זוג רוסי ערק מהצבא וברח מהמדינה בקיאק. כעת הם עלולים להישלח בחזרה

אליסה וסרגיי סדובניקוב היו פעם בדיוק מסוג האנשים שהקרמלין רצה לצדו. בני הזוג הרוסים תמכו בהתלהבות במלחמה באוקראינה, התגייסו לצבא ואף האמינו, לדבריהם, בתעמולה שלפיה הם יוצאים להילחם ב"פשיסטים אוקראינים". שנים לאחר מכן, הם מצאו את עצמם חותרים בקיאק קטן באמצע הים השחור, בתקווה לברוח מאותה מלחמה שבה תמכו.

אליסה בת ה-30 הייתה מורה למתמטיקה בזלנוגרד וניהלה בית קפה עם חברה, לפני שהתגייסה בסתיו 2023. סרגיי בן ה-37 כבר הספיק לשרת קודם לכן כחובש בקבוצת וגנר ב-2022, ולאחר פירוק הארגון חתם בסוף 2023 על חוזה עם משרד ההגנה הרוסי. השניים הכירו כששירתו באותה יחידה.

"היינו תומכי Z אמיתיים מהסוג הגרוע ביותר", הודתה אליסה בריאיון ל-Radio Free Europe. לדבריה, הם האמינו למה ששמעו בטלוויזיה וחשבו שהם יוצאים להגן על המולדת. אלא שהשירות בצבא שינה בהדרגה את תפיסתם.

סרגיי נשלח לחזית ונפצע במהלך הלחימה. לדבריו, אף על פי שנפצע הוא נשלח שוב לקרב, ושם הבין שהחיילים הרוסים משמשים למעשה בשר תותחים. הוא סיפר שראה שתי פלוגות שלמות מושמדות במרחק של כ-100 מטרים ממנו ותיאר את שיטת הלחימה כ"מטחנת בשר". לדבריו, הוא היה עד גם להתעללות בחיילים שסירבו לציית לפקודות.

"הם הכו חיילים על העבירה הקטנה ביותר, קשרו אותם לעצים או שמו אותם באזיקים", סיפר. לטענתו, חיילים הוחזקו לעתים בבורות במשך חודשים. הוא הוסיף כי ראה גם חיילים רוסים מכים תושבים באזורים הכבושים באוקראינה, גונבים מהם ולעתים, לדבריו, אף יורים בהם.

גם אליסה סיפרה שהשירות שינה את דעתה. לדבריה, נשים ביחידה שבה שירתה סבלו מיחס משפיל והיא ניסתה כמה פעמים להשתחרר מהצבא ללא הצלחה. "הבנתי שאין לי שום דבר נגד האוקראינים", אמרה, והוסיפה כי הכעס שלה הופנה בהדרגה כלפי השלטון והמפקדים הרוסים. ב-2024 החליטו השניים לערוק.

אליסה יצאה לחופשה ולא שבה ליחידה, וכאשר סרגיי הוחזר זמנית מהחזית לרוסיה, היא חיכתה לו בבגדים אזרחיים וכסף. הוא נטש את השיירה שבה נסע, נכנס למכונית שהמתינה לו והשניים נמלטו לאזור קרסנודר. מכאן החלו יותר משנה וחצי של חיים במסתור.

בני הזוג זרקו את כרטיסי ה-SIM שלהם, למדו את מיקומן של מצלמות האבטחה באזור והחליפו ארבע דירות בתוך שבוע אחד. אליסה סיפרה כי תמונות שלה כמבוקשת נתלו בעיר הולדתה וכי המשטרה הצבאית הגיעה שוב ושוב לבית אמה. "חיינו כמו עכברושים", אמרה.

אחרי כחצי שנה בדירות מסתור עברו השניים להתגורר באוהלים ביער. כאשר החורף התקרב הם חזרו לעיר והחלו לתכנן דרך לצאת מרוסיה לחלוטין. לאחר שפסלו מסלולים אחרים, החליטו לעשות את מה שנראה כמעט בלתי אפשרי – לחצות את הים השחור בקיאק.

השניים רכשו קיאק בכסף שחסכו מעבודות מזדמנות, הסירו ממנו חלקי מתכת מחשש שיתגלו במכ"ם, צבעו אותו כך שייטמע בצבע הים והכינו בעצמם מפרש. במשך שבוע עקבו אחר תנועת כלי השיט ובחרו לצאת מנקודה בין סוצ'י לטואפסה. המסע ארך שמונה ימים והשתרע על פני יותר מ-330 ק"מ. בני הזוג נקלעו לארבע סופות, ניסו שלא להתגלות בידי ספינות ורחפנים, ובשלב מסוים נותרו שלושה ימים ללא מזון. אליסה סיפרה שהרעב והתשישות גרמו להם להזיות ולהתקפי חרדה.

"לא נשאר לנו כוח", סיפרה על הלילה האחרון. לדבריה, הם כבר יכלו לראות את החוף הטורקי, אך הרוח והגלים מנעו מהם להגיע אליו במשך שעות. לבסוף הצליחו לעלות לחוף ליד העיר אספייה כשהם, לדבריה, "כמו מתים מהלכים" מרוב תשישות.

אחרי כמה ימי מנוחה המשיכו בני הזוג מערבה בטורקיה. היעד הסופי שלהם היה ספרד, שם קיוו לבקש מקלט, אך כשהם ניסו לחצות בקיאק את הים האגאי לכיוון יוון עצר אותם משמר החופים היווני. לטענת אליסה, החרימו את הטלפונים, השעונים, הסוללות, המפרש והמשוטים שלהם והחזירו אותם למים הטריטוריאליים של טורקיה.

משמר הגבול הטורקי אסף אותם, ובתוך ימים הם הועברו למתקן גירוש. עורך דינם הגיש ערעור על צו הגירוש – מה שעצר את ההליך באופן זמני. בני הזוג עדיין אינם יודעים אם יורשו להמשיך לאירופה או שיוחזרו למדינה שממנה נמלטו.

לפי ארגון Tvyordy Znak, שמסייע לחיילים רוסים לערוק ולהתיישב מחוץ למדינה, בני הזוג עלולים להישלח לעד עשר שנות מאסר אם יוחזרו לרוסיה. החוק הרוסי מאפשר כיום עונש של עד 15 שנות מאסר בגין עריקה בזמן מלחמה או עימות מזוין, בהתאם לסעיף שבו יורשע החייל ולנסיבות המקרה.

אחרי מסע של מאות קילומטרים בים וחודשים ארוכים שבהם הסתתרו מהמשטרה הצבאית, עתידם של השניים תלוי כעת במערכת ההגירה הטורקית. עבור אליסה, האירוניה ברורה במיוחד: כשהקיאק שלהם עבר מהמים הרוסיים לטורקיים היא פנתה לסרגיי ושאלה אותו אם הוא מריח את זה. "זה מריח כמו חופש", אמרה – חופש שכעת שוב אינו מובטח.