COPD: גם חולים מטופלים עלולים להיות לא מאוזנים

COPD - חסמת הריאה (Chronic Obstructive Pulmonary Disease) - היא קבוצה של מחלות ריאה, בהן ברונכיטיס כרונית ואמפיזמה, הפוגעות בדרכי האוויר וברקמת הריאה ומקשות על נשימה תקינה. על פי ארגון הבריאות העולמי, חסמת הריאה היא גורם התמותה הרביעי בעולם.

ההערכה היא שכ-300 אלף בני אדם חיים עם המחלה בישראל, אך אחוז גבוה מהם כלל אינם מאובחנים. "שכיחות המחלה בעולם היא כ-10% מהאוכלוסייה, כאשר מקרים רבים אינם מאובחנים, חלק מהמחקרים מעריכים שעד כ-80% מהמקרים אינם מאובחנים - בעיקר בשל מודעות נמוכה", אומרת ד"ר אסנת שטרייכמן, מומחית ברפואה פנימית ובמחלות ריאה ומנהלת מכון הריאות בבית החולים בילינסון. "גם במקרים שחולים מאובחנים, הם לא תמיד מאוזנים ואינם מקבלים בהכרח את הטיפול המיטבי עבורם.", היא מוסיפה.

לא רק עישון: גורמי סיכון ואבחון

הגורם המרכזי להתפתחות חסמת הריאה הוא עישון טבק. עם זאת, גם עישון סיגריות אלקטרוניות וקנאביס, חשיפה תעסוקתית ממושכת לחלקיקים מזיקים אבק, עשן, אדים, וכן זיהום אוויר - עלולים לגרום לנזק ריאתי מצטבר. האבחנה מבוססת על שילוב של תסמינים אופייניים, כגון שיעול, ליחה וקוצר נשימה, היסטוריית עישון או חשיפה תעסוקתית, ובדיקת ספירומטריה - בדיקת נשיפה פשוטה שבוחנת כמה אוויר אפשר להכניס ולהוציא מהריאות, ובאיזו מהירות.

מחלה כרונית - אבל ניתנת לאיזון

חסמת הריאה היא מחלה כרונית מתקדמת בהדרגה, שאינה ניתנת לריפוי, אך בהחלט ניתנת לאיזון. "המרכיב החשוב ביותר בטיפול הוא הפסקת עישון", מדגישה ד"ר שטרייכמן. "בדומה למחלות כרוניות אחרות, שינוי באורח החיים יכול להאט את קצב התקדמות המחלה".

הטיפול התרופתי מבוסס בעיקר על משאפים המכילים חומרים מרחיבי סימפונות, ובחלק מהמקרים גם סטרואידים בשאיפה. במצבים מסוימים קיימות גם התערבויות פולשניות להפחתת נפח הריאה, ניתוחיות או באמצעות ברונכוסקופיה. לאחרונה, מצטברות עדויות גם על יעילות של טיפולים ביולוגים שונים לטיפול במחלה.

מה מאפיין חולה מאוזן?

"מדובר במטופל יציב. כששואלים אותו מה שלומו, הוא עונה: ‘כמו תמיד’ או "אותו דבר". אין החמרות ואין התלקחויות. חולה מאוזן הוא לא בהכרח חולה שמרגיש מצוין, או שיכול לעשות כל מה שהוא רוצה", מבהירה ד"ר שטרייכמן, "חולה מאוזן הוא חולה שהמצב שלו נשאר יציב ולא מחמיר".

הטיפול בחסמת הריאה מותאם לחומרת התסמינים ולמהלך המחלה ולפי שיקול הדעת של הרופא/ה. ד"ר שטרייכמן מפרטת: "יש מטופלים שחווים החמרות תכופות, פונים שוב ושוב לרופא ואף מתאשפזים. במצבים כאלה נדרש טיפול נוסף, כולל אנטיביוטיקה, סטרואידים או תרופות נוגדות דלקת".

התלקחויות: כשהמחלה יוצאת מאיזון

חולים רבים עם חסמת הריאה חווים התלקחויות. "התלקחות היא החמרה בתסמינים בתקופה קצרה יחסית, בטווח של כשבועיים, שמתבטאת בעלייה בקוצר הנשימה, החמרת השיעול, עלייה בכמות הליחה ולעיתים שינוי בצבע ובריח שלה". ישנם מטופלים רבים החווים התלקחויות חוזרות. וההתלקחות יכולה להיות בדרגות חומרה שונות.

מעבר לדיווח הסובייקטיבי של המטופל, הרופאים מעריכים התלקחות וחומרתה גם לפי מדדים אובייקטיביים: סטורציה, קצב נשימות ודופק. במצבים חמורים, בעיקר בחדרי מיון, נבדקים גם מדדי דלקת כמו CRP, גזים בדם ולעיתים נשלחת ליחה לתרבית. "לעיתים יש ירידה בתפקודי הריאות, אבל לא תמיד", מציינת ד"ר שטרייכמן.

למה חולים לא תמיד פונים לטיפול, גם כשהם סובלים מהתלקחויות?

"חולים שממשיכים לעשן נוטים לייחס את התסמינים שלהם לעישון עצמו, ולא להחמרה במחלה. חלקם "התרגלו" לימים פחות טובים ומקווים שהסימפטומים ישתפרו מעצמם.

לכן, מה שיכול להתחיל כהתלקחות קלה, עם החמרה מינימלית בסימפטומים יכול להיות מפורש על ידי המטופל כ"שגרה". הם לא מודעים לכך שיצאו מאיזון והקושי בזיהוי יציאה מאיזון מונע לעיתים פנייה להמשך טיפול רפואי. וכך התלקחות שמתחילה כקלה יכולה להחמיר ולהפוך להתלקחות קשה המובילה לפנייה למיון או לאשפוז.

כתבות נוספות בנושא:

נושמים לרווחה: הטיפולים החדשים ב-COPD שמשנים את חיי החולים

"הרופא בישר לי שאני חולה במחלה שגרמה למותה של אמא שלי"

טיפול במשאפים למניעת התלקחויות

ד"ר שטרייכמן רואה כמעט מדי יום את החשיבות של איזון המחלה. "ממש הבוקר ראיתי שני מטופלים עם חסמת הריאה שלא השתמשו במשאף הבסיסי שהם אמורים להשתמש בו כטיפול קבוע. יש ציפייה טבעית שאם אני לוקח משאף, יהיה לי קל יותר לנשום, ואם זה לא קורה - מפסיקים לקחת. אבל המטרה של המשאף היא לא רק לגרום לי להרגיש טוב יותר או לשפר תפקודי ריאות ואיכות חיים, אלא גם למנוע התלקחויות". חשוב לזכור, שגם אם המשאף אינו גורם לשיפור בהרגשה, יש לו חשיבות רבה במניעת החמרות ולכן מומלץ לקחת אותו באופן קבוע.

להתלקחויות יש השלכות גם לטווח הארוך, מעבר לתפקודי הריאה?

"אנחנו יודעים שככל שיש יותר התלקחויות, וככל שיש יותר אירועים של החמרה בתסמינים בטווח קצר, כך הסיכון להתלקחות נוספת עולה. בנוסף, אנחנו יודעים היום שזה מדד מנבא גרוע מאוד לטווח הארוך: אם אני לא מטופל ואני מתלקח, הסיכון להידרדרות של המחלה, להחמרה במצב ולתמותה - עולה".

בנוסף, ידוע היום שהתלקחויות של חסמת הריאה אינן משפיעות רק על הריאות. "מטופלים שמתאשפזים בעקבות התלקחות נמצאים בסיכון גבוה יותר, בסמוך לאשפוז או לאחריו, לאירועים קרדיווסקולריים כמו התקף לב או שבץ מוחי - ואף לתמותה", מציינת ד"ר שטרייכמן.

בהתאם לכך, גם תפיסת חומרת המחלה השתנתה. אם בעבר ההערכה נשענה בעיקר על תפקודי ריאות, כיום די בהתלקחות אחת כדי שהמטופל ייחשב ללא מאוזן וזהו גורם מרכזי בקביעת הפרוגנוזה, איכות החיים והצורך בטיפול מתקדם.

"הדבר הזה משנה גם את הנחיות הטיפול - היום ההתלקחויות מכתיבות לנו את צורת הטיפול. מטופל שמתלקח אפילו פעם אחת הוא מטופל שאנחנו רוצים להעלות לו את רמת הטיפול, כלומר לבצע שדרוג של התרופות, כשהמטרה שלנו בטיפול היא שלמטופל יהיו כמה שפחות התלקחויות".

טובים השניים מן האחד? לא בהכרח ותלוי בשיקול הדעת הרפואי

במטופלים סימפטומטיים, הטיפול מתחיל לרוב במשאף המכיל תרופה אחת או שתיים להרחבת הסימפונות. במטופלים שחווים התלקחויות, נהוג לשקול לעבור לטיפול מותאם יותר. "בעבר היו לנו משאפים שונים עם חומרים שונים. היום יש טיפולים שמכילים שלושה חומרים במשאף אחד - שני מרחיבי סימפונות מסוגים שונים (מרחיב סמפונות בטא אגוניסט ארוך טווח וחומר אנטיכולינרגי) יחד עם סטרואידים בשאיפה", מסבירה ד"ר שטרייכמן, "ומטופלים שמתלקחים אכן זקוקים פעמים רבות לשלושת החומרים. ישנם גם תרופות נוספות שניתן לתת למטופלים שממשיכים להתלקח למרות טיפול קבוע ועקבי במשאף.

"אנחנו יודעים ששימוש במשאף אחד שמכיל את שלושת החומרים במקרים מסוימים מתאים יותר משימוש מפוצל בשני משאפים. זה הוכח מחקרית וזו ההמלצה העדכנית של ארגון ה-GOLD (היוזמה הבינלאומית לחסמת הריאה). משאף הכולל את שלושת החומרים יחד עשוילשפר היענות לטיפול, מפחית טעויות בשימוש ומקל על ההתמדה בטיפול שמטרתו העיקרית היא מניעת התלקחויות. בסופו של דבר, כשאנחנו רוצים שמטופל יתמיד במהלך כל השנה וללא הפסקות, בְּטיפול שגם כך הוא לא תמיד מרגיש ממנו שיפור מיידי – ייתכן שמשאף אחד עדיף על שניים".

מה עוד חשוב לחולי חסמת הריאה (COPD) לדעת?

"לחולי חסמת הריאה מומלץ להקפיד על חיסונים בהתאם להנחיות רופא המשפחה - נגד שפעת, דלקת ריאות, קורונה - שכן זיהומים בדרכי הנשימה עלולים להוביל להחמרה משמעותית במחלה. חיסון לשלבקת חוגרת גם הוא מומלץ למטופלים עם חסמת הריאה בהתאם להנחיות ה-GOLD.

"בנוסף, מומלץ לבצע פעילות גופנית קבועה. 'שיקום ריאות' – הינה תכנית פעילות גופנית מבוקרת שמטרתה לשפר סיבולת לב-ריאה, נשימה ויכולת תפקודית. שיקום ריאות הוכח כמשפר איזון, איכות חיים ותפקוד", מציינת ד"ר שטרייכמן, ומוסיפה כי נעשים היום מאמצים להרחיב את הזכאות לשיקום ריאות למטופלים עם התלקחויות חוזרות.

השורה התחתונה: חסמת הריאה (COPD) היא מחלה כרונית, אך לא גזירת גורל. לחולים שמטופלים ועדיין סובלים מתסמינים או מהתלקחויות מומלץ לבצע בהתייעצות רפואית התאמה מחודשת של הטיפול. זיהוי של חוסר איזון, מניעת התלקחויות וטיפול משולב ומעודכן - יכולים לשפר את איכות החיים ואף להפחית אשפוזים ותמותה.

סימנים שיכולים להעיד על התלקחות:

1. החמרה בשיעול וליחה

2. צורך תכוף במשאף הצלה

3. החמרה בקוצר נשימה

שירות לציבור בחסות אסטרהזניקה.

למידע נוסף לחצו כאן