בעקבות הדרמה בטיסת פליי-דובאי: איך מטפלים בפצוע בגובה 35 אלף רגל?

יש רופא במטוס? האירוע החריג שהתרחש היום (רביעי) בטיסת פליי-דובאי מדובאי לתל אביב, שבמהלכו אחד הטייסים דקר את הטייס השני והמטוס נאלץ לנחות בסעודיה, העלה לא מעט שאלות. אף שפרטי האירוע עדיין מתבררים, ההערכה היא כי מדובר בניסיון חטיפה ופיגוע. אבל מה עושים כשבאמצע טיסה מתרחש אירוע חירום ואדם נפצע או זקוק לטיפול רפואי דחוף? איזה טיפול אפשר להעניק בגובה של עשרות אלפי רגל, מי אמור לעשות זאת - ומתי מחליטים שחייבים לנחות?

"בכל מטוס יש ערכת עזרה ראשונה שכוללת ציוד החייאה, דפיברילטור וחמצן, ובאופן עקרוני בכל צוות תעופה יש איש צוות שאחראי על הענקת עזרה ראשונה", מסביר ד"ר עמי מאיו, מנהל היחידה לטיפול נמרץ באסותא אשדוד, מומחה ברפואה תעופתית וכירורג טראומה. "כשיש משהו מורכב יותר, כורזים ושואלים אם יש רופא במטוס. אתה מתגייס אם אתה רוצה, וכמובן שאנחנו כרופאים קופצים למשימה".

אלא שאין כל הבטחה שהרופא שיקום ממושבו יהיה דווקא בעל ניסיון ברפואת חירום. "לפעמים נוצר ממש התייעצות של מומחים סביב חולה שמרגיש לא טוב. זה יכול להיות גינקולוג, אורתופד או, אם יש מזל, מישהו שמומחה ברפואה תעופתית או ברפואת חירום", אומר ד"ר מאיו. לדבריו, גם עבור רופא מנוסה מאוד מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין מזו שהוא מכיר מבית החולים.

"צריך להבין שהסיטואציה מאוד מורכבת. כולנו כרופאים מומחים בתחומנו, אבל בבית החולים אנחנו בדרך כלל מקבלים הרבה מאוד מידע על החולה כדי לקבל החלטה מה יש לו ומה צריך לעשות. כאן אתה לבד. אתה בלי כל המכשור שאתה משתמש בו בדרך כלל, בלי בדיקות מעבדה שיכולות לעזור לך, ואתה צריך להפעיל את כל הידע שלך כדי לאבחן על סמך בסיס נתונים צר מאוד".

לרשות הרופא עומדים בעיקר הידע והבדיקה הגופנית, לצד מספר מצומצם של אמצעי אבחון. "יש את העיניים, האוזניים וחוש המישוש, ואתה משתמש בהם כדי להבין מה קורה", הוא מסביר. "המכשור מאוד בסיסי - מד לחץ דם, מד סטורציה, מד סוכר וסטטוסקופ, שגם איתו קשה לשמוע בגלל הרעש". לדבריו, קיימים במטוס גם תרופות, נוזלים וציוד החייאה, כאשר חברות התעופה מרכיבות את ערכות החירום שלהן בהתאם לתרחישים הרפואיים שאליהם הן מבקשות להיערך.

אחד התרחישים האלה הוא בדיוק זה שהתרחש היום - פציעת טראומה משמעותית. במקרה של דקירה, מסביר ד"ר מאיו, הצעדים הראשונים הם לאתר במהירות את מקור הפגיעה ולהשתלט על דימום משמעותי. "הסביבה התעופתית רועשת ולתים חשוכה. קודם כל צריך להדליק אור, לזהות את הפציעות ולראות אם יש דימומים פורצים. אם יש, לוקחים פד או אפילו מגבת ועוצרים את הדימום".

לאחר מכן ניתן להעניק לנפגע חמצן, ובמידת האפשר גם טיפול נוסף. "הסביבה התעופתית דלה יותר בחמצן לעומת הקרקע. במטוס יש בלוני חמצן ומסכות שאפשר להביא לחולה. אם יש מישהו מיומן, אפשר גם להכניס עירוי ולתת נוזלים שנמצאים בקיט של המטוס", הוא אומר.

אלא שבפציעות דקירה, הטיפול הראשוני עשוי להספיק רק לזמן מוגבל. "אנחנו מכירים לצערנו פצועי דקירה מאירועים שונים. אלה חולים שלפעמים חייבים חדר ניתוח כדי להציל את חייהם. כאן, בתוך המטוס, אתה עושה את המקסימום שאתה יכול לעשות עם מה שיש לך, ואז צריך להחליט אם אפשר להמשיך או שחייבים לנחות עכשיו".

כאן מגיעה אחת ההחלטות המורכבות ביותר באירוע רפואי באוויר. הרופא יכול להעריך את מצבו של החולה ולהמליץ על מידת הדחיפות, אך נחיתה במקום לא מתוכנן היא אירוע מורכב בפני עצמו. "נחיתת חירום היא לא עניין של מה בכך. זה המון כסף לחברות התעופה וזה משהו שהן מאוד לא רוצות לעשות. אתה לוקח אחריות עצומה אם אתה אומר שאפשר להמשיך הלאה. אנחנו עושים את זה כשאנחנו מבינים את מצבו של החולה ויודעים שאפשר להשאיר אותו תחת השגחה עד שמגיעים ליעד".

גם כאשר ברור שנדרשת נחיתה, צריך להחליט היכן. "הטייס צריך לדעת אם יש בית חולים סביר וקרוב לאזור הנחיתה", מסביר ד"ר מאיו. "אם אתה בדרך מדובאי לתל אביב וצריך לעצור בסעודיה, צריך להבין גם אילו שירותי בריאות יש במקום שבו אתה יכול לנחות. זה כבר הופך להיות גם אירוע לוגיסטי".

הקושי גדול אף יותר בנתיבים שבהם אין שדה תעופה זמין במשך זמן רב. "אחד הקווים השכיחים מישראל הוא לתאילנד. ברגע שיצאת לאוקיינוס ההודי, אין לך איפה לעצור. אתה צריך או להתקדם או לחזור אחורה. אם קמת ולקחת אחריות על החולה, אתה עלול למצוא את עצמך מתמודד איתו במשך כמה שעות עד שמגיעים ליבשה".

ד"ר מאיו מכיר את המציאות הזאת היטב. לצד תפקידו כמנהל היחידה לטיפול נמרץ, הוא עוסק במשך שנים בפינוי ובהטסה רפואית, בין היתר בעבר במסגרת 669 ובהמשך בעולם האזרחי. "טיפלתי באין-ספור חולים באוויר ובקריאות חירום. למזלי, אף פעם לא הייתי צריך לבצע נחיתת חירום ולא היו לי אסונות כאלה. במרבית המקרים אנחנו בסך הכל יודעים לזהות ולטפל, כמובן בהתאם למה שאתה יודע ולניסיון שיש לך".

ובכל זאת, התנאים רחוקים מאוד מחדר המיון. "זה מאוד קשה. חושך, רעש, צפוף, האוויר לא טוב ואנשים בסטרס. אפילו להשכיב את החולה זה מאוד מסובך. בלא מעט טיסות מצאתי את עצמי יושב עם חולה על הרצפה במקום במושב שלי ומטפל בו כדי למנוע נחיתת חירום".

ולא תמיד מדובר בטראומה. במהלך טיסה עלולים להתרחש גם התקף לב, הפרעות בקצב הלב, קרישי דם שעלולים לחסום את כלי הדם בריאות, פרכוסים או מחלה זיהומית שמתפתחת באופן פתאומי. "צריך לזהות את הסיטואציה ולטפל באמצעות התכשירים הבודדים שיש לך בקיט של המטוס", מסביר הד"ר.

"אם מגיעים למצב של עיסויים, זה כבר אומר שהחולה במצב קשה מאוד והדימום עלול להיות קטסטרופלי. הדבר הבא הוא החייאה", הוא אומר. לדבריו, היכולת לבצע פעולות החייאה בסיסיות אינה שמורה לרופאים בלבד: "יותר ויותר אנשים עוברים קורסים כאלה בשנים האחרונות, וכדאי שעוד אנשים ידעו לעשות את זה, כי זה יכול להציל חיים".