קוליטיס כיבית ומחלת הקרוהן הינן שתי מחלות מעי דלקתיות. מחלת קרוהן עשויה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול-מהפה ועד פי הטבעת אם כי השכיחות הגבוהה ביותר היא באזורי המעי הדק והמעי הגס. כמו-כן תיתכן פגיעה מחוץ למערכת העיכול. גיל האבחנה צעיר - בדרך כלל בעשור השני או השלישי לחיים.
שכיחות מחלת קרוהן נמצאת במגמת עליה מתמדת בעשורים האחרונים. מעניין לציין כי לעומת שכיחות גבוהה בעולם המערבי המפותח הידועה עשרות שנים, העלייה בשכיחות בעולם המתפתח כגון דרום מזרח אסיה חדשה יחסית ומיוחסת, לפחות חלקית, לאימוץ אורח החיים המערבי באזורים אילו. ההשערה המקובלת לגבי מנגנון המחלה היא שבאנשים חשופים גנטית, מערכת החיסון שבאזור המעי פועלת ביתר (שלא לצורך) בתגובה למרכיב בחלל המעי - קרוב לוודאי מרכיב של מיקרואורגניזם (למשל חיידקי) בחלל המעי. כתוצאה, מופעלים תאי דלקת בדופן המעי ומופרשים חומרי דלקת שונים שתורמים להתפתחות התסמינים והנזקים האפשריים בקוליטיס.
עוד ב-mako בריאות:
>> שיר אלמליח מלמדת להתחטב מבלי לוותר על שוקולד
>> אימון עצבני לירכיים
>> גילינו מה אורכו של השנ"צ האולטימטיבי
מה הסימפטומים?
הסימפטומים (תסמינים) של מחלת קרוהן מגוונים וכוללים שלשול, דמם רקטלי, כאב בטן, ירידה בתיאבון ובמשקל, חום, וכן תסמינים מחוץ למערכת העיכול כגון פגיעה במפרקים, פריחות אופייניות-בייחוד בגפים, דלקות עיניים, ושינויים בדרכי המרה והכבד. ילדים עם מחלת קרוהן עשויים לסבול מהפרעה בגדילה והתפתחות מינית מאוחרת. אחד הביטויים האופייניים של מחלת קרוהן הוא קיום מחלה פריאנלית (מחלה סביב פי הטבעת) והתפתחות פיסורה (קרע בדופן פי הטבעת) או פיסטולה (נצור, חיבור לא אנטומי בין צינור העיכול לאזורים מחוצה לו, כגון סביב פי הטבעת). התהליך הדלקתי בשלו נוצרות פיסטולות החודרות דרך דופן המעי, עשוי להביא גם להיווצרות אבצסים (מורסות) באזורים סביב פי הטבעת, בחלל הבטן או אברים אחרים.
מאפיין נוסף של מחלת קרוהן הקשור לפגיעה בדופן צינור העיכול הוא התפתחות הצירויות לאורך מערכת העיכול. הצירויות אילו עשויות להביא לאירועים של חסימת מעיים שביטויים כולל כאב בטן, בחילה הקאה, תפיחות הבטן והפחתה במעבר יציאות. התסמינים יכולים להופיע בדרגות עצמה משתנות-מתסמינים קלים המופיעים לעתים רחוקות ללא השפעה משמעותית על אורח החיים ועד מחלה בעוצמה קשה המחייבת אשפוז ופוגעת משמעותית בתפקוד.
איך מאבחנים?
אבחנת מחלת קרוהן מתבססת על תסמינים אופייניים, ממצאים אפשריים בבדיקה גופנית ובדיקות מעבדה, בדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול העליונה והתחתונה, בדיקת קפסולה אנדוסקופית ("הגלולה המצלמת" המדגימה את חלל מערכת העיכול-בייחוד המעי הדק לכל ארכו), בדיקות הדמיה של הבטן כגון CT ו-MRI עם התמקדות במערכת העיכול (אנטרוגרפיה). חשוב לציין שהאבחנה, שלילת אפשרויות למחלות אחרות, וקביעת פיזור המחלה וחומרתה מתבססת במרבית המקרים על שילוב של יותר ממרכיב או ממצא אחד.
הפיזור השכיח של מחלת קרוהן הוא במעי הדק הסופי ובמעי הגס (אילאוקוליטיס). מיקום במעי הדק בלבד נקרא איליאיטיס, ובמעי הגס בלבד-קרוהן קוליטיס. כאמור ייתכן פיזור מחלה המוגבל למערכת העיכול העליונה בלבד, לחלקי מעי דק שאינם המעי הדק הסופי ועוד, אך אילו נדירים יחסית.
דרכי טיפול
הטיפול במחלת קרוהן כולל תכשירים תרופתיים שניתן לתת באופן מקומי (למשל בחוקנים/נרות), מערכתי - בטיפול דרך הפה, וכן בזריקות או עירויים. טיפול ניתוחי מיועד בדרך כלל לטיפול בסיבוכים שבהם לא ניתן/אינם מגיבים לטיפול תרופתי. טיפול תזונתי מקובל בילדים ויעילותו בטיפול במבוגרים נבדקת. מטרות הטיפול העיקריות הינן להשרות הפוגה –כלומר לשלוט בתסמינים החריפים, לשמור על הפוגה לאחר שהושגה, למנוע טיפול ממושך בסטרואידים ולהפחית סיבוכי מחלה.
ישנן מספר קבוצות של תרופות מקובלות כטיפול במחלת קרוהן. בחירה בקבוצה מסוימת-או בשילוב של כמה תרופות-מתבצעת על בסיס מספר גורמים כגון פעילות המחלה, פיזורה, משכה, ומאפיינים של החולה, וכן פרופיל התכשיר הספציפי.
בין קבוצות התרופות העיקריות בטיפול במחלת קרוהן נמנים:
אמינוסליצילאטים (תכשירי 5-אסא): תכשירים נוגדי דלקת שניתן לתת באופן מקומי (רקטלי) או פומיים. בעלי פרופיל בטיחותי טוב, אך השפעתם במחלת קרוהן של המעי הדק נחשבת מוגבלת.
סטרואידים: ניתנים מקומית (רקטלית), בתכשירים פומיים או בדרך סיסטמית (ישירות דרך הוריד או בזריקות לשריר). סטרואידים יעילים מאוד בהשריית הפוגה במחלת קרוהן בדרגת פעילות בינונית עד קשה. עם זאת, תופעות הלוואי של סטרואידים בייחוד בשימוש לטווח ארוך מרובות. על כן הפחתת השימוש בסטרואידים היא מטרה טיפולית לכשעצמה.
אימונומודולטורים: תכשירים הניתנים דרך הפה (תיופורינים) או דרך הפה ובהזרקה לתת העור/לשריר (מטוטרקסט). לאימונומודולטורים השפעה כללית על שינוי תפקוד מערכת החיסון, הם פועלים באיטיות ולכן אינם מתאימים להשריית הפוגה אלא לשמירה עליה. מקובל להשתמש באימונומודולטורים כדי למנוע שימוש חוזר בסטרואידים וכן בשילוב עם תכשירים ביולוגים.
תכשירים ביולוגים: בד"כ מדובר בתכשירים חלבוניים, המכוונים כנגד מרכיבים ספציפיים בתהליך הדלקתי. תכשירים אילו כוללים מספר קבוצות הנבדלות ביניהן במנגנון הפעולה. ניתנים בעירוי או בהזרקה לתת העור. התכשירים הביולוגים נחשבים ליעילים ביותר כטיפול בחולים במחלת קרוהן בינונית עד קשה, הן להשריית הפוגה והן לשמירה עליה. מאפשרים הימנעות משימוש חוזר בסטרואידים וכן יעילים בטיפול בפיסטולות על רקע מחלת קרוהן. מעבר ליעילות הגבוהה לתכשירים אילו מספר מאפיינים כולל אפשרות לאבדן תגובה לאורך זמן ותופעות לוואי ייחודיות. טיפול בהם מחייב היערכות ומעקב גסטרואנטרולוגי.
חשוב לציין שניתן להגיע לאיכות חיים טובה ושליטה בתסמיני הדלקת תוך מעקב וטיפול מותאם המיועד לחולים במחלת קרוהן. מומלץ שטיפול כזה יתבצע במרכז עם ניסיון בטיפול במחלה, המאפשר מענה של צוות רב תחומי וטיפול אישי.
הכותבת הינה רופא מטפלת במרכז למחלות מעי דלקתיות, המכון למחלות דרכי העיכול הכבד מרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי