כמעט מיליון נשים סובלות מתסמיני גיל המעבר. המערכת מזהה רק שליש מהן

בשנים האחרונות נדמה שגיל המעבר סוף סוף יצא מהצללים. מדברים עליו יותר בתקשורת, ברשתות החברתיות וגם בחדרי הטיפול. נשים משתפות ומוכנות לדבר בפתיחות על תסמינים שבמשך שנים התקבלו בשתיקה. במובן מסוים, אנחנו משלימים היום חוב של שנים, מתקופה שבה גיל המעבר היה כמעט טאבו ולא קיבל מספיק מקום בשיח הרפואי והציבורי. אלא שהנתונים מראים שהחוב הזה עדיין רחוק מלהיסגר.

כ-935 אלף נשים בישראל בגילי 45-60 מתמודדות עם לפחות שלושה תסמינים של גיל המעבר, אך רק כ-306 אלף מזוהות כך במערכת הבריאות. כלומר, למרות העלייה במודעות, מאות אלפי נשים עדיין מתמודדות עם תסמינים בלי שהמערכת מצליחה לזהות אותן, לחבר בין התלונות ולהציע להן מענה מסודר.

כרופאת נשים, הנתון הזה אינו מפתיע אותי, אבל הוא בהחלט מטריד. מאחוריו נמצאות נשים בשנים המרכזיות והעמוסות של חייהן, שעובדות, מנהלות משפחה ומטפלות בילדים ובהורים, ובמקביל מתמודדות עם גלי חום, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, ירידה בריכוז, כאבים, יובש נרתיקי או ירידה בחשק המיני. כשהן אינן מרגישות טוב, ההשפעה לא נעצרת אצלן בלבד, אלא מגיעה גם לעבודה, למשפחה ולזוגיות.

אחת הסיבות לפער היא שגיל המעבר לא תמיד מגיע אל "הכתובת הנכונה". אישה עם גלי חום עשויה לפנות לרופאת נשים, אך אחרת עם דפיקות לב תגיע לקרדיולוג, אישה עם כאבי מפרקים לראומטולוג, ואחרת עם כאבי ראש או הפרעות שינה לנוירולוג או לרופא המשפחה. אם כל אחד רואה רק את התחום שלו, התמונה השלמה עלולה ללכת לאיבוד.

לכן המודעות לגיל המעבר לא יכולה להישאר רק אצל רופאי ורופאות נשים. היא צריכה להגיע לכל מי שפוגש נשים בגילים האלה במערכת הבריאות. ככל שיותר אנשי מקצוע יכירו את מגוון הביטויים וידעו מתי לשאול את השאלות הנכונות, כך יפחת הסיכוי שנשים יעברו חודשים ואף שנים בין בדיקות וטיפולים בלי שמישהו יחבר בין הנקודות.

>> גיל המעבר: מה כדאי לשנות באימון, ומה בצלחת?

גם הנשים עצמן לא תמיד עושות את החיבור. לעיתים הן מניחות שזה "הגיל", שזה טבעי ושאין הרבה מה לעשות מלבד לחכות שזה יעבור. אלא שטבעי לא אומר שצריך לסבול. גיל המעבר הוא שלב טבעי בחייה של אישה, אך התסמינים יכולים להשפיע משמעותית על איכות החיים. אין סיבה שנשים יישאו את הנטל הזה בשקט או ירגישו שפנייה לעזרה היא הגזמה. מנגד, גם אי אפשר להטיל עליהן את מלוא האחריות. אישה לא אמורה להגיע לרופא כשהאבחנה כבר בידיה. התפקיד שלנו כאנשי מקצוע הוא לשאול, לזהות ולחבר בין התסמינים.

ומה שקורה אחרי הזיהוי חשוב לא פחות. השיח על גיל המעבר מצטמצם לעיתים לשאלה של "הורמונים כן או לא", בעוד שהמציאות מורכבת ואישית הרבה יותר. יש נשים שטיפול הורמונלי מתאים להן והן מעוניינות בו, יש נשים שעבורן הוא לא מתאים מסיבות רפואיות, ויש נשים שיכולות לקבל אותו אך אינן רוצות בכך.

המטרה אינה לשכנע אישה לבחור בדרך אחת, אלא להציג בפניה את האפשרויות המתאימות למצבה ולהעדפותיה. לצד טיפול הורמונלי קיימים גם מענים לא הורמונליים עבור חלק מהתסמינים וטיפולים ממוקדים למצבים שונים. אין טיפול אחד שמתאים לכולן, אבל לכל אישה מגיע לקבל אבחון נכון, מידע מלא ואפשרות לבחור.

גיל המעבר הוא גם חלק משאלה רחבה יותר על רפואה מודעת מגדר. במשך שנים הידע הרפואי לא תמיד נתן מספיק מקום להבדלים בין נשים לגברים, לאופן שבו מחלות ותסמינים עשויים להתבטא אחרת ולצרכים רפואיים ייחודיים לנשים. לכן חשוב שההסתכלות הזו תיכנס להכשרה הרפואית כבר משלבי הלימודים וההתמחות, ולא תישאר רק בידי מי שעוסק בתחום באופן ייעודי.

מחקר בינלאומי חדש, שהוצג בשבוע החולף בכנס העולמי של האגודה הבינלאומית לגיל המעבר ובחן את ההתמודדות עם הנושא ב-12 מדינות, מצביע על פערים דומים בהכשרת צוותים רפואיים, בנגישות לטיפול, במדיניות, במחקר ובתמיכה בנשים במקום העבודה. עבור מי שעוסק בתחום, הממצאים אולי אינם מפתיעים, אך החשיבות שלהם היא בכך שמה שרואים בשטח מקבל כעת גם בסיס מחקרי רחב יותר.

וזו בדיוק הסיבה שלא מספיק לומר שהמודעות עלתה. המבחן האמיתי הוא מה קורה כשאישה נכנסת לחדר הטיפולים: האם שואלים אותה איך היא ישנה, האם המחזור השתנה, האם הופיעו גלי חום, שינויים במצב הרוח או קושי בריכוז? והאם מי שיושב מולה מסוגל לראות את התמונה המלאה, גם אם התלונה שבגללה הגיעה כלל אינה גינקולוגית?

לא כל אישה צריכה תרופה, טיפול הורמונלי או מרפאת גיל מעבר ייעודית. אבל כל אישה צריכה לדעת שיש לה כתובת, ושיש מי שיודע להקשיב, לזהות ולהציע לה אפשרויות.

אחרי שנים שבהן נשים נשאו חלק גדול מהתסמינים האלה בשקט, עצם העובדה שאנחנו מדברים על גיל המעבר יותר היא התקדמות. עכשיו צריך להפוך את השיחה למודעות רפואית רחבה יותר, להכשרה טובה יותר ולמענה נגיש יותר. גיל המעבר הוא חלק טבעי מהחיים. ליפול בין הכיסאות של מערכת הבריאות, או לשאת את התסמינים בשקט, לא צריך להיות חלק ממנו.

ד"ר אסנת ישראלי היא רופאת נשים ומומחית לגיל המעבר