אנשים עם הפרעת שימוש בקנאביס נמצאים בסיכון יתר לפתח סרטן הפה

השימוש בקנאביס נעשה מקובל יותר וזמין יותר בישראל ובעולם. סקר מ-2021 מצא כי כרבע מהבוגרים בישראל ניסו קנאביס בעבר, וכ-14 אחוזים השתמשו בו בשנה שקדמה לסקר. יותר ממחצית מהמשיבים סברו שבקנאביס אין סיכון כלל או שמדובר בסיכון נמוך – תפיסה שמשקפת את שינוי הלגיטימציה החברתית סביב השימוש בו.

אלא שתפיסה זו לא עומדת בהכרח במבחן המציאות. בזמן עישון קנאביס משתחררים עשרות חומרים מזיקים, בהם פחמן חד-חמצני, פורמלדהיד ובנזן – הדומים לאלו שבעשן הנוצר מטבק. מלבד הניקוטין בטבק ו-THC בקנאביס – החומר משנה התודעה המרכזי בצמח – רוב תוצרי השריפה הרעילים דומים מאוד. אנליזות כימיות מצאו בעשן קנאביס 110 חומרים הידועים כמסרטנים או מזיקים לרקמות, מתוכם כ-69 המשותפים גם לעשן טבק.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

גם בהיבט של חלקיקי העשן, קנאביס אינו “קל” יותר. העשן מכיל ריכוז גבוה של חלקיקים זעירים (particulate matter, PM) החודרים לעומק הריאות, עד הסמפונות הקטנים, ועלולים לגרום לדלקת כרונית ולפגיעה ארוכת טווח בתפקוד הריאתי. בחלק מהמחקרים אף נמצאה מסת חלקיקים גבוהה יותר מזו שבעשן סיגריות. גם אידוי, הנתפס כחלופה בטוחה יותר, מכיל חומרים מסרטנים ורעילים המשפיעים על תאי הריאה בתנאי מעבדה, באופן הדומה לעשן.

עד כה, הראיות בבני אדם על הקשר בין קנאביס לסרטן היו מעורבות ולא חד-משמעיות, בעיקר בשל מגבלות מתודולוגיות: מעט משתמשים בלעדיים (שאינם מעשני טבק), הסתמכות על דיווח עצמי, וחוסר בקרה מספקת על משתנים כמו אלכוהול ומצב חברתי-כלכלי.

המספרים מדברים

מחקר חדש ניסה להתמודד עם חלק מהמגבלות האלו. המחקר התבסס על אבחנה קלינית של הפרעת שימוש בקנאביס לפי קודים רפואיים – מדד שמרני יותר מדיווח עצמי התלוי באיכות התיעוד הרפואי, אך נחשב אמין יותר. החוקרים עקבו במשך חמש שנים אחר יותר מ-45 אלף מטופלים, מתוכם כ-950 איש שאובחנו עם הפרעת שימוש בקנאביס, ובחנו את הופעתם של גידולים בחלל הפה, אזור החשוף לעשן.

במהלך תקופת המחקר אובחנו עם סרטן הפה – שהוגדר כסרטן הלשון או השפתיים – 0.74 אחוזים מהאנשים עם הפרעת שימוש בקנאביס, לעומת 0.23 אחוזים בלבד אצל אנשים ללא ההפרעה. ניתוח סטטיסטי מצא קשר בין הפרעת שימוש בקנאביס לעלייה של יותר מפי שלושה בסיכון לפתח סרטן הפה בתוך חמש שנים. הקשר היה מובהק גם לאחר התאמה לגיל, מין, משקל גוף ועישון טבק, כך שהוא לא מוסבר במלואו על ידי עישון סיגריות.

המחקר אף הראה ששילוב בין עישון טבק לשימוש בקנאביס מסוכן במיוחד: אצל מעשני טבק שגם סבלו מהפרעת שימוש בקנאביס, הסיכון היה גבוה פי שישה בהשוואה למעשני טבק בלבד. עוד נמצא כי שיעור הגברים עם הפרעת שימוש בקנאביס היה גבוה יותר, וכן כי רובם היו אנשים צעירים ורזים יותר, כך שגם אוכלוסייה שנחשבת בריאה אינה חסינה כשהשימוש הוא כבד ומתמשך.

החוקרים אף בדקו את ממד הזמן. נמצא כי לאורך חמש שנות המעקב סרטן הפה הופיע מוקדם יותר אצל אנשים עם הפרעת שימוש בקנאביס, גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים אחרים. הסיכון בכל נקודת זמן היה גבוה יותר מפי שלושה. המחקר חיזק את ההתרשמות שמדובר בקשר עקבי לאורך הזמן, ולא בתוצאה אקראית, והעלה אפשרות למנגנון ביולוגי שעדיין לא הוסבר.

מגבלות המחקר

עם זאת, למחקר יש מגבלות. לא נמדדו גורמים חשובים כמו צריכת אלכוהול, זיהומים נגיפיים כמו HPV ומצב חברתי-כלכלי. בנוסף, נכללו בו רק אלו שנשארו במעקב רפואי סדיר, מה שעלול ליצור הטיה במדגם.

מגבלה נוספת נוגעת לאבחון עצמו: המחקר הסתמך על קודים רפואיים של התמכרות לקנאביס, ולא על בדיקות כמו שתן או דם. ייתכן שחלק מהמשתמשים כלל לא זוהו, מה שעלול דווקא להוביל להערכת חסר של הסיכון האמיתי.

ייתכן גם שהסיכון שנמצא במחקר נמוך מזה האמיתי. משתמשים כבדים שנפטרו ממחלות אחרות לפני שאובחנו עם סרטן הפה, או כאלה שהפסיקו את המעקב, כלל לא נכללו בתוצאות. מצב זה, המכונה “הטיית שורדים”, נפוץ במחקרים תצפיתיים ועלול ליצור תמונה חלקית. לכן ייתכן שנתונים אלו השפיעו על עוצמת הסיכון שנמצא.

מגבלה נוספת קשורה לתזמון האבחנה של הפרעת שימוש בקנאביס. מאחר שהאבחנה נקבעה במהלך תקופת המעקב ולאו דווקא בתחילתה, ייתכן שחלק מהנבדקים סווגו כמשתמשים גם לפני שאובחנו בהפרעה עצמה. מצב זה עלול להפריז במידת הקשר בין הפרעת השימוש בקנאביס ובין סרטן הפה. במקרים מסוימים אף ייתכן שאבחנת הסרטן קדמה לאבחנת השימוש, מה שמקשה על קביעת כיוון הסיבתיות. לכן, נדרשים מחקרים עתידיים שיבחנו את השפעות הקנאביס לאורך זמן באמצעות מודלים מתקדמים המבוססים על חשיפה שתלויה בזמן.

טבעי ובטוח?

לצד תרומתו של המחקר להבנת הקשר האפשרי בין שימוש כבד בקנאביס לסרטן הפה, חשוב לזכור שהתמונה מורכבת. חלק מהמגבלות המתודולוגיות, כמו תת-אבחון או תמותה מוקדמת של משתמשים כבדים, עלולות להוביל לאבחנת חסר של הסיכון. מצד שני, אופן הגדרת החשיפה עלול דווקא להפריז בעוצמת הקשר שנמצא. לכן לא ניתן לקבוע אם הסיכון האמיתי גבוה או נמוך יותר מזה שהוערך במחקר. עם זאת, המחקר מדגיש כי האמירה “קנאביס טבעי ולכן בטוח” אינה בהכרח נכונה: גם חומרים שמקורם בטבע עלולים להזיק, ואופן השימוש בהם עשוי להיות משמעותי לא פחות מהחומר עצמו.

אומנם המחקר לא מוכיח קשר סיבתי, אך הוא תורם באופן משמעותי לדיון הציבורי על בטיחות הקנאביס. אף שלא נבדקו דרכי צריכה, עישון חושף את חלל הפה והלשון ישירות לתוצרי שריפה. מאחר שהמחקר התמקד בסרטן הפה קיימת סבירות ביולוגית לכך שלאופן הצריכה יש השפעה, וייתכן שהסיכון לסרטן הפה לא נובע דווקא מהחומרים בקנאביס, אלא מהחשיפה לעשן. לכן חשוב שצרכנים, מטופלים ורופאים יהיו מודעים גם לסכנות. ולסיכום, השאלה החשובה ביותר היא לא אם קנאביס הוא “טבעי”, אלא עד כמה בטוח להשתמש בו.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי