שוק תלפיות בחיפה עובר בשנים האחרונות מהפכה מטורפת וזוכה, בצדק, לתואר האזור החם של הרגע. בדומה לשוק לוינסקי בתל אביב ואפילו שוק מחנה יהודה בירושלים, בשנותיו הפחות נוצצות שוק תלפיות היה אזור שאין סיבה להתקרב אליו, בטח לא אם מחפשים מסעדה טובה. היום בכל פינת רחובות שנייה מקובצים להם כמה מקומות קטנים חדשים, שמושכים גם את החיפאים וגם את מי שמגיע לעיר לבלות בה.
אל תטעו, עדיין מרגישים בשוק את הבעייתיות של המיקום. כשנקלעים לפינה חשוכה מדי בשעת לילה יכולה להתגנב לה תחושת חוסר ביטחון, וגם כשמביטים מהמדרכה ברכב ששועט במהירות לא הגיונית בסמטאות השוק הצפופות במטרה להזכיר למי הרחובות הללו שייכים באמת. אבל שינוי תמיד לוקח זמן, וכשמגיעים לשוק תלפיות מרגישים בו את הקסם המחתרתי, האפל והחמקמק של שינוי בהתהוות - בניגוד למהפך שכבר הושלם. קסם שבמקומות סופר מתוירים כמו לוינסקי, מחנה יהודה ואפילו שוק הכרמל כבר מזמן לא מרגישים.
התוספת האחרונה לאזור השוקק של שוק תלפיות היא התאילנדית בשוק - מסעדה תאילנדית קטנטנה שהוקמה על ידי שי אראל, מי שהיה בעלים של מסעדת בשרלה ומסעדות תאילנדיות גדולות בצפון הארץ, נטש את התחום ולאחרונה חזר אליו כדי לעשות משהו שהוא מגדיר "למען הנפש". המקום נפתח במכוון ברחוב פחות מפותח באזור, במחשבה לשחזר בו את התחושה של מסעדות שוק פשוטות בתאילנד. המסעדה עוד לא קיימת חודש וכבר השמועה עליה חורכת את אוזני חובבי האוכל החיפאים מכל קצות העיר, והם גודשים את המקום.
כחלק מהאג'נדה המשוחררת התאילנדית בשוק מראש צפופה למדי, והיא מעוצבת באווירה תאילנדית מאוד לא רשמית - הכל פה הכי פשוט שיכול להיות, וזה לא נאמר לרעה. כחלק מאותה אג'נדה אין כאן אופציה להזמין מקומות מראש, אין אפילו טלפון ובטח שלא טייק אוויי. מה שיש זה חשק עז להכין אוכל תאילנדי כיפי לצלילי מוזיקת אייטיז בקולי קולות. תמיד אהבתי את חיפה, ובזכות מקומות כאלה אני אוהבת אותה אפילו יותר.
אווירה של הדבר האמיתי
על האוכל בתאילנדית בשוק אמונה שפית מתאילנד, מי שהייתה השפית של שגרירות תאילנד בישראל שנים ארוכות ויצאה לפנסיה. היא גויסה לשורות המסעדנות החיפאית ועברה לעיר מירושלים, במטרה לנסות להמציא את עצמה מחדש, והפעם במקום בלי חוקים נוקשים וארוחות פורמליות ועם הרבה יכולת לשחק עם חומרי הגלם של השוק הצמוד והמטבח התאילנדי המסורתי.
התפריט מלא בכל מה שישראלים אוהבים באוכל התאילנדי; הוא לא נועז מדי, וכולל את כל המניות הבטוחות שמחפשים כשהולכים למסעדה תאילנדית בישראל: פאד תאי עם עוף או טופו, סום טאם בגרסה עם או בלי תירס, לאפ גאי, טום יאם, קארי ירוק עם חצילים, בננה לוטי, טפיוקה עם פירות עונתיים ועוד. למי שמחפש מטבח תאילנדי נועז, בסגנון המסעדות התאילנדיות שפועלות היום בתל אביב עם שלל מנות שפחות מוכרות לישראלים, זה יכול להיראות כמו תפריט פחות מרשים. בעיניי כל עוד הבסיס טוב - לא תמיד חייבים לקפוץ למחוזות הרפתקניים. ובחיפה, שבה פועלת רק עוד מסעדה תאילנדית אחת - צ'אנג בה החביבה בעיר התחתית - בהחלט יש מקום לבית אוכל שמציע מטבח תאילנדי בלי קיצורי דרך, באווירה של הדבר האמיתי ובמחיר שלא מחזיר אותך בחבטה כואבת למציאות הישראלית.
אנחנו התחלנו את הארוחה שלנו כאן במנה קטנה של מרק טום יאם (25 שקלים, אפשר ומומלץ להזמין אותו גם כמנה עיקרית), שהיה, כראוי, פצצה של טעמים. חמיצות, חריפות, מתיקות – בטום יאם הזה, ציר מצוין עם המון גלנגל ולמון גראס ותוספת נהוגה של פטריות ועגבניות, היה כל מה שמצפים ממפגש עם המטבח התאילנדי הסוער. המרק היה חריף יותר ממה שאנחנו רגילים ממסעדות תאילנדיות אחרות, אבל החריפות הייתה מצוינת והחמיאה למנה מאוד.
המשכנו עם סלט פפאיה עם פפאיה בוסר, עגבניות שרי, שעועית ירוקה, מעט תירס ובוטנים (44 שקלים). סלט פפאיה הוא כנראה האינדיקטור הטוב ביותר לטיבה של מסעדה תאילנדית. כל כך הרבה מסעדות תאילנדיות ברחבי הארץ לא מצליחות לעבור את המשוכה המאוד בסיסית הזאת ומגישות סום טאם שהוא חיקוי חיוור של המקור או כזה שהוא כל כך לא מאוזן בטעמיו וגס שלא כיף לאכול אותו. פה הוגש לנו סום טאם לעניין. אומנם עם טוויסט של תירס, אבל התיבול היה מצוין ומאוזן, והסלט כלל את כל מה שמחפשים בסום טאם טוב. פתיחה מעולה.
המשכנו למנת פאד תאי (65 שקלים) שגם היא הצליחה להפתיע, בייחוד בכך שלא הייתה מתוקה כמו מנות פאד תאי רבות שמוצאים בארץ, שמוציאות למנה שם רע. זה מוזר, כי מדובר במנה התאילנדית הכי אהובה על ישראלים, ועדיין פעמים כה רבות הביצוע שלה מאכזב. הפאד תאי של התאילנדית בשוק כולל עוף או טופו, אטריות אורז, כרוב, נבטים, בוטנים, ביצה ורוטב שום, פישסוס ותמרינדי, אבל המהות של המנה היא האטריות - התוספות הגיעו יחסית במשורה. השילוב של מתקתקות התמרינדי וחמיצות הלימון שהגיע בצד ונסחט מעל המנה הייתה נעימה. כאן לא מדובר בפאד תאי שמהותו הסוכר והרוטב אלא בפאד תאי עדין יותר, ואפילו קליל יותר מהרגיל, שכיף להמשיך אחריו לעוד מנות.
אז המשכנו. המנה היקרה ביותר בתפריט היא דג לברק שלם מטוגן שמוגש עם המון למון גראס קצוץ, נענע, כפיר ליים, קשיו, בוטנים ותפוח ירוק עם רוטב תמרינדי ומחית צ'ילי מעושן - מנה שרואים כמעט בכל מסעדת שוק בתאילנד. המחיר שלה אומנם שונה מאשר בשווקים בבנגקוק, אבל בהתחשב בכך שמדובר בדג שלם ושאנחנו בכל זאת בישראל, הגדרנו אותו כסביר. 98 שקלים השארנו בתמורה לצלחת הזאת, והיא בהחלט מספיקה כמנה עיקרית לזוג.
הצלחת שבה הגיע הדג הייתה יפהפייה אך גם ידידותית לסועד עם צ'ופסטיקס: הדג המטוגן הוגש עם האדרה והראש, אך הבשר עצמו נחתך מבעוד מועד לקוביות גדולות ששדרגו את הפריכות של הטיגון, ועורבב עם סלט ירוק מרענן ושופע עשבי התבלין. התוצאה הייתה קומבינציה מתקתקה, פריכה, עשבונית וארומטית, והרי אין משהו שהמטבח התאילנדי מיטיב לעשות כמו לשלב בין רעננות לעושר טעמים. הדג המטוגן הלך היטב עם כל עשבי התבלין, ולמרות שהתפוח (שהחליף את המנגו בוסר שאינו בעונה) נראה בתחילה לא מאוד קשור למטבח התאילנדי, התוצאה הייתה פריכה וחמוצה באופן שאיזן היטב את השומניות של הטיגון.
מי שמחפש נאמנות מוחלטת למסורת התאילנדית כנראה ירים גבה לנוכח פירות כמו תפוחים או תותים שאפשר למצוא בחלק מהמנות. מהמטבח של המסעדה הסבירו לנו שמדובר באינטרפרטציה של המטבח התאילנדי תוך ניסיון להתאימו לחומרי הגלם שנמצאים במיטבם כאן (בארץ) ועכשיו (בעונה). כל עוד נשמרים טעמי הבסיס והרעיון המקורי, לנו אין בעיה עם אלתורים. והפעם זה עבד.
חוכמת הבננה לוטי
לקינוח התלבטנו בין סטיקי רייס עם תותים במקום מנגו לבין בננה לוטי, אהוב התיירים הישראלים בתאילנד. בטיולים בתאילנד כמעט שלא יצא לי לאכול בננה לוטי - קינוח כבד שעומד בסתירה מסוימת לחום העז בבנגקוק או באיים - אבל בלב החורף הישראלי החיפאי המנה הזאת התאימה בדיוק. בתאילנדית בשוק עושים בחוכמה ומגישים את הבננה לוטי (39 שקלים) רק עם חלב מרוכז, ובצד יש פנכה עם שוקולד נוטלה למי שמעוניין באקסטרה מתיקות. הבננות הרכות והחלב המרוכז היו לחלוטין מספיק מתוקים עבור סיום הארוחה הזאת, והרוטי היה דקיק ובעל מליחות נעימה שהחמיאה מאוד לבננות הרכות והמתוקות ולחלב המרוכז. לא בכדי מדובר בקינוח שיוצא כאן מהמטבח בכל כמה דקות.
התאילנדית בשוק מצטרפת להרבה מאוד מסעדות שפועלות בהצלחה בשוק תלפיות - כמו מסעדת תלפיות עצמה, שעשתה את הספתח הקולינרי לשוק כולו, ברי האוכל חמרמורת ובעתו, כנאפה תלפיות המקסימים, בר האוכל מלמעלה, בית הקפה טלק ועוד רבים נוספים. ממלא ומשמח לראות את הסצנה החיפאית משגשגת - ומבחינת מקוריות, חדשנות ובטח ובטח תמחור משאירה לעיתים אבק לרעותה התל אביבית - גם בערב קפוא של אמצע שבוע.
בשנים האחרונות חיפה הופכת למקום הנכון והכיפי ביותר לבלות בו ערב או צהריים טעימים, בעיקר למי שאוהב אוכל וקצת מאס ברפטטיביות והקשיים הלוגיסטיים של המרכז - והתאילנדית בשוק היא עוד נקודה שאתם צריכים לסמן לעצמכם להגיע אליה בקרוב, ורצוי מוקדם, כדי לפסוח על התור שמתהווה ככל שהערב מתקדם. לשמחת הממתינים הרבים לשולחן סיימנו את הארוחה ופינינו את המקום שלנו לבאים בתור, אבל מילה שלנו: אנחנו עוד נחזור.
התאילנדית בשוק. לונץ 4, חיפה