ("פוטנציאל ההוראה"), הסיבה המובילה לוויתור על המקצוע היא השכר הנמוך בתחילת הדרך (כ-36%), לצד חשש מגודל הכיתות, בעיות משמעת והמעמד החברתי הנמוך.

אז מה בכל זאת ישכנע אותם לבוא? השכר ההתחלתי הממוצע שדרשו סטודנטים בעלי פוטנציאל להוראה עומד על כ-12,500 שקלים בחודש ואצל לומדי מקצועות ריאליים - כ-13,800 שקלים, זאת כאשר בפועל, מורה מתחיל בישראל מרוויח בממוצע כ-7,400 שקלים בלבד, בעיקר עקב שיעורי משרה חלקיים. אם תנאי המקצוע ישתפרו (יותר אוטונומיה, מעמד חברתי מכבד ופחות עומס), הצעירים מוכנים להתפשר על שכר התחלתי נמוך בכ-7.5%.

כדי לעצור את הסחף, המחקר מציע שורה של צעדים מעשיים:

העלאה של 1,500 ש"ח לבסיס השכר: תוספת שקלית אחידה לכלל המורים, שתסייע במיוחד לסגירת "קנס השכר" של המורים הצעירים בנקודת הכניסה.

הגמשת שבוע העבודה: הפחתת העומס הפרונטלי ומעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים, קיצור של שעתיים פרונטליות מהמשרה, והגדרתן כשעות מקסימום ולא כשעות חובה.

הכרה בעבודה בבית: המרת "שעות השהייה" המבוזבזות בבית הספר ב"שעות הכנה" שניתן לבצע מהבית, והענקת אוטונומיה רחבה יותר למנהלים.

תמריצי דיור ונסיעות למרכז: התמודדות עם המחסור החמור בגוש דן באמצעות סיוע בשכר דירה ותגמול עבור שעות נסיעה למורים המלמדים באזורי ביקוש.

"מערכת החינוך סובלת מחוסר כוח אדם עמוק ומערכתי", אומרת יערה מן, מנהלת המחקר, "זאת בניגוד לטענות של משרדי החינוך והאוצר, שמקטינים ואפילו מכחישים את הבעיה. אנחנו מסתכלים על קריסת הנחת המוצא ההיסטורית לפיה תמיד יימצאו מספיק נשים שיסכימו לעבוד בשכר נמוך בתמורה ל'שעות נוחות' ו'תחושת שליחות'. היום, מול יוקר המחיה, שחיקת המעמד של המקצוע והתרחבות אפשרויות התעסוקה של נשים - המחיר של בחירה בהוראה נעשה גבוה מדי. הפתרון הוא לא להמשיך להכחיש ולעצום עיניים אלא לשקם את המשוואה - לשפר את תנאי ההעסקה, לתת למורות ולמורים אוטונומיה מקצועית, להפחית את הבירוקרטיה והפיקוח הריכוזי וליצור ממקצוע ההוראה כמכבד שאפשר גם ליהנות ממנו וגם לחיות ממנו".