אוקסיטוצין – הורמון האהבה
הורמון האוקסיטוצין, הידוע גם כ"הורמון האמון", "הורמון החיבוקים" ו"הורמון האהבה", הוא בעל השפעה עצומה על מוחנו – על היכולת שלנו ליצור קשרים רגשיים זוגיים וחברתיים, לבנות אמון, חברות, להתמודד עם חרדות ופחד קהל. אוקסיטוצין מגביר את הנדיבות, עוזר במצבי דיכאון ופוסט טראומה, מאפשר לחוש אמפתיה ואף משפר תקשורת בילדים אוטיסטים. נמצא כי חוסר יכולת להפריש רמות נאותות של אוקסיטוצין מאפיין אנשים עם התנהגויות אנטי סוציאליות בפרט ואנשים מניפולטיביים בכלל. אוקסיטוצין מסייע גם בריפוי פצעים הודות לתכונות האנטי דלקתיות שלו ואף נמצא כמפחית כאבים.
יש כמה דרכים לקבל בוסט אוקסיטוצין - כל מה שצריך לעשות זה לגעת, לחבק מישהו או אפילו ללחוץ את ידו. מיד לאחר הלידה מניחים את התינוק על אמו והאוקסיטוצין נוצר וזורם אצל שניהם. דרך נוספת ליצירת אוקסיטוצין היא התבוננות במי שאנחנו אוהבים, אפילו מחשבה עליהם תעשה את העבודה, וכך גם ארוחה משפחתית או מפגש עם חברים. והקסם, אגב, לא מוגבל לבני אדם, אלא כולל גם את חיות המחמד שלכם. שהייה של 5 דקות עם הכלבלב שלכם – ורמת האוקסיטוצין מזנקת אצל שניכם.
מלטונין – לא רק כדור שינה
מלטונין הוא הורמון השינה, אך לא רבים יודעים שהוא אחראי להפעלת השעון הביולוגי שלנו. הגוף מייצר אותו באופן טבעי - הוא מופרש עם רדת ערב על ידי בלוטת האצטרובל, שזכתה גם לשם "העין השלישית" ומימי הקדם ייחסו לה כוחות מיסטיים.
מלטונין קובע את הקצב הביולוגי של כל תא בגוף. הוא ממלא תפקיד מכריע בתפקוד המערכת החיסונית. הוא חומר נוגד דלקת, נוגד חמצון עוצמתי וגם בעל יכולת לעכב גידולים סרטניים. מחקרים מצאו שכיחות גבוהה יותר של סרטן השד בקרב נשים שלהן רמה נמוכה של מלטונין. ובנוסף, הוא גם מאט את תהליך ההזדקנות. הבעיה היא שעם הגיל רמת המלטונין מתחילה לרדת. זו הסיבה שככל שאנו מתבגרים, אנחנו מתעוררים בשעות מוקדמות יותר וישנים פחות. מחסור במלטונין גורם לתחלואות מגוונות, כגון פגיעה בזיכרון, קשיי למידה, דיכאון, סיכון מוגבר לסרטן שד וערמונית והשמנת יתר.
נמצא כי אור כחול הוא מעכב חזק ביותר של ייצור מלטונין, וכן, אנחנו מוקפים ב-20 השנים האחרונות בשלל מסכים הפולטים אור כחול. בעקבות המסקנות החד משמעיות של המחקר שבוצע בהרווארד, חברות הטלפוניה החלו לייצר מכשירים הכוללים פונקציה לסינון האור הכחול.
אנדורפינים – מתכון לנישואים מאושרים
המונח אופוריה מתאר בצורה הטובה ביותר את התחושה הנובעת מפעילות האנדורפין בגופנו. אלא שהורמון זה לא הגיח לעולם כדי לשמח אותנו. כאב פיזי הוא שגורם להפרשתו. כאשר אנו נפצעים, האנדורפין ממסך את הכאבים לזמן קצר על מנת לאפשר לנו להמשיך לפעול ולתפקד, ולהילחם על חיינו למרות פציעה, ובכך תורם ליכולת ההישרדות שלנו. במהלך היריון רמת האנדורפין עולה בהדרגה, ובזמן הלידה מגיעה לרמות שמאפיינות גברים אתלטים בזמן אימון בעצימות מקסימלית. לעומת זאת כאב חברתי למשל לא יגרום להפרשת אנדורפין. לב שבור גם לא יציף אותנו באנדורפינים, עצמות שבורות – כן.
בעולם המודרני אנחנו פחות ופחות סובלים מכאב פיזי, שהיה חלק יומיומי בעברה של האנושות. כך שלכאורה נראה שאין לנו יותר צורך באנדורפין, אבל לא כך הדבר. בשנים האחרונות אנחנו מגלים עד כמה מגוונות וחשובות השפעות האנדורפינים על בריאותנו, הנאתנו, מערכת החיסון שלנו, well-beingבאופן כללי ואפילו מערכות היחסים שלנו. האנדורפינים עוזרים לנו להילחם בדיכאון, בחרדה ובמועקה. הם תורמים להגברת הביטחון העצמי וככל הנראה מעורבים גם בוויסות התיאבון.
נמצא כי ככל שזוג נשוי יותר שנים, כך עולים סיכויו להישאר יחד. אחד ההסברים לכך הנו התמכרות לאנדורפינים שנובעים מהרוגע והשלווה שבנישואים. מחסור באנדורפינים הוא גם הגורם האחראי לגעגועים שחווים בני זוג כשהם לא יחד.
פעילות גופנית היא הדרך הטובה ביותר להשיג מנה של אנדורפינים. מי שנכנס לחדר כושר בפעם הראשונה או שעושה ריצה/הליכה בפעם הראשונה, יחזור הביתה מאושר ומוצף אנדורפינים. מה שניתן לעשות כדי לאתגר את ייצור האנדורפינים, זה לבצע אימונים מגוונים ולא שגרתיים, ובכך להפעיל קבוצת שרירים אחרת בכל פעם. דרך נוספת להשגת האנדורפינים היא להימתח (קחו דוגמה מה הכלב או החתול שלכם – הם יודעים מה עושה להם טוב). המתיחה צריכה להיות מכל הלב, עד הנקודה שמתחילים לחוש את הכאב. בכי וצחוק (אך לא צחוק מזויף) גורמים לייצור והפרשת אנדורפינים, כי זה גורם לשרירים העמוקים להתכווץ. מזון חריף גם יעשה את העבודה, ולקינוח לא תזיק גם אכילת שוקולד.
האם הורמון הגדילה משפיע רק על הגובה?
כולנו שמענו על הורמון הגדילה, ורובנו אף יודעים שהורמון חשוב זה מופרש בלילה. לכן הקפדה על שעות השינה של ילדינו קריטית לצורך מימוש הפוטנציאל הגובה שלהם.
פחות אנשים מודעים לכך שגם כאשר מסתיימת הגדילה לגובה, הורמון הגדילה ממשיך להיות מרכיב חשוב בתחזוקת הגוף והבריאות. הורמון זה תומך ומתחזק מסת השריר, מחזק את פעילות המערכת החיסונית על כל מרכיביה, משפיע על מצב הרוח וההתנהגות שלנו וגם מגביר את שריפת השומנים. ולכן יש להמשיך ולטפח את הפרשתו גם לאחר סיום שלב הגדילה. הבעיה היא שלאחר גיל 20 חלה ירידה הדרגתית ומתמדת ביכולות הייצור של הורמון הגדילה. כתוצאה מכך אנחנו מאבדים את מסת השרירים ומתחילים לצבור שומן.
מגוון פעולות עוזרות לתגבר את ייצור הורמון חשוב זה גם בגיל מבוגר. פרמטר אחד חשוב הוא כאמור שינה טובה ומספקת. אך לא די בכך. כאן גם נכנסים למשוואה הרגלי התזונה שלנו. מזון עשיר בחלבון יגביר הפרשה וייצור של הורמון הגדילה. לעומת זאת, רמות גבוהות של סוכר בדם לאחר הארוחה, הנובעות מתזונה עתירת פחמימות פשוטות, יעכבו ייצור והפרשה של הורמון הגדילה. גם פעילות גופנית מתחזקת רמות נאותות של הורמון גדילה.
>> חוקרים טוענים שמצאו את הסוד לירידה במשקל
>> הטעות הכי גדולה שאתם עושים עם הקפה של הבוקר
>> אלה המאכלים הטובים ביותר להעלמת הצמיגים
אדרנלין – נגדנו או בעדנו?
זה שנים אנו אומרים לאנשים: "הלחץ עושה אתכם חולים, הוא מגביר את הסיכון ללקות בכל מחלה אפשרית, החל מהצטננות, ועד מחלת לב וסרטן."
במחקר גדול שעקב אחרי 30,000 מבוגרים בארה"ב במשך 8 שנים נראה כי אנשים שחוו המון לחץ בשנה החולפת היו בסיכון תמותה גבוה ב-43 אחוז, אבל זה נכון רק לגבי האנשים שגם האמינו שהלחץ מזיק לבריאות. אנשים שחוו המון לחץ אבל לא חשבו שהלחץ מזיק לא היו בסיכון גבוה יותר למות. למעשה, הם היו בסיכון התמותה הנמוך ביותר מכל יתר המשתתפים במחקר, כולל אנשים שחוו לחץ יחסית נמוך. המדע אומר: כשאתם משנים את דעתכם בנוגע למתח, אתם יכולים לשנות את תגובת הגוף למתח.
כולנו מכירים את התחושה כשהלב הולם חזק, מתנשמים בכבדות או מתחילים להזיע. בדרך כלל אנו מפרשים שינויים גופניים אלה כחרדה או כסימנים לכך שאנו לא מתמודדים היטב עם הלחץ. אבל מה אם היינו רואים אותם כסימנים לכך שהגוף מתמלא מרץ, שהוא מכין אתנו לעמוד באתגר. דפיקות הלב מכינות אתכם לפעולה, אם אתם מתנשמים, זו לא בעיה, זה מזרים יותר חמצן למוח. כאשר אנשים ילמדו לראות את תגובת הלחץ כמועילה לביצועיהם, הם יהיו מתוחים פחות, חרדים פחות ובטוחים יותר בעצמם. כאשר ההתייחסות ללחץ חיובית, נראה גם שכלי הדם נותרים רפויים וכך ניתן למנוע ניתן להפחית את מחלות הלב המיוחסות ללחץ מתמשך.
חיינו מלאים בחוויות מלחיצות, כך שהשינוי הבודד הזה עשוי להוות את ההבדל בין התקף לב עקב מתח בגיל צעיר לבין חיים טובים אחרי גיל 90. נצלו מה שהמדע מגלה.
* ד"ר יוליה פנסו, המחלקה להנדסה כימית, במכללה האקדמית להנדסה SCE ע"ש סמי שמעון קמפוס אשדוד