מחקר חושף: ככה רוצחים סדרתיים בוחרים את הקורבנות שלהם

סיפורים על רוצחים סדרתיים הם מצמררים ומרתקים בעת ובעונה אחת. המחשבה על לבצע את הפשע הנורא מכול שוב ושוב היא פשוט בלתי נתפסת - ומכאן ברור כי הפושעים חייבים להיות פסיכופתים. אבל האם זה אומר שהם בוחרים את הקורבנות שלהם באופן שרירותי לגמרי, מתוך גחמה? מחקר חדש טוען שלא - ומעלה השערה לסיבה שהם בחרו דווקא בקורבנות הספציפיים האלה.

לפי המחקר, רוצחים סדרתיים בחרו כקורבנות נשים שחלקו תווי פנים עם אמא שלהם, זאת בעקבות טראומת ילדות. ״גיל, מין, מעמד ואלמנטים במראה החיצוני משפיעים על בחירת הקורבנות של הפושע״, כתבו החוקרים. ״רוצחים סדרתיים רבים חיפשו קורבנות עם קווי דמיון חיצוניים להורה מהמין הנגדי או לקרוב משפחה שגרם לטראומת ילדות״.

צוות מאוניברסיטת מרדוק האוסטרלית מסר כי מדענים פיתחו כלי מודיעין פורנזי המסוגל לזהות ״גיאומטריית פנים עדינה״ המשותפת לקורבנות כדי לסייע למשטרה לפענח תיקים לא פתורים. התוכנה החדשה מנתחת פרטים קטנים מתצלומים, כולל זוויות העיניים, הסנטר והאף, כדי לנסות למצוא נקודות דמיון.

הרוצח הסדרתי טד באנדי, שחטף, אנס ורצח עשרות נשים צעירות בשנות השבעים בארצות הברית, נמשך כנראה לנשים עם חזות מסוימת. לרוב המכריע של קורבנותיו היה שיער ארוך עם שביל באמצע - תסרוקת שאמו נהגה ללכת איתה לאורך כל ילדותו. מומחים טוענים כי המשיכה למראה הספציפי הזה נבעה כנראה מאירוע טראומטי בילדותו: באנדי גדל באמונה שאמו היא אחותו, וגילה את האמת רק בגיל ההתבגרות. בנוסף, חוקרים ציינו בעבר כי קורבנותיו של באנדי חלקו קווי דמיון עם אמו וכן עם החברה הרצינית הראשונה שלו.

הרוצח הסדרתי אדמונד קמפר, שפעל גם הוא בארצות הברית בשנות השבעים, הודה בעצמו שבחר לרצוח סטודנטיות שהזכירו לו את אמו, אשר התעללה בו בילדותו. הקורבן האחרונה שלו הייתה אמו עצמה; הוא רצח אותה בשנתה ולאחר מכן הסגיר עצמו למשטרה והודה בכל פשעיו.