משפחות חטופים בהצהרה: "תודה! אנחנו שוב שלמים"

אחרי שחזרו מהשבי: משפחות חטופים ששוחררו ביום שני קיימו הערב (רביעי) הצהרה לתקשורת. צביקה מור, אביו של איתן מור, ערך הצהרה מבית החולים בילינסון. בבית החולים שיבא שוחחו עם התקשורת שרון אלוני קוניו, ארבל יהוד, סילביה קוניו, קובי כלפון וקרובים נוספים.

סילביה קוניו, אמם של שורדי השבי דוד ואריאל קוניו: "לפני שנתיים, בבוקר אחד, נעלמה לי חצי משפחה. שני ילדים שלי, שתי כלות שלי, ושתי נכדות נעלמו מעל פני האדמה. העולם קרס עליי ועל משפחתי ברגע אחד. במשך שנתיים לא נשמתי. שנתיים שהרגשתי שאין לי אוויר. והיום, אני עומדת כאן מולכם ורוצה לצרוח מאושר: דוד ואריאל שלי כאן. המשפחה שלי שוב שלמה". 

"הם יפים, הם מדהימים, הם מחייכים, ואני לא מפסיקה לבכות מאושר. אני יודעת שיקח זמן עד שהם יחזרו לעצמם. אבל אני סומכת על הילדים המדהימים שלי. אני רוצה להודות לכל מי שפעל להחזיר אותם. לחיילי צה"ל, לאימהות ובנות הזוג שלהם שלא עצמו עין, לקהילת ניר עוז, לכל אזרחי ישראל שלא הפסיקו להיאבק עבור הילדים שלי וכל החטופים, וכמובן לנשיא ארה"ב טראמפ ולכל הצוות שלו שבזכותם דוד ואריאל שלי בבית. אני רוצה למסור תודה מכאן גם לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא המדינה יצחק הרצוג, על זה שאני יכולה סוף סוף לחבק את הילדים שלי".

שורדת השבי שרון אלוני קוניו, אשתו של שורד השבי דוד קוניו, אמרה: "אני רוצה להתחיל ממשפט שחיכיתי שנתיים להגיד אותו: אמה ויולי, אבא בבית. זה הערב השלישי ברציפות שדוד שלי, אהבת חיי, זוכה לחבק את אמה ויולי לפני השינה. הם אפילו נרדמים ביחד.  אני מביטה מהצד וחיוך ענק ענק לא יורד לי מהפנים. אמה ויולי, הילדות הגיבורות שלי, קיבלו את אבא בחזרה".

היא הבהירה: "זה הולך להיות מסע שיקום ארוך שלנו כמשפחה. מאז שחזרנו בעצמנו מהשבי, לא התחלנו את תהליך השיקום, חיכינו לדוד. הרגשנו שלא נוכל להשתקם בלעדיו. ועכשיו הוא כאן, ועכשיו אפשר להתחיל לרפא את הכאב יחד. את הכאב על החברים היקרים שאיבדנו, על השכנים שנעלמו ברגע אחד מעל פני האדמה, את הטראומה של החטיפה, את הסיוט של השבי, בזה נתרכז מעכשיו והלאה". 

"אני סומכת על דוד שלי, אנחנו נחזור להיות משפחה שמחה ובריאה, משפחה רגילה ומאושרת", תיארה. "אני רוצה לפנות מכאן למשפחות ששילמו במלחמה הזאת את המחיר היקר מכל. הילדים שלכם, הם הגיבורים שלנו לנצח. הילדים שלכם יהיו בליבי ובלב כל עם ישראל, לעולמי עד. הם הגיבורים שבזכותכם מדינת ישראל תשוב לאיתנה. המאבק לא נגמר. ישנם עדיין חטופים חללים שנמצאים בעזה". 

שורדת השבי ארבל יהוד, זוגתו של שורד השבי אריאל קוניו, אמרה: "אריאל ודוד כאן. הם שרדו תופת והחזיקו מעמד בזכות התקווה לחזור שוב לחיקנו, לחזור הביתה. ניתן היה להחזיר אותם מזמן. ההסדר שהביא לשחרורם בחיים, יכול היה להציל עוד נפשות רבות. בזמן שאנחנו כאן זוכים לחבק את אהובינו, ישנן עשרות משפחות שלא יזכו לרגע הזה". 

"ירדן, דנה, עופרי וכל המשפחה לעולם כבר לא יזכו לחיבוק האוהב של שירי, אריאל וכפיר, ולצחוקם המתגלגל בשבילים ובמדשאות", הסבירה. "אלעד השכן שלי, עודד ליפשיץ וחיים פרי, אוהד יהלומי, מצגר, קופר, מונדר ואיציק אלגרט. כרמל, אלכס, אורי, הירש, עדן, אלמוג ויגב. ועוד רבים שנחטפו בחיים והושבו אל משפחתם מאוחר מידי. ניתן היה להחזיר אותם חיים".

היא חתמה: "דולב, אחי האהוב, יפה התואר והנפש, יצא בשבעה באוקטובר מביתו בניר עוז, כשהוא מותיר בממ"ד את אשתו סיגל, בחודש התשיעי להריונה, ואת שלושת ילדיהם. דולב נלחם כנגד כל הסיכויים מול עשרות מחבלים, ונהרג עם חבריו לכיתת הכוננות – אביב, תמיר ורביד. עכשיו, כשאריאל שלי כאן, נוכל יחד עם משפחותינו, להתחיל לעבד את השכול הפרטי שלנו".

"שגב שוב בידיים שלי, בחיבוק של המשפחה שלנו", אמר קובי כלפון, אביו של שורד השבי שגב כלפון. "אנחנו שמחים ששגב עכשיו בבית, מוגן ובטוח אבל חשוב לומר השנתיים שלו בשבי היו קשים, מלאי מצבי קיצון של הרעבה, התעללות נפשית ופיזית ולוחמה פסיכולוגית. עכשיו מתחיל מסע נוסף, מסע השיקום שלו, מסע מורכב ולא פשוט שאנחנו נלווה אותו יד ביד".

לדבריו, "תמונת הניצחון היחידה שלנו תהיה רק כאשר נשיב את כל החטופים החללים לקבורה ראויה בארץ הקודש. ומסר לעם ישראל: די לפילוג, די לשיסוי, כוחנו באחדותנו - 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן'".

רוחמה בוחבוט - אמו של שורד השבי אלקנה בוחבוט, תיארה: "בשבח והודיה לבורא עולם אלקנה שלנו בבית. שנתיים של סיוט שאי אפשר לתאר במילים הסתיימו להם, ועכשיו, מתחיל פרק חדש של שיקום והבראה. תודה לכל לוחמי צה"ל וכל כוחות הביטחון שיצאו למלחמה הזו בשביל מטרה אחת בלבד - להחזיר את כל החטופים הביתה. תודה, וסליחה. סליחה מהגיבורים ומהמשפחות ששילמו את המחיר הכי יקר שיש אני, משפחתי, וכל עם ישראל משתתפים וכואבים באמת ובצורה עמוקה את צערכם".

ג׳ולי קופרשטיין, אימו של שורד השבי בר: "כמה חלמתי על הרגע הזה, לעמוד כאן ולומר תודה. ברגע הגדול הזה אנחנו זוכרים את המשפחה המורחבת שלנו. מחבקים את המשפחות שקיבלו את ילדיהם לקבורה, וכמובן ממשיכים להתפלל ולעשות הכל עד שכל החטופים יחזרו לישראל".

טל קופרשטיין הצטרף: "בר שוחרר מהשבי, והחזיר לנו את החיוך. בר, בני בכורי, הוא גיבור אמיתי. הוא הציל חיים בנובה ודאג לאחרים עד שנחטף. אני גאה בו מאוד. אחרי שבר נחטף, החלטתי שאני עושה הכל כדי לחזור לדבר ולעמוד. כשחזר - החלום הזה התגשם. אני רוצה להודות לנשיא טראמפ, לוויטקוף ולראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו על שהחזירו את בר ואת החטופים החיים". 

"המשימה לא הושלמה ולא תושלם עד לחזרת כלל החטופים החללים. אני מרכין ראש בפני המשפחות השכולות ורוצה להודות להם, לחיילי צה"ל ולמשרתי הקבע והמילואים. ותודה אחרונה וגדולה למשפחתי ולכל מי שתמך בנו לאורך הדרך. עם ישראל חי".

ההצהרה של צביקה מור

"בשבח והודיה לה' זכינו לחבק את איתן שלנו, שנתיים מאז שראינו אותו לאחרונה", סיפר צביקה מור, אביו של איתן. "הגיבור שלנו נלחם להציל את אחיו ואחיותיו מהטבח, עד שנחטף באותו היום בידי אזרחים עזתים חמושים. איננו יודעים במה זכינו שרצתה השגחה עליונה לשמור את נפשו של איתן ולהגן עליו. ידרשו שנים רבות כדי להבין איך הולך ומתגלה טוב לעם ישראל ולמדינת ישראל - ואנחנו יכולים לראות אותו בוקע ומאיר". 

"איתן מתחזק מיום ליום וחוזר לכוחותיו. הוא איתן. מסירות נפשם של הלוחמים היא שאיפשרה לנו לחיות בארצנו. הלוחמים שמו את טובת המדינה לפני טובתם הפרטית. כך מצילים חטופים. אנחנו מתפללים שמשפחות החללים יזכו במהרה לקבורה בקבר ישראל. אנחנו מחבקים את המשפחות השכולות".

"יש ממשלה בישראל - אנחנו מבקשים להודות לממשלה ולראש הממשלה נתניהו להבאה להישגים אדירים", אמר. "אנחנו רוצים להודות לאשת ראש הממשלה על התמיכה במשפחות השכולות ומשפחות החטופים. אנו רוצים להודות לשר רון דרמר לפועלו למדינה. אנו מבקשים להודות לגל הירש על מסירות הנפש למען החטופים ומשפחותיהם". 

"לראשונה בישראל משפחות חטופים דרשו להשיב את החטופים תוך התחשבות בביטחון הלאומי ובמשפחות השכולות. דרשנו לגבות מחיר מהאויב ולא מאזרחי ישראל, ששילמו די והותר על הטרור הערבי", הסביר צביקה מור את עמדתו בנוגע לעסקת חטופים. "רק הלחצים המשולבים על חמאס הביאו אותו לשולחן המו"מ ולהשבת חטופים. אנו מבקשים להודות לרבים מאוד שתמכו בנו לאורך הדרך". 

צביקה מור פנה לנתניהו: "יש לגבות מחיר מחמאס עד שייכנע. יש להשמיד את חמאס ולעודד את האויב לעזוב את רצועת עזה - ולהשיב אותה לעם ישראל. לא ארץ נוכריה אנו מבקשים כי אם את ארצנו, חבל מנחלת שבט יהודה. יש להראות כי מעתה אין שום הסכמה ונורמליזציה עם ארגוני טרור. החוק היחיד מול ארגוני טרור הוא שאין חוק. הכל מותר והכל נכון, כולל הפרת הסכמים, כדי לשמור על אזרחי ישראל. ראש הממשלה - העם כולו מאחוריך עד להשמדת האויב". 

ההצהרה של עידית אהל

מוקדם יותר הערב קיימה משפחתו של אלון אהל הצהרה מיוחדת. אימו של אלון, עידית, תיארה: "אלון שלנו, של כולנו, ביקש להעביר מסר וחשוב לי להעביר אותו עוד בהתחלה. הוא מספר על זה שבשבי הוא ראה איך עם ישראל נלחם עבורו. הוא ראה תמונות של אנשים זרים שהוא לא מכיר שמחזיקים את התמונה שלו. זה ריגש אותו וזה נתן לו כוח לשרוד בשבי".

"השבוע, שנתיים של תקוות ותפילות הפכו למציאות", אמרה. "זכינו לחבק אותו. החיוך הכי יפה בעולם חזר אלינו. הוא צפה בגלי האהבה האדירים שהגיעו אלינו בימים האחרונים. זמן קצר אחרי המפגש הראשוני איתו הוא התיישב וניגן על הפסנתר. אין ביטוי מופלא יותר מהצלילים האלה לניצחון העם, לתקווה שלנו".

 עידית עדכנה במצבו הבריאותי של אלון: "הוא מתחזק ומשתפר מיום ליום. ידענו שיש לו את הכוחות הנפשיים להחזיק מעמד, ואפשר לומר שעוצמותיו התעלו מעל לכל מה שניתן לתאר. זכינו להיות ההורים שלו. הוא שרד במנהרות פצוע עם רסיס בעין ימין ועם פגיעת ראש מהרסיסים".

לדבריה, "הוא נתפר ברשלנות וסובל מכאבים. הוא עובר בדיקות בבילינסון, ומגיעה להם תודה. הוא יצטרך לעבור ניתוח. הרופאים מאמינים שניתן יהיה לשפר משמעותית את העין הפגועה. העסקה הצילה את חייו של אלון ואת חיי כל החטופים, ולעד נודה לכל מי שגרם לה לצאת לפועל".

עידית הודתה אישית לאנשי כוחות הביטחון, חיילים ולמי שלקח חלק במו"מ לעסקה. "אני מודה לראש הממשלה נתניהו, לנשיא הרצוג ולרעייתו, מתאם צוות השבויים והנעדרים והמנהלת, לאלוף ניצן אלון שמילא במסירות את משימת הקודש, בנחישות וברגישות. לנשיא טראמפ, לאנשי צוותו, למנהיגי מדינות העולם - לקנצלר גרמניה, נשיא סרביה והשגרירים. תודה גם למשפחה ולחברים".

"תודה לאנשי מטה החטופים", היא הוסיפה. "אני מבטיחה שעוד נמצא את הדרך להודות לכולם באופן אישי. אנחנו לא שוכחים את הנפגעים. לא שוכחים גם את מי שאיחרו את המועד (החטופים שנרצחו ונהרגו). את העם שעמד ברחובות, בכיכרות ובצמתים, ולכל ההמונים שפתחו את ליבם".

עידית סיפרה בדמעות: "בלילה הראשון אחרי 7.10 החלטנו כמשפחה שלא להישבר. יצאנו מהמיטה כשבחוץ לילה, החזקנו ידיים וישבנו על הספסל. המתנו לשמש שתעלה, לזריחה היפה של הבוקר. ידענו שאם יש זריחה, יש עתיד".

היא הבהירה: "לא הפסקנו להאמין שאלון חוזר. השאלה המרכזית הייתה - לאיזה בית הוא יחזור. זו שאלה שמעסיקה אותנו עכשיו, והיא צריכה להעסיק את כולנו. הייתה השבוע שעת רצון אמיתית, העם התאחד, ותפקידנו להתעלות מעל למריבות היום-יומיות שהביאו אותנו לתהום. יש לצאת למסע אמיתי של חיבור ובנייה מחודשת. לוודא שהבית החדש שנקיים פה יהיה בית שלם שכל אזרחיו ירגישו חלק מנו, בית בטוח במובן הכי עמוק".