אהבתם את "חנות קטנה ומטריפה"? אתם ממש תאהבו את ניל סטיוארט, ביולוג צמחי, שבוחן את הקשר המיסטי והדי מטורף, יש לציין, בין צמחים לגילוי אנשים מתים. רגע, מה? אז חכו שניה עם זה ותזרמו איתנו, כי זה מרתק.
נתחיל בעובדות: בכל יום נתון, למעלה מ -160,000 איש מתים בעולם. מרביתם בקרבת בני משפחתם, אולם לא מעט מהם גם הולכים לעולמם בשממה, במלחמות וביותר מדי נסיבות מפוקפקות. "ברבים מהמקרים האלה, הגוף לעולם לא מתאושש ואהובים לא מקבלים סגירת מעגל", כותב סטיוארט במאמר שפרסם בכתב העת Trends in Plant Science. "לא חשבתי על הנושא הזה עד לאחרונה".
סטיוארט, ביולוג צמחים שמשתמש בגישות ביוטכנולוגיה וביולוגיה סינתטית, מסביר כיצד כבר לפני 20 שנה טבע את המונח "פיטוסנסור" במאמר המתייחס לצמחים שעברו הנדסה גנטית לצורך חישה ודיווח. ובעברית: תארו לעצמכם צמח שיוכל לומר לכם שהוא חולה עוד לפני שהוא מתחיל למות?
הרעיון הזה לא מאוד תלוש מהמציאות. אחרי הכול, צמחים רגילים להגיב לשינויים בסביבתם. בהתחשב בכך שהם מושרשים במקום, לצמחים אין ברירה אלא לשנות את הכימיה והביולוגיה שלהם כשהם מותקפים על ידי מזיקים או מתמודדים עם אתגרים אחרים כמו בצורת למשל. צמחים ארוכי טווח, כמו עצים, חייבים להגיב די טוב בחישה ובתגובה ללחצים, תכונה המאפשרת להם לגדול ולייצר צל לאורך עשרות שנים ואפילו מאות שנים.
ואיך זה קשור לגופות? כאן נכנס הקטע הקריפי והמדהים: כשאנשים נעלמים ומתים ונקברים בשטח, גופם מתחיל להתפרק, במיוחד במזג אוויר חם. אולם, אם הם מצאו את מותם ביער חשוך ומוצל – הסיכוי למצוא את גופותיהם עלול להיות בלתי אפשרי בעליל. אחד הפתרונות, לפי סטיוארט, הוא ללמוד כיצד צמחים מגיבים לפעולות הפיזיולגית שעוברות על גופה (התקשות הגוף, הנוזלים שמשתחררים, קילופי העור ותהליך הריקבון. סליחה על זה, כן?) ואז "להקשיב" למה שהם מספרים לנו על האנשים שמתו מתחת לאדמה.
סטיוארט הוא ממש לא הראשון שבחן את הרעיון. בשנות ה -80, ביל בס, פרופסור לאנתרופולוגיה, ייסד את "חוות הגוף", מתקן המחקר הראשון מסוגו בעולם בתחום אנתרופולוגיה משפטית. בס השתמש ביערות בסמוך לקמפוס כדי להבין את שלבי הפירוק האנושי בגופות שנתרמו למדע ונותרו על פני השטח או נקברו. כך ניסו לבחון כיצד אורגניזמים שונים, כמו חרקים למשל, מתקשרים עם אנשים מתים בשלבי פירוק שונים.
סטיוארט ביקש לבדוק כיצד היער והצמחים עשויים לתקשר לנו את המקום בו אנשים מתו. כאשר גופה נרקבת, היא כאמור משחררת נוזלים וכימיקלים שונים שעשויים לשנות ולהפרות את הצמחים סביבה, כמו למשל כתוצאה מנוכחות של חרקים וחיידקים שחוברים אל הגוויה ובכך משנים את חומרי המזון שצמחים סופגים דרך השורשים. חומרים אלו עשויים להשפיע על צבע הצמחים ונראותם, ועל ידי כך, לעורר "חשד" ולמעשה זיהוי של מיקום.
עם זאת, המשימה לא פשוטה: כיצד ידעו הביולוגים הצמחיים שהצמחים בנוכחות בעל חיים מת או גופה אנושית? שכן יש הרבה מאוד בעלי חיים שעשויים לשקול כמו אדם. בסופו של יום, אין כרגע תשובה וודאית כיצד צמחים יוכלו לאתר באמת אנשים מתים בשטח פתוח, אך המחקר עוד בתחילתו. "מתישהו בשנתיים הקרובות אנו מקווים שנבין הרבה יותר טוב מה יש לעצים ושיחים לספר לנו על נעדרים, וללמוד כיצד 'לשמוע' אותם מהאוויר", מסכם סטיוארט.