חיילת ביחידה 8200 חלתה במחלה אוטואימונית – והוכרה כנכת מערכות ישראל
החיילת עבדה סביב השעות, והדבר, כך נטען, התבטא בתסמינים גופניים. לאחר שאובחנה כחולה במחלת הגרייבס, בתחילה סירב משרד הביטחון להכיר בקשר שבין התפרצות מחלתה לבין שירותה הצבאי, אולם לאחר ערעור, קבע ביה"מ כי היא זכאית להכרה כנכה בעקבות שירותה. הלחץ שחוותה, כך טען, חרג במידה ניכרת מלחץ תעסוקתי רגיל. בית המשפט: "יש משמעות למסגרת הצבאית, למשמעת ולאחריות הביטחונית"


חיילת ששירתה בתפקיד טכנו־מודיעיני מבצעי ביחידה 8200, שוחררה משירות לאחר שלקתה במחלת גרייבס – מחלה אוטואימונית הפוגעת בבלוטת התריס. החיילת ביקשה להכיר בה כנכת צה"ל, אך במשרד הביטחון דחו את בקשתה, בטענה שלא הוכח כל קשר בין שירותה הצבאי לבין התפרצות המחלה.
בעקבות הדחייה החליטה החיילת לפנות לעו"ד יואב אלמגור, העוסק בייצוג נכי צה"ל וכוחות הביטחון, והוא הגיש בשמה ערעור על החלטת קצין התגמולים. הנושא נדון בבית משפט השלום בתל אביב, המשמש כערכאת ערר על החלטות משרד הביטחון.
על פי המתואר בתביעה, החיילת התגייסה לצה"ל ביולי 2016, עברה מסלול הכשרה במערכות טכנו־מודיעיניות ובהמשך שובצה ביחידה 8200. עוד נטען כי במהלך שנת 2017 החלה לשרת באופן עצמאי בתפקיד מבצעי, תובעני ורגיש, אשר את מלוא פרטיו לא ניתן לחשוף בשל מגבלות ביטחוניות.
על פי הנטען, במסגרת תפקידה היא נדרשה לפעול במהירות ובדיוק מרבי, מתוך ידיעה שגם טעות קטנה מצדה עלולה להביא לאובדן של מידע מודיעיני רב. לפי עדותה, ליוותה אותה תחושת אחריות כבדה גם לאחר סיום המשמרות. לדבריה, היא הקשתה עליה להתנתק מהעבודה ופגעה קשות בשנתה.
ימי העבודה היו ארוכים ולעיתים נמשכו מהבוקר עד שעות הלילה, בהתאם לצורכי הפעילות המבצעית. באפריל 2017 גבר העומס אף יותר, לאחר שהחיילת נדרשה להשלים הסמכה במהירות, בשל הצורך לקדם את החיילת שהכשירה אותה, כך לפי התביעה.
בשל המשמרות הארוכות והרצופות, ללא הפסקות מסודרות, כך נטען, בשלב מסוים נשברה החיילת ופרצה בבכי. בשיחה עם המפקדת התוודתה שהיא לא מצליחה להירדם ולישון כיאות. המפקדת הסבירה לה שהדבר נובע מלחץ, אך לא סיפקה לה כל פתרון, כך לדבריה.
עוד נטען בתביעה כי חרף הלחץ הרב שבו הייתה שרויה, הוטלה עליה בהמשך משימה נוספת: להדריך חיילים חדשים לתפקידם ביחידה, ובשל כך היא נאלצה לפנות מזמנה על מנת להכין מערכי שיעור, לעבור על חומר מקצועי ולהכשיר את החיילים, לצד ביצוע כל יתר משימותיה.
על פי הנטען, כל בקשותיה, למעט אחת - להפחית את מספר המשמרות שאליהן שובצה, לא נענו. בהמשך אף נטען כלפיה כי היא "מפגרת בביצוע המשימות שהוטלו עליה".
הלחץ השפיע על הבריאות הפיזית
לדברי עו"ד אלמגור, בחודשים הבאים לשירותה החלה החיילת לחוש הידרדרות הדרגתית במצבה הגופני. פעולות שבעבר ביצעה ללא קושי הפכו למאומצות. היא התקשתה לעלות במדרגות, סבלה מחולשה ומירידה ניכרת בכושרה ולא הצליחה עוד לבצע ריצות קצרות.
מחלתה הכרונית נחשפה לבסוף בשל השתתפותה במרוץ במרחק של חמישה קילומטרים. החיילת, שנהגה להתאמן באופן קבוע, הצליחה לרוץ כמאה מטרים בלבד - ונאלצה לעצור. בעקבות האירוע היא הבינה כי הירידה בכושרה אינה רגילה, ופנתה למוסדות הרפואה בצבא.
לאחר מספר בדיקות, התברר שהחיילת לקתה בגרייבס, מחלה אוטואימונית הגורמת לפעילות יתר של בלוטת התריס. המחלה עשויה להתבטא, בין היתר, בדופק מואץ, בחולשה, בירידה במשקל ובחוסר סבילות למאמץ. ביולי 2018 היא שוחררה מצה"ל בשל מחלתה.
במסגרת הדיון בערעור על ההחלטה שלא להכיר במחלתה כנכות שנגרמה עקב השירות, טען עו"ד אלמגור כי מרשתו שירתה בתפקיד מבצעי רגיש, שכלל שעות עבודה ארוכות לצד מיעוט בשעות שינה, וכן דרישה לדיוק מוחלט ואחריות כבדה לתוצרים מודיעיניים. הלחץ שחוותה, כך טען, חרג במידה ניכרת מלחץ תעסוקתי רגיל ונבע באופן ישיר מהמסגרת הצבאית שבה שירתה.

משרד הביטחון טען מנגד כי עומס עבודה, אחריות מקצועית, משמרות ארוכות ולחץ לעמוד במשימות קיימים גם במקומות עבודה טכנולוגיים אזרחיים, ואין בהם כשלעצמם כדי להצדיק הכרה במחלה כנובעת מהשירות. עוד נטען כי החיילת לא נחשפה ללחימה, לאיום על חייה, למשבר פיקודי חריג או לאירוע טראומטי ממוקד.
במרכז המחלוקת עמדה השאלה הרפואית אם מתח נפשי אכן עלול לגרום להתפרצות מחלת גרייבס. מומחה רפואי מטעם התביעה טען כי אצל אדם בעל נטייה מוקדמת למחלה, סטרס משמעותי עשוי לשמש גורם חיצוני המוציא אותה מן הכוח אל הפועל. לדבריו, הנטייה עצמה אינה מובילה בהכרח להתפרצות, וייתכן שאדם בעל נטייה מוקדמת כלל לא יחלה ללא גורם סביבתי או נפשי שישמש זרז.
מנגד, המומחה מטעם משרד הביטחון טען, כי לא הוכח מבחינה מדעית שסטרס אכן גורם למחלת גרייבס. לדבריו, הספרות הרפואית מצביעה לכל היותר על קשר סטטיסטי בין דחק לבין התפרצות המחלה, אך אינה מוכיחה קשר סיבתי. הוא הוסיף כי חלק ניכר מהמחקרים מבוסס על דיווחים בדיעבד ולכן חשוף להטיות זיכרון ודיווח.
שני המומחים הסכימו כי אין הוכחה מדעית מוחלטת לכך שסטרס גורם למחלת גרייבס. עם זאת, הסביר המומחה מטעם המערערת, כי קיימת בספרות הרפואית הסכמה רחבה בדבר קשר בין מתח נפשי לבין התפרצות המחלה, וכי כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר ניסויי שיוכיח זאת באופן מוחלט, משום שלא ניתן לחשוף בני אדם בכוונה לדחק ולבדוק אם יחלו.
בית המשפט קבע – המחלה נגרמה עקב השירות
בפסק דינו דחה הרכב השופטים את עמדת משרד הביטחון ולפיה שירות צבאי בעורף דומה באופיו לעבודה טכנולוגית אזרחית. בין היתר, נפסק כי "חייל הוא אינו עובד אזרחי שיכול לעזוב את מקום עבודתו, להפחית שעות, להתרחק ממקור הלחץ או לקבוע באופן חופשי את תנאי עבודתו. למסגרת הצבאית, למשמעת, לאחריות הביטחונית ולחוסר היכולת לשלוט בתנאי השירות קיימת משמעות ייחודית".
עוד צוין כי שירות משמעותי אינו מחייב בהכרח השתתפות בלחימה או חשיפה לסכנת חיים. גם שירות המתבצע, לכאורה, בסביבה משרדית עשוי לכלול לחץ חריג ומשמעותי, אשר כרוך באחריות מבצעית, בשעות ממושכות ובחוסר אפשרות ממשית להתרחק מהמערכת.
בפסק דינו ערך הרכב השופטים הבחנה בין הוכחה מדעית מוחלטת לבין רמת ההוכחה הנדרשת בהליך משפטי. נקבע כי העובדה שאין מחקר המוכיח בוודאות שסטרס גורם למחלת גרייבס אינה שוללת קשר משפטי על בסיס מכלול הראיות, ובהן הספרות הרפואית הקיימת, סמיכות הזמנים, תנאי השירות והנסיבות האישיות של החיילת.
בנוסף, נתן הרכב השופטים אמון בעדותה של החיילת וקבע כי גרסתה בנוגע לשגרת השירות, לעומס ולתחושות שחוותה לא נסתרה. עוד נקבע כי הרישומים הרפואיים בזמן אמת תומכים בכך שהתסמינים הגופניים המובהקים החלו לאחר שתי תקופות העומס שתיארה.
הרכב השופטים ייחס משקל מיוחד גם לסמיכות הזמנים בין תקופות הלחץ החריג בשירות לבין הופעת המחלה. בפסק הדין צוין כי כבר בנובמבר 2017, זמן קצר לאחר תקופות העומס שתיארה החיילת, תועדה ברשומות הרפואיות ירידה דרסטית בכושרה הגופני. בכך נמצא חיזוק אובייקטיבי לגרסתה, שאינו מבוסס רק על זיכרונה בדיעבד, אלא על תיעוד רפואי שנערך בזמן אמת.
בפסק דינו קבע בית המשפט כי אומנם מדובר במקרה גבולי, אך מכלול הנסיבות נוטה לטובת החיילת. ערעורה התקבל ונקבע כי הוכח קשר רפואי ומשפטי בין תנאי שירותה של החיילת לבין התפרצות מחלת גרייבס. משרד הביטחון חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כעת צפוי עניינה לעבור לוועדה רפואית באגף השיקום, והיא תקבע את שיעור נכותה ואת הזכויות הנובעות מההכרה בה כנכה משירות.
לדברי עו"ד יואב אלמגור, ההחלטה מהווה בשורה משמעותית לחיילים ולחיילות שלקו במחלות כרוניות בעקבות דחק משמעותי במהלך שירותם, גם גם אם שירתו ביחידות שאינן יחידות קרביות. "לא כל לחץ בשירות יוביל להכרה, אך העובדה שהחייל משרת במשרד או מול מחשב אינה מעידה על כך שהשירות שלו רגוע או נטול סיכונים בריאותיים", סיכם.
