האישה שהולידה את "הקצב מפליינפילד": המורשת האיומה של אוגוסטה גין

העיירה פליינפילד, ויסקונסין, הפכה בשנות ה-50 לשם נרדף לאימה. בבית עץ מתפורר באמצע שדות בוציים, התגלה אחד הסיפורים המחרידים ביותר בתולדות אמריקה. אד גין, חוואי בודד וביישן, התגלה כשודד קברים ורוצח סדרתי, שיצר רהיטים, מסכות ובגדים מעורם של מתים. אך מאחורי כל הזוועות האלו עמדה דמות אחת – לא פחות חשוכה – אוגוסטה גין, אימו, שהפכה את חייו למסכת של אשמה, חטא וטירוף.

אוגוסטה נולדה בשנת 1878 בוויסקונסין להורים גרמנים-פרוסים, מאמינים אדוקים בכנסייה הלותרנית הישנה. היא גדלה בעולם שבו כל מחשבה נחשבה חטא וכל מעשה היה פיתוי של השטן. כבר בילדותה ספגה את האמונה שכל בני האדם נולדים מושחתים מבחינה מוסרית וראויים לגיהינום. תפיסה קיצונית זו הפכה לעמוד התווך של חייה, ובהמשך לכלי נשק חינוכי אכזרי שבו השתמשה נגד ילדיה.

בשנת 1900 נישאה אוגוסטה למהגר הגרמני ג'ורג' גין. היא פתחה מכולת קטנה וניהלה את הבית, בזמן שג'ורג', האלכוהוליסט, עבר בין עבודות. שנאתה לבעלה גדלה מיום ליום, אך אמונתה הקיצונית אסרה עליה להתגרש. היא תיעבה אותו על חולשתו ועל "החיבה שלו לטיפה המרה", ולבסוף החלה לתעב את כל הגברים. כשנולד בנה הראשון, הנרי, קיוותה לבת. שש שנים מאוחר יותר, כשנולד אד, היא החליטה לפחות להציל את נפשו מהגורל הגברי שהיא כה שנאה.

בשנת 1915 עזבה את העיר לה קרוס ועברה עם משפחתה לחווה מבודדת ליד פליינפילד, כדי להתרחק מ"ערי החטאים". אוגוסטה אסרה על ילדיה ליצור קשר עם העולם החיצון. אד, הילד הביישן עם העין העצלה, יצא מהחווה רק כדי ללכת לבית ספר כפרי קטן. הוא למד שיעורי תנ"ך ושמע הטפות על גיהינום וחטאים. כל ניסיון להתיידד עם ילדים אחרים נענה בעונש. מבחינתה, היא נלחמה על נשמתו מפני הפיתוי הנשי והחולשה הגברית.

כשהיה בן 12, אוגוסטה תפסה אותו מאונן באמבטיה. בתגובה, היא תקפה אותו וצעקה שזו "קללת הגבר". היא דרשה משני בניה להישאר בתולים לעד, אחרת – יישרפו בגיהינום. בעוד אחיו הנרי החל לפקפק בה, אד נצמד אליה עוד יותר. כשאביו מת בשנת 1940 מדלקת ריאות, אימו טענה שהוא "הלך לגיהינום". אד, אז בן 34, נשאר איתה לבד והיה משועבד לחלוטין להשפעתה.

אחרי מותו של ג'ורג', הנרי החל לדבר בגלוי על כך שהקשר המעוות בין אד ואמם. באביב 1944 פרצה שריפה בשדה ליד החווה. השניים יצאו לכבות אותה, אך רק אחד מהם חזר. הנרי נמצא מת, עם חבלות בראשו, אך נרשם כי נחנק מהעשן. המשטרה לא חשדה באד, אדם שנראה אז "פשוט ותמים מדי". הוא נשאר לבדו עם אוגוסטה – כפי שתמיד רצתה.

שנה אחרי השריפה אוגוסטה לקתה בשבץ ואד טיפל בה במסירות. למרות זאת, מצבה הלך והידרדר. היא מתה בדצמבר 1945 בגיל 67, ואד איבד כל אחיזה במציאות. הוא נעל את חדריה כדי לשמר אותם בדיוק כפי שהיו, והחל לקרוא ספרים על חניטת גופות, ראשי אדם מצומקים ושודדי קברים. אובדן אימו הפך לאובססיה, והוא החליט להחזיר אותה לחיים בדרכו המעוותת.

בשנת 1947 אד החל לבקר בבתי קברות סמוכים, תחילה ליד קברה של אוגוסטה. הוא חפר קברים של נשים שנראו כמוה, שלף את גופותיהן ולקח איתו חלקים שונים. לפי הודאתו המאוחרת, הוא רצה ליצור "חליפת אישה" – שתאפשר לו "להיות אמא". בהמשך הוא החל גם לרצוח נשים חיות. בביתו נמצאו מסכות מעור אדם, מנורות משדיים, קערות מגולגולות ורהיטים מצופי עור אנושי. ביתו, שאוגוסטה רצתה שיהיה טהור מחטא, הפך לבית זוועות.

אד גין נעצר ב-1957 לאחר שנמצאה גופה תלויה באסם שלו. העולם נחרד מהתגלית. אך מעבר לגועל, פסיכיאטרים הבחינו כי כמעט כל מעשיו של אד נבעו מקולה של אימו בראשו. אותה דמות כל יכולה שהטיפה לטוהר, אך יצרה מפלצת.

אוגוסטה גין לא רצחה אף אחד. למרות זאת, שליטתה האובססיבית בבנה ואמונתה שהעולם מלא חטא, הפכו אותה למרשעת ארורה. ברגע שאוגוסטה גין מתה, נולד הקצב מפליינפילד.