שלב השבירה: מהי הפרעת אישיות?
כולנו חווים משברים בחיים, את חלקם אנחנו מצליחים לצלוח בקלות וחלקם דורשים מאיתנו גמישות ומאמץ. מי שיתקשו בהתמודדות עלולים להגיע לרגעי שבירה שעשויים לבוא לידי ביטוי בהפרעות אישיות. אז מהן הפרעות אישיות? איך מאבחנים אותן וכיצד מטפלים?
בבסיסה של הפרעה במנגנוני ההתמודדות האישיותיים עומדת נוקשות אשר ברגעים שיש צורך לצלוח מחסום (משבר) - איננה מאפשרת את דרגת הגמישות הדרושה, ויש סכנה של שבירה.
לשם המחשת מנגנון המחלה, נשתמש בדימוי: חישבו על חתול ועל כלב קטן בגודל של חתול - שניהם רעבים, העומדים (בנפרד) מצד אחד של סורגים ובצד השני קערה עם אוכל. החתול גמיש אנטומית (במקום עצם בריח יש לו מיתר), בתנועה גמישה ישתחל דרך הסורגים, ויאכל. הכלב נוקשה (אנטומית), והוא לא מצליח לעבור דרך הסורגים. כשהרעב יגבר - או יתאמץ וידחק בכוח (ישבור עצם) ויעבור, או יוותר רעב לגווע כשהאוכל קרוב אך אין לו אפשרות להגיע אליו.
עוד ב-mako בריאות:
>> יש דרך קלה להיפטר מאפטות
>> תופתעו: כמה סוכר יש בכוס מיץ תפוזים?
>> צפו: האימון המושלם לפלג הגוף העליון
מחסומים ומשברים ניקרים על דרכו של כל אחד: התחלת קשר / סיום קשר, התחלת עבודה / סיום עבודה, התמודדות עם מחלה קשה או אובדן של אדם יקר וכד׳. כאשר לאדם יש מנגנוני התמודדות גמישים (אדפטיביים / סתגלניים), הוא מתקשה, מתאמץ, מתפתל - ועובר את המשבר. כאשר מנגנוני ההתמודדות של האדם נוקשים (נדרשת גמישות שחסרה לו), הוא נתקע או נשבר. ה״שבירה״ יכולה להתבטא בחרדה, זעם, דיכאון, אובדנות, פסיכוזה, בריחה לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים והתוצאה בהתאם.
סוגי הפרעת אישיות, אבחון וטיפול
מבחינים בין סוגים שונים של הפרעות אישיות, ובאחת משיטות המיון מבחינים בין שלושה אשכולות של הפרעות אישיות: המופנמת, המוחצנת והתלותית-המנעותית. עם זאת, אין כיום ידע ברור לגבי השאלה מה גורם להתפתחות של הפרעת אישיות.
מנגנוני ההתמודדות האישיותיים מורכבים מתכונות מולדות (character) ונרכשות, מחשיפה לסביבה בה אנחנו גדלים וחיים (הבית / המשפחה, כולל שלבי הסוציאליזציה במסגרות הגן ובית הספר, תנועת הנוער והחוגים החברתיים בהם אנחנו מסתובבים בשלבי הגדילה וההתגבשות) ו״תקלות״ יכולות להתרחש בכל נקודת זמן ובכל מקום.
מנגנוני ההתמודדות האישיותיים של מרבית האנשים (פסימיים או אופטימיים, סימפטיים או אנטיפטיים) מתגבשים בצורה גמישה (מי פחות ומי יותר) וסתגלנית, ולכן לרוב האנשים אין הפרעת אישיות.
האבחון הוא קליני (ראיון עם איש/אשת מקצוע טיפולי), והטיפול הוא פסיכותרפיה (רצוי על ידי פסיכותרפיסט/ית שהתמחותו/ה בתחום הפרעות האישיות). כאשר יש סימפטומים של חרדה, דיכאון או פסיכוזה, יתלווה לטיפול הפסיכותרפי גם טיפול תרופתי לסימפטומים הספציפיים.
הכותב הוא מנהל המערך הפסיכיאטרי, המרכז הרפואי איכילוב