במקביל לעלייה של טרנד הבריאות בשנים האחרונות, ישנה עלייה גוברת והולכת בעולם ובישראל בשיעור האנשים שפעילות ספורטיבית קבועה הפכה לחלק משמעותי משגרת חייהם.
לפעילות גופנית קבועה יש השפעות חיוביות ברמה הפיזיולוגית והפסיכולוגית. היא מסייעת במניעת מחלות לב וכלי דם, סוכרת והשמנת יתר, ומשפיעה לטובה על רוב מערכות הגוף לצד הפחתת רמות מתח, חרדה ודיכאון. יחד עם זאת, פעילות ספורטיבית מרובה יכולה להיות גם ממכרת. היכן עובר הקו האדום?
עוד ב-mako בריאות:
>> האימון שיגרום לכם להתמכר לכושר
>> איך נפטרים מהנגאובר בדרך טבעית?
>> שנה חדשה: 10 טיפים לחיים בריאים יותר
בשנות ה-70 וה-80 הפך הג'וגינג לפעילות ספורטיבית פופולארית בארה"ב, ונוצרו הביטויים Runners High ו-Joggers High משום שהבינו שהנאה ותלות הם תוצר של התמכרות לפעילות הגופנית. כאשר הג'וגרים או האצנים היו מושבתים מפעילות בגלל נקע או בגלל אילוצי עבודה הופיעו תסמיני גמילה. בדומה לשימוש בחומרים בעלי פוטנציאל ממכר כמו אלכוהול וסמים, גם אימון גופני מציף את מוחנו בנוירוכימיקלים משככי כאבים (בטא-אנדורפינים) ומביא לשיכוך תחושות חרדה וזעם, מרגיע את הנפש ומשפר זמנית את הדימוי העצמי.
ד"ר דלית לב ארי, ראשת החוג לפסיכולוגיית ספורט במכללה האקדמית תל אביב יפו שחקרה את תחום המכורים לספורט, מציינת כי תחושה זו של שחרור פסיכולוגי ופיזיולוגי היא ״גמול״ חשוב שעוזר למתאמנים קבועים לשמור על שגרת אימוניהם. יחד עם זאת, אנדורפינים אלו הם גם מה שהופך את האימון הגופני לבעל פוטנציאל ממכר עבור חלק קטן מהם. על פי הערכות, מדובר על כ-3 אחוזים מהמתאמנים הקבועים, כשבקרב ספורטאים מקצועיים השיעור גבוה יותר. שיעור זה נמצא במגמת עלייה משום שאוכלוסיית המתאמנים גדלה במידה ניכרת בשנים האחרונות.
ד"ר לב ארי מדגישה שישנם שני סוגי התמכרות לספורט, ולכל אחד בסיס אחר להתמכרות. האחת היא התמכרות לפעילות הגופנית נטו. השנייה נובעת מהפרעת אכילה, הגורמת לאדם לפתח תלות בפעילות מתוך רצון להתמודד עם דימוי גוף פגיע, וצורך כפייתי לשמור על המשקל או לרזות.
המכורים לספורט – קווים לדמותם
ד"ר לב ארי מציינת שכ-55 אחוזים מהסובלים מהפרעות אכילה משתמשים באימון גופני מופרז כאמצעי לשלוט במשקל גופם וכאסטרטגיה לויסות רגשי. מהמחקר שערכה עולה שגם אצל מי שאינם מוגדרים קלינית כסובלים כעת מהפרעות אכילה, נמצא קשר בין מידת הסיכון להתפתחותה של הפרעת אכילה למידת הסיכון להתפתחותה של התמכרות לאימונים.
משתנה אישיותי שנמצא קשור להתפתחותה של התמכרות לספורט הוא אישיות נוירוטית – נטייה לאי יציבות רגשית ולרגשות שליליים. "אנשים בעלי סגנון אישיות זה נוטים יותר לעוררות רגשית שלילית ולקושי פנימי בניהולה ובויסותה. לכן הם נוטים למצוא בפעילות ספורטיבית - המעלה תחושות חיוביות כמו מרץ, רוגע, שמחה ומפחיתה מתח, חרדה ודכדוך - פתרון לויסות הרגשי. בנוסף, אנשים המאופיינים באי יציבות רגשית גבוהה נוטים באופן כללי להתמכרויות שונות כמו סמים, אלכוהול והימורים, אך הנטייה שלהם להתמכר יותר לספורט ככל הנראה נובעת מהסיבה שזו לכאורה התמכרות 'לגיטימית' ומקובלת בחברה. גם אנשים המתקשים לדחות סיפוקים ועסוקים בפעילויות הגורמות להנאה רגעית, עלולים להתמכר לספורט. תחושת ה'היי' והאופוריה שמתלוות לפעילות ספורטיבית הם התגמול שהאדם מתמכר אליו, ואלו אשר נוטים לאיבוד שליטה ואימפולסיביות, מתמכרים בקלות רבה, ומתקשים להפחית או לעצור את הפעילות הגופנית גם במקרה של פציעה או נזק. בספרות המקצועית, דווקא אנשים הנוטים ל'שליטת יתר' הם אלו הנוטים יותר להתמכרות לספורט. התמכרות לספורט מאופיינת בין השאר באימונים אינטנסיביים הדורשים שליטה ומשמעת עצמית, לכן הועלתה השערה שאנשים הנוטים להתמכרות לספורט מגיעים לכך מתוך נטייה אובססיבית קומפולסיבית, כדי להגדיר שליטה וודאות בחייהם".
ברמה המגדרית, מחקרים שונים מצביעים על כך שגברים נוטים לדווח על יותר סימפטומים של התמכרות לספורט בהשוואה לנשים. אחד ההסברים לכך קשור לאידיאל הגוף. אם גברים נוטים יותר להתאמן כדי להשיג מבנה גוף גברי חזק ושרירי, נשים לעומתם, נוטות יותר להשתמש בדיאטות ובמשטר תזונתי על מנת לעמוד בסטנדרטים של אידיאל היופי הנשי, שהוא בעיקרו גוף רזה. ד"ר לב ארי מציינת, כי במחקר שערכה לאחרונה בישראל בקרב מתאמנים מסורים, נמצאו נתונים קצת שונים: דווקא הנשים, באופן מובהק, דיווחו על יותר סימפטומי התמכרות לאימונים בהשוואה לגברים, וייתכן שהדבר קשור לשינויים עכשוויים בתפיסות הגוף בקרב שני המינים.
מבחינת מצב משפחתי, המחקר שערכה ד"ר לב ארי העלה כי הקבוצה המצויה בסכנה גדולה יותר לפתח התמכרות לאימונים היא רווקים וגרושים, בהשוואה לנשואים.
"ויתרתי על הכול בשביל הספורט"
צביקה פישמן (62) מכור לספורט כבר מגיל 15, ולראייה אפילו במהלך הראיון הוא התאמן. "הפסקתי רק כשהייתי חולה. גם כששירתתי במילואים, בחור שכוח אל בלבנון, התאמנתי למרתון". פישמן הוא איש ברזל ("כמו תריאטלון, רק כפול 4") במרוצים מהסוג שהוא משתתף בהם כבר 15 שנים, שוחים 4 ק"מ, רוכבים 180 ק"מ ומקנחים במרתון של 42 ק"מ. הוא ניצח בעבר בתחרות איש הברזל בישראל, והישראלי הראשון שהצליח להגיע לאליפות העולם בהוואי. פישמן ינק את אהבתו לספורט מהבית: אביו היה מתאגרף ואלוף רוסיה בצעירותו. בת זוגו היא אלופת ישראל בריצה, ומכורה גם היא לספורט, ושתי בנותיו: נועם (19) ורוני (17) אלופות בטריאתלון.
פישמן מספר כי לפני כ-15 שנים קהילת איש הברזל בישראל מנתה כ-50 איש, והיום מספרם מגיע ל-350 (רק כ-30 מתוכם הן נשים). בשבוע אחד פישמן גומע 70-80 ק"מ בריצה, 400 ק"מ ברכיבת אופניים, וכ-10 ק"מ בשחייה, בכל העונג הזה הוא משקיע כ-20 שעות בשבוע. "לפני חודש סיימתי תחרות שנקראת אולטרה איש ברזל כאשר הייתי צריך לרוץ, לרכב ולשחות את המרחקים שאני עושה בשבוע. אני מזמן לא ילד אבל מנצח את כל הילדים ומחזיק בתוצאות שאף אחד בארץ לא עשה".
מה המחיר שאתה משלם על האהבה הזו לספורט?
"אתה מוותר על הכול בשביל זה, וזה תמיד בא על חשבון משהו. אפשר לקרוא לזה אהבה ואפשר לקרוא לזה התמכרות. ויתרתי על חיי משפחה סבירים ונורמאליים (זה הוביל לגירושיי מאשתי הראשונה), שינה ועבודה", אומר פישמן ומספר שכבר 25 שנים שהוא במיטה כבר בתשע בערב, ושישה ימים בשבוע הוא משכים ב- 04:30 בבוקר. למעט קשרים חברתיים עם ספורטאים שמתאמנים כמוהו ונופשים באירועי ספורט, הוא לא יוצא לבלות. "אבל מי שלא אוהב את זה, לא היה מסוגל להמשיך ככה במשך הרבה שנים".
כמה פציעות הגוף שלך הספיק לספוג בשנים הללו?
"אני לא מכיר את המושג פציעה כי אני קשוב לגוף שלי כמו שמאמן אחר לא יכול להיות. בכל השנים אני הוא זה שמאמן את עצמי, עשיתי במהלכן קורס מאמנים בווינגייט ולכן אני עדיין שורד בגיל הזה".
מה הספורט נותן לך?
גאווה אישית, הרגשה שאני יכול על הגיל, ועל הכול. כשאני מתמודד מול הצעירים זה סימן שאני קיים, עדיין בפול פורמה. הספורט נותן המון ביטחון אישי וביטחון עצמי".
לצד האנדורפינים: פגיעות בשרירים, שברים ופגיעה בחשק המיני
לדברי ד"ר לב ארי, אנשים המועדים להתמכרות לאימונים הם אנשים המועדים להתנהגות כפייתית (קומפולסיבית). עם הזמן, התחושות החיוביות הנלוות לאימון הגופני הולכות ופוחתות בשל העמידות שמפתח הגוף ונדרשות רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כדי להגיע לתחושת ה"היי״ המקורית. תחושת הערך העצמי שהייתה בהתחלה הולכת ונחלשת, ובמקומה מופיע דיכאון, זעם וחרדה, אשר פוחתים רק כשהמתאמן מבצע פעילות. לכן הוא ינסה להימנע ממכשולים שעומדים בדרכו לאימון, כמו מחויבויות משפחתיות או תעסוקתיות. בשלב זה, המוטיבציה העיקרית של מתאמנים המועדים להתמכרות היא הצורך להימנע מתחושות בלתי נסבלות כמו חרדה, זעם ואף תיעוב עצמי, שמציפות אותם כשהם נמנעים מאימונים.
לב ארי מסבירה שברמה הפיזיולוגית, אנשים המכורים לאימונים סובלים מפגיעות בשרירים (מתח, קרעים) ובעצמות (שברים, נקעים, אוסתאופורוזיס). גם בלוטת התריס רגישה לעודף פעילות גופנית, ובמקרים של פעילות מופרזת עלולה להיכנס למצב של תת פעילות. מצב זה שכיח יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים.
ד"ר גל דובנוב-רז – רופא ספורט ומנהל השירות לרפואת ספורט בשיבא מציין שלכל ענף ספורט יש פציעות אופייניות: בשחייה יופיעו כאבים בכתפיים, בקרב אצנים קריעה ברצועות הברך ושברי מאמץ. "ברוב המקרים למתאמנים מכורים תהיה מוטיבציה להמשיך את הפעילות למרות הכאבים, ורק כאשר רמת הכאב תהיה בלתי נסבלת הם יפנו לטיפול, אך עלול להיות מצב שרמת הפציעה תהיה מתקדמת ותמנע מהם פעילות גופנית לאורך זמן".
בנוסף, מאמץ היתר הגופני גם עלול לגרום לירידה ברמת הטסטוסטרון אצל גברים ולפגיעה בחשק המיני, ואילו אצל נשים הדבר עלול לפגוע בסדירות המחזור החודשי, לעתים עד הפסקתו, ומכאן לפגיעה ביכולתן להרות.
המכורים לספורט סובלים גם מהשלכות פסיכולוגיות כמו התלות שהם מפתחים בביצוע האימון בכל תנאי, וכאשר הם לא מתאמנים כמתוכנן, הם סובלים מתחושת אשמה חריפה וכעס, וכאמור משלמים מחיר חברתי, אישי ותעסוקתי גבוה.
דרכי טיפול במכורים לספורט: מיינדפולנס וטיפול התנהגותי
"למתאמנים שחושדים שהם סובלים מהתמכרות לאימון גופני, ובעיקר שתחומים בחייהם כמו משפחה, זוגיות או חיי חברה נפגעים בשל עיסוק יתר באימון גופני, מומלץ לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בטיפול בהתמכרויות במטרה להפחית בהדרגה את תדירות ומשך אימוניהם, ולשוב אט אט לשגרת חיים מאוזנת יותר. חשוב לבחון האם ישנה הפרעת אכילה בבסיס ההתמכרות לספורט. במצב זה, הטיפול בתופעה יהיה שונה, ויעסוק יותר בסוגיות של דימוי גוף ובהרגלי אכילה. טכניקות שונות לטיפול בתופעה הן דרך 'מיינדפולנס' (בייחוד אפקטיבי בהפרעות אכילה), טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) וגם טיפול תרופתי נמצא יעיל".
הסימנים: כך תדעו אם אתם מכורים
אם נמצאתם כעומדים ב-3 מתוך 7 הקריטריונים הבאים, ניתן לומר כי אתם בעלי סיכון להתמכרות לספורט
1. סבילות – כאשר עולה צורך להגדיל את תדירות ומשך האימונים כדי להשיג את אותה תחושה של רגיעה ו"היי" לאחר האימון.
2. תסמיני גמילה – כאשר אינכם מבצעים פעילות גופנית, עולים רגשות של חרדה, תסכול, דיכאון, כעס ועייפות.
3. שינוי כוונות - כאשר אתם מתאמנים מעבר למה שהתכוונתם והגדרתם מלכתחילה. לדוגמא, תכננתם רק 3 סטים של הרמת משקולות, אבל אתם לא יכולים להפסיק עד הסט החמישי או השישי.
4. איבוד שליטה – כשהאימונים שולטים בחייכם ובלו"ז שלכם. אתם לא עוצרים את הפעילות או מפחיתים אותה גם כשזה בא על חשבון מנוחה, חזרה הביתה או כל דבר אחר.
5. זמן - השקעה מרובה של זמנכם באימונים גופניים, בין אם בפעילות עצמה, בהתאוששות ממנה ובהתכוננות אליה. אתם ממשיכים להיות מוטרדים ועסוקים באימונים גם כאשר אתם לא עוסקים בהם בפועל.
6. קונפליקט – אתם מזניחים פעילויות ותפקידים שלכם שאינם קשורים לספורט כמו לדוגמא בילוי עם חברים או עם משפחה. גם התפקוד בעבודה או בלימודים שלכם מתחיל להיפגע, ובכלל אתם בקונפליקט בין הצורך לעמוד בציפיות לבין ההשתוקקות ההולכת וגדלה להתאמן.
7. המשכיות – יש לכם פציעות וכאבים, הרופאים ממליצים לקחת פסק זמן, אבל אתם ממשיכים להתאמן ולא קשובים לצרכים של גופכם.