להתמודד במרחק אלפי קילומטרים

אומרים שאין זמן טוב לבשורות קשות. זה קרה לפני שנה וחצי, ארבעה ימים בדיוק לפני שעמדתי לעבור עם בן זוגי ושתי בנותיי הקטנות לרילוקיישן בחו"ל. הבית שלנו כבר היה מושכר, המכולה ששלחנו מהארץ הגיעה ובעלי פירק אותה וסידר את ביתנו החדש. גרנו אצל הוריי, מכרנו את המכוניות שלנו והינו מוכנים להתחיל פרק חדש בחיים שלנו. ואז השמים נפלו. שבועיים וחצי לפני כן הנקתי את ביתי הקטנה והרגשתי גוש בשד. ארבעה ימים לפני הנסיעה, כשאני רק בת 33, הגיעו תוצאות הביופסיה – אובחנתי כחולה בסרטן השד.

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

ההתמודדות הקשה וההחלטות הבלתי אפשריות

מהר מאוד התחלתי בסבב בדיקות, הסרטן היה מפושט בכל השד, ומכיוון שנמצאתי נשאית של גן BRCA1, כעבור שלושה שבועות מרגע האבחנה עברתי ניתוח של כריתה דו צדדית ושחזור. בפתולוגיה של הניתוח נמצאה רק בלוטה אחת נגועה, ולכן המחלה הוגדרה בשלב 1 או 2, אך בשל גילי הצעיר ולאור העובדה שאני נשאית של BRCA1, הומלץ שאעבור טיפולי כימותרפיה, הקרנות, ניתוח להסרת שחלות וטיפול הורמונלי לעשר שנים. נדרשתי בזמן קצר מאוד לקבל החלטות קשות: האם לשמר את הפריון, האם לעבור כריתת שחלות, האם לבציע את הניתוח לפני הכימותרפיה או אחריה והאם לעבור כריתה דו צדדית או חד צדדית. בד בבד נאלצנו להחליט האם עוברים לרילוקיישן או לא, הכרעה קשה במיוחד לאור העובדה שבתחילת הדרך היינו שרויים בהרבה מאוד חוסר ודאות, התקשינו לקבוע תורים דחופים כדי להבין מה מצב המחלה ובאותם ימים הסתובבתי עם תחושה שיש לי מחלה בגוף שאוכלת אותי מבפנים ושאני רק רוצה להיפטר ממנה, להוציא אותה מהגוף שלי.

באותה תקופה המליצו לנו לפנות לעמותת "אחת מתשע". הפגישה הראשונה התקיימה אחרי הניתוח ולקראת הטיפולים. פגשנו את מנהלת מערך הטיפול והתמיכה, שנתנה לנו להבין שיש לנו עם מי לדבר ולהתייעץ בכל עניין. לאחר קשיים שעלו בעקבות טיפול הכימו הראשון, המליצו לנו בעמותה להיעזר ב"קו ליטל", טיפול נפשי פרטני דרך הסקייפ, שהוא אחד ממגוון הטיפולים הרגשיים שהעמותה מספקת. התלבטתי אם להמשיך אצל המטפלת שליוותה אותי לאורך השנים האחרונות אך לאחר הטיפול הכימי השני החלטתי לפנות ל"קו ליטל", הן בשל האפשרות לקבל את התמיכה הרגשית, שהייתי זקוקה לה, בלי לצאת מהבית, והן מתוך הבנה שליווי של עובדת העמותה מתאים יותר בתקופה הזו. הרגשתי שבמקום הזה אהיה הכי מובנת, וצדקתי. התמיכה של רוזי באמצעות "קו ליטל" הפכה למשמעותית מאוד לאורך כל הדרך. בכל שבוע הייתי מחכה לשיחה איתה, הרגשתי שיש לי מקום לשתף הכול, מקום שבו הרגשתי "נורמלית" בכל המצב ה"לא נורמלי" שאליו נקלעתי, הרגשתי שהיא מבינה אותי, מכילה את כל מה שעולה בי ובעיקר נותנת לי הרבה תקווה.

כעבור שנה מהאבחנה והניתוח, כשסיימתי את כל הטיפולים, עשינו רילוקיישן ועברנו לחו"ל, אך השיחות עם רוזי בסקייפ המשיכו באופן טבעי גם במרחק של אלפי קילומטרים והן נמשכות עד היום. העיבוד של כל מה שעברתי בשנה האחרונה חשוב בעיקר בתקופה הזו, התקופה שאחרי - ההתבוננות על כל מה שעברתי, על הצלקות שנשארו, על התובנות שהגעתי אליהן, על שינויים באורח החיים שמגיעים בעקבות המחלה, על העייפות הפיזית ועל הפחד מפני חזרתה של המחלה. להרגיש פחות לבד | צילום: הדס לוי

עוד ב-mako בריאות:

>> להפסיק לסבול: 10 מאכלים שמונעים טחורים
>> הטעות שאתם עושים לפני השינה שמזקינה את העור
>> 3 הרגלים תמימים שהורסים לכם את השיניים

מותר לבקש עזרה

אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בכל תקופת הטיפולים היה לבקש עזרה. פעמים רבות רוזי הדגישה בשיחתנו כמה חשוב להיעזר בסובבים אותנו, ובאמת היו סביבנו המון אנשים שרצו לעזור, לא ידעו איך ושמחו מאוד כשניגשתי אליהם לבקשת עזרה. כבר בתחילת הדרך החלטתי להוציא את המחלה לאור ולא להסתיר אותה ואת הקשיים שמתלווים אליה, וזה אפשר לי להתמודד טוב יותר ולהרגיש פחות לבד. הפתיחות שלי ושל משפחתי אפשרה לאנשים לעזור לנו ולהתקרב אלינו וזה הקל עלינו מאוד.

ברגע אחד חיי השתנו, ברגע אחד הזמן עצר מלכת והעולם בחוץ המשיך להתנהל כרגיל. אני מתבוננת על הזמן הזה כזמן שבו חשוב להיות ב"כאן ועכשיו". להיות בקושי, בכאב, באבל, בבכי אבל גם ברגעים קטנים של אושר, של נשימה, של חיוך, של ביחד ושל לבד. עטפתי את עצמי באנשים שאוהבים אותי, בטיפולים אלטרנטיביים שחיזקו אותי, בסביבה שתמכה בי, בהקשבה לגוף ובתמיכה של "קו ליטל" שהייתה עבורי מקום מכיל שבו יכולתי להרגיש את כל מגוון הרגשות שעלו בי ולעבד את כל מה שעברתי ועודני עוברת.

נשים יקרות, אל תישארו עם זה לבד, אל תפחדו לבקש עזרה, תחשבו מה יעשה לכן טוב, מה יעזור לכן. כל אחת מכן מכירה את עצמה הכי טוב, תקשיבו לתחושות הבטן שלכן ותמצאו את הדרך שנכונה לכן להתמודד עם המחלה. תזכרו תמיד שיש לכן בית: עמותת "אחת מתשע" שבה תוכלו למצוא מגוון של דרכים לקבל עזרה.

עמותת "אחת מתשע" מסייעת לנשים החולות בסרטן השד ולקרוביהן, מעניקה תמיכה באמצעות מתנדבות שהחלימו מסרטן השד, לצד תמיכה רגשית על ידי אנשי מקצוע, ומסייעת במידע ובמיצוי זכויות.