הטבע יצר כל מיני דברים יפים, אבל גם מפלצות בגודל מיקרוסקופי שיכולות לעשות המון נזק לגוף האנושי. הנה כמה חיידקים קטלניים שקיימים בעולם:
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
1. אי קולי
אי קולי קיים בתוך המעיים של כל אדם בריא, והוא קיים גם בצואה. במינונים מסוימים, החיידק הזה עוזר לעיכול וחיי בהרמוניה בקיבה שלנו, אבל במינונים גבוהים יותר הוא יכול לגרום לזיהום קשה. החיידק עלול להפוך לפתוגני בעיקר בשלושה מקרים – כאשר החיידק עובר מפי הטבעת לדרכי השתן, כאשר הוא עובר לחלל הבטן וכאשר אוכלים אוכל מזוהם על ידי החיידק. במקרים קיצוניים, זיהום שנגרם כתוצאה מהחיידק הזה יכול לגרום למות. " אי קולי לרוב לא גורם לבעיות לרוב, אבל מדי פעם יכול לגרום לזיהומים לא מזיקים כמו דלקת בדרכי השתן", מסביר פרופ' ג'יהאד בשארה, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים 'בילינסון'. "אבל אי קולי לפעמים יכול להתנהג כמו חיידק טורף. בקבוצת המחקר שלי מצאנו שיש זן חדש כזה שיכול לייצר רעלן מאוד ייחודי, שיודע לאכול את הבשר של החולה. התמותה גבוהה במקרים האלה".
2. קלוסטרידיום בוטולינום
חיידק שמייצר את סוג הרעל הכי חזק בטבע, שיכול לגרום לבוטוליזם, מחלה שיכולה להתפתח לכדי שיתוק שרירים קטלני. אגב, לבוטולינום יש גם שימוש רפואי, זהו למעשה בוטוקס. "זה חיידק שפחות מדאיג את הרופאים משום שעם הקפדה על ההיגיינה הוא הרבה פחות נפוץ בעולם", הוא מוסיף.
3. סלמונלה
חיידק הסלמונלה שייך למשפחת חיידקי האי קולי, והוא מסוגל לגרום למחלות שונות. הזיהום החיידקי מגיע לרוב מאוכל, ומשם החיידק יכול לגרום בעיקר לשלשולים, אך אצל אוכלוסיות חלשות יותר, סיכויי התמותה עולים. "בארץ יש סלמונה שונה מזו שנמצאת בעולם השלישי. בעולם השלישי החיידק גורם לטיפוס הבטן, על ידי חיידק שעובר מאדם לאדם", אומר פרופ' בשארה. "סלמונלה בארץ לא גורמת לטיפוס, היא נמצאת במזון ועוברת מבעלי חיים לבני אדם. התסמינים להם היא גורמת הם קלקול קיבה ומחלה שלשולית. אצל מבוגרים יכולים להיות סיבוכים, כמו פגיעה במערכת כלי הדם, אבל זה נדיר מאוד. אם מישהו מדוכא חיסון התמותה במקרים האלה יותר גדולה".
4. ויבריו כולרה
חיידק אשר גורם למחלת הכולרה בקרב בני אדם. הוא יוצר מושבות במעיים ומפריש רעלים אשר גורמים לאובדן נוזלים עד למצב של התייבשות. התסמינים של המחלה הם שלשולים והתייבשות קיצונית. "מדובר בחיידקים נדירים בעולם מתפתח, וכבר לא רואים בכל מקום", אומר פרופ' בשארה.
5. טטנוס
חיידק מאוד נפוץ ומסוכן, וכתוצאה מכך גם החיסון נגדו מאוד נפוץ. מחלת הטטנוס היא מאוד קשה וברוב המקרים גם קטלנית. זיהום מהחיידק הזה יגרום לעוויתות בלתי רצוניות בגוף, ביניהן גם כיווצי שרירים בלסת שגורמים לקשיי בליעה. המחלה יכולה להיגרם מחשיפה לזיהום באדמה ובצואה של בעלי חיים. טטנוס מהווה גורם שכיח למוות תינוקות במדינות מתפתחות, בשל תנאי היגיינה ירודים. "גם במקרה הזה, מדובר בחיידק שלא מדאיג אותנו. החיסון כל כך נפוץ שאין כמעט מקרים של טטנוס", אומר פרופ' בשארה. "בישראל יש מקרים בודדים בשנה".
עוד ב-mako בריאות:
>> מעז יצא מתוק: עקיצות דבורה ירפאו אתכם
>> חשבתם שקייל מגעיל? הסופר פוד החדש יזעזע אתכם
>> תאהבו יותר, תאכלו פחות: חוקרים אומרים שאהבה זה מרזה
6. אספרגילוס
סוג של עובש בעל קורים שמפיץ נבגים ויכול לגרום למחלות במערכת הנשימה. חשיפה לעובש הזה יכולה לגרום לדלקת ריאות חמורה, או אצל חולים עם מערכת חיסונית מוחלשת, מצבים של אספרגילוזיס מפושט – מחלה פולשנית בריאה שיכולה להיות קטלנית. "מדובר בעובש שנמצא בסביבה, באדמה ובחול. זו פטרייה שחזקה על חלשים, היא לא משפיעה על אנשים בריאים, אלא בעיקר על מדוכאי חיסון", אומר פרופ' בשארה. "מושתלי מח עצם הם בקבוצת סיכון גדולה, ואותם זה באמת יכול לסכן. אבל גם במקרה של זיהום, יש טיפולים לא רעים גם לאנשים מדוכאי חיסון".
7. סטפילוקוקוס
ישנם 31 סוגים שונים לסטרפטוקוק ורובם לא גורמים למחלות. הסוג שכן גורם למחלות בעיקר מזהם פצעים פתוחים ויכול לגרום לרעלת דם ונמקים. בנוסף, הוא עלול לגרום למחלת ריטר, אשר כוללת קילוף חמור בעור. גם החיידקים שאינם מעוררים מחלות בדרך כלל עלולים לפגוע באנשים עם כשל חיסוני. "החיידקים האלה הם מאוד נפוצים, והם גם מגיבים מצויין לאנטיביוטיקה פשוטה ביותר", אומר פרופ' בשארה. "אבל הבעיה איתם היא שאצל חלק מהאנשים הם יכולים לגרום למחלה חמורה מאוד וכמעט להרוג את החולה. לצערנו, אין לדעת במי זה יפגע, ומתי זה יהפוך לחיידק טורף".
8. סיפיליס
מחלת העגבת נגרמת מהחיידק Treponema Pallidum והיא מועברת ביחסי מין או במגע דם עם דם. בנוסף, המחלה עלולה לעבור מהאם לעובר. אחת הבעיות המרכזיות עם המחלה הזו היא שקשה לזהות אותה בתחילת הדרך. תקופת הדגירה של חיידק הטריפונמה אורכת בין 10-90 ימים. בהתחלה מופיע כיב שאינו כואב ולכן קשה לזיהוי. לאחר השלב הראשון העור והריריות נפגעות מהזיהום, ויכול להופיע כאב ראש, חום ותסמיני הצטננות. מי שאינו מטופל בשלב זה עלול להגיע לשלב האחרון והחמור שיכול להגיע גם עשרות שנים לאחר ההדבקה הראשונית, בו תהיה פגיעה חמורה באבי העורקים, במוח, בעמוד השדרה ואפילו במערכת העצבים במקרים קיצוניים.
"סיפיליס הייתה נפוצה יותר בשנות ה-40-50, היום זו מחלה שהיא יחסית נדירה ורוב האבחונים שיש כרגע אלה אנשים עם א-סימפטומים, וזה מעיד על חשיפה בעבר. לרוב אין שום סימן למחלה", אומר פרופ' בשארה. "פה ושם יש מקרים של סיפיליס פעיל אבל זה נדיר. הטיפול לזה הוא מאוד פשוט, החיידק רגיש לאנטיביוטיקות הכי פשוטות, כל מה שיש בו פניצילין. אם מאבחנים בזמן אין בעיה לטפל".
9. סטרפטוקוקוס
כמו חיידקי האי קולי, גם הסטרפטוקוקים יכולים לחיות איתנו בהרמוניה, אך במינונים מסוימים הם יכולים לגרום לכל מיני מחלות, כגון: דלקת הלוע, דלקת קרום המוח, דלקת ריאות ובמקרים קיצוניים גם דלקת שגרונית, אשר גורמת לפגיעה בכליות, המפרקים ובמערכת העצבים. החיידק מסוכן במיוחד לנשים בהריון משום שהוא יכול לגרום לזיהום מי שפיר. "כמו סטרפילוקוקוס, מדובר בחיידק מאוד נפוץ בקהילה. הם לא עמידים לאנטיביוטיקה, ולמרות זאת הם יכולים להרוג", אומר פרופ' בשארה. "הם נמצאים בכל מקום, הם מאוד נפוצים והם לא מזהמים רק אנשים עם מחלות רקע או עם מערכת חיסונית חלשה, אלא ממש את כולם. העניין הוא שלרוב הם יגרמו לדלקת גרון או זיהום פשוט, ובהרבה מקרים הם גם לא יגרמו לשום מחלה. הבעיה היא שהם עלולים לפעול כחיידקים טורפים על חלק מהאנשים ואנחנו עוד לא יודעים איך לחזות את זה. בהרבה מקרים החולים מגיעים למיון, וכשנותנים אנטיביוטיקה זה כבר לא עוזר. הרבה נזקקים להתערבויות כירורגיות, כמו קטיעה, אבל גם במקרה הזה התמותה עדיין מאוד גבוהה".
10. שחפת
המחלה נגרמת מהחיידק Mycobacterium tuberculosis והיא פוגעת בריאות, אך יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף. התסמינים של המחלה הם כאבים בחזה, קור לילי, שיעול דמי, כאב ראש, עייפות וחוסר תיאבון. ברבע מהמקרים תופיע גם דלקת קרום המוח, או בחלל החזה או במערכת העצבים המרכזית. "בארץ אין הרבה שחפת, זו מחלה יותר של ארצות מתפתחות, ורוב השחפת מופיעה בעיקר בקרב חולי איידס, מושתלי איברים או באוכלוסייה המזדקנת", אומר פרופ' בשארה. "ברגע שמאבחנים אותה היא לא קטלנית כל כך, למרות שהיא לא תמיד רגישה לכל התרופות. רוב השחפות בארץ הוא מהסוג שרגיש לתרופות אנטי שחפתיות, והן לא מתנהגות בצורה מאוד אלימה. מדובר במחלה איטית שמתפתחת לאט ולכן פחות מסוכנת".