ישראל, אולי לא תאמינו, הייתה אימפריה של ממש בתחום המסעדות הרומניות בשנות ה-60 וה-70. גלי העלייה הבולטים הביאו איתם את הז'אנר ויצרו מסעדות שמחות, מלאות במוזיקה ואלכוהול ורועשות ממפגשים חברתיים, בעלות תפריט שכמעט תמיד חזר על עצמו במלואו: קבב, צ'ורבה, ממליגה, פטריצ'יאן, חמוצים, פפנאש ועוד מילים שלעתים נשמעות חמודות מדי לתיאור שמות של מאכלים אמיתיים.
אבל כמו שקורה בחיים, דור ההמשך לא בהכרח רצה להיכנס לנעלי ההורים. מסעדות טרנדיות ומודרניות של טבחים צעירים תופסות את מקומן של המסעדות הוותיקות והמסורתיות במקום לפעול לצידן ולקבל מהן השראה. אחת אחרי השנייה נסגרות מסעדות בנות עשרות שנים עם היסטוריה מפוארת ונותרים רק שרידים מונומנטליים בודדים: יונק הנהדרת בחיפה וחיים נלו המוכרת בגבול תל אביב יפו, שעוד שומרות על הגחלת.
מסעדת הניצחון של חני באשקלון הוא מקרה הפוך לכל אלה, כזה שמעניק הרבה תקווה לחובבי הנוסטלגיה בכלל ולאוכל הרומני בפרט. היא צעירה יחסית, נפתחה רק לפני חודשיים, אבל מדובר במסעדה רומנית מסורתית לפי חוקי הספר והיא ממשיכה שושלת היסטורית של אוכל רומני. למעשה חני, בעלת המסעדה שקרויה על שמה, היא נצר למסעדת הניצחון המיתולוגית שפעלה באשקלון כ-70 שנה, עד שנסגרה בשנת 2019.
הלכה עד הסוף
הניצחון של חני נעוץ לא רק בתחייה המחודשת של המטבח הרומני והקבב האגדי, שעליהם היו אחראיים שנים רבות ההורים שלה, כשהאכילו את כל האושיות שהרחיקו עד אשקלון כדי ליהנות מהקציצה שלהם. גם הסיפור האישי של חני הוא סיפור של ניצחון שיכול להיות מצע לשלל סרטים וסדרות רומנטיות. אחרי שנים של חיים "נורמטיביים" עם בעל וילדים חני החליטה להתגרש, התחילה זוגיות עם אישה שכיום היא גם שותפתה במקום, והסבה את הקריירה שלה ממנהלת שיווק למסעדנית וטבחית. מה שנקרא, הלכה עד הסוף.
היום היא מספרת על כך בגאון וחוגגת כל רגע. כשלצידה בת זוגה דפי, הן מחלקת חיוכים וברכות חמות לכל מי שנכנס למסעדה. יחד החליטו לפתוח מחדש את הגרסה שלהן למוסד הוותיק של הוריה של חני - תחילה כבית אוכל מאוד רנדומלי שהתבסס בסופי שבוע בחצר בית אביה של דפי ועכשיו סוף סוף כמסעדה לכל דבר, באזור תעשייה באשקלון. המקום מעוצב בסגנון ביתי עם צלחות פורצלן נוסטלגיות מעוטרות בפרחים ורודים, שאוספים עבור חני לקוחותיה הוותיקים עוד מתקופת המסעדה של ההורים, ומביאים איתם כשהם מגיעים לאכול.
ועכשיו לאוכל עצמו, שכולל את כל מה שמחפשים במסעדה רומנית: מרק צ'ורבה, סלט חצילים רומני, דג מלוח, כבד קצוץ, פלפלים בחומץ ורגל קרושה, לפתיחה. הכל בתצורה של מנות גדולות במיוחד במחירים הוגנים של בין 20 ל-45 שקלים לצלחת, על פי רוב (יוצא מהכלל הוא סלט משפחתי גדול שמחירו 68 שקלים, וספק אם תצליחו לסיים אותו עם כל השולחן שפותחים כאן בדקות). גם המנות העיקריות נדיבות במיוחד, ביניהן כרוב ממולא, קבב רומני בפיתה או בצלחת, נתח קצבים, פרגיות וממליגה עם גבינות.
הגענו לניצחון של חני עם חברים וזו כבר המלצה חמה. כמה שתבואו עם יותר אנשים, כך תזכו ליהנות מאוכל יותר מגוון. כשמגיעים לכאן בזוג מתמלאים מהר מאוד לאור גודל המנות, אז בואו עם המשפחה או עם קבוצה גדולה, כפי שניכר שעושה כמעט כל מי שמגיע הנה: הרכבים מכובדים שנעים מהדור המבוגר ועד הנכדים הקטנים שמתרוצצים בין השולחנות. זו גם הסיבה שרצוי מאוד להזמין מקום מראש, בעיקר בסופי שבוע, אחרת תיאלצו לשבת בחוץ. פחות נעים בימי הקיץ.
הקבב - חובה
אחרי הזמנה זריזה ויעילה נחתו על שולחננו במהירות דג מלוח מצוין, פלפלים טובים בחומץ, סלט הצוענייה שכולל ירקות רבים בחיתוך גס עם שפע שמיר ובצד טחינה, חמוצים רומניים של כרוב לבן פריך וטוב ומלפפונים חמוצים שמנמנים ועתירי שום - כיאה כמעט לכל פריט בארוחה כאן. כחלק מהארוחה מקבלים גם מנת לחם נדיבה, שהיא תוספת רצויה מאוד בייחוד כי חני מסתובבת בין השולחנות ומציעה ללא הרף צ'ייסרים של וויסקי או צ'ויקה רומנית, שמאלצים אותך לקחת עוד ועוד ביסים מהלחם להרגעת האלכוהול.
עוד בסבב הראשונות: מנת איקרה שנעשית במקום והייתה לטעמנו קצת יותר מדי שומית ופחות מדי דגית ופציחה. למרות המאמץ הטמון בהכנת איקרה, כאן הצלחת מעט התפספסה כי היה חסר בה האלמנט הבולט ביותר שמחפש מי שאוהב איקרה, של ביצי הדגים עצמן. לעומת זאת, האבטיח הכבוש היה כל מה שיכול לחפש חובב חמוצים. כמה חבל שרק במעט מסעדות בארץ אפשר למצוא את התענוג המתוק-חמוץ עסיסי הזה - ביס של בשר אבטיח כבוש מלא בטעמי שום, פתיחת ארוחה חלומית. הזמנו גם מהכבד הקצוץ של חני, שהיה מהסוג הקרמי יותר, כבד קצוץ טוב והגון עם טעמים עדינים יחסית, שסותר היטב בשומניותו את כל החמוצים העזים שמסביב.
ואז הגענו לפסגת הארוחה, שהיא גם הסיבה העיקרית להגיע הנה, מעבר לעובדה שמדובר במקום שכולו כיף. הקבב כמובן. הקבב שמגישה חני הוא אחד הייחודיים שאפשר להיתקל בהם בארץ, שונה מאוד מכל מה שרגילים אליו. הוא מהסוג הקטן והמוארך, והוא כל כך אוורירי עד שקשה להבחין כמה מהר מחסלים אותו. פעמים רבות הקבב הרומני עתיר שום באופן שמלווה אותך לאחר מכן כל היום, ולא מדובר בחוויה קלילה לזלילה. אצל חני מדובר במלאכת מחשבת של שנים של ניסיון ושכלול. מנת הקבב כאן, שמוגשת עם מעט חרדל לעוקצנות טובה ותפוחי אדמה דרוסים פריכים שאפשר לטבול במיץ שנותר אחרי הקבב על הקרש, היא לא פחות מחובה. היא נקודת משיכה שאסור לפספס.
פתחנו עיניים גדולות וקיבלנו לשולחן גם מנת כרוב ממולא באורז ובשר טחון שהייתה ביתית וטובה. הכרוב טבל ברוטב עגבניות וירקות טעים, ובאמת שאין מה להתלונן עם צלחת כזאת. ניסינו גם ממליגה עם גבינות. הממליגה, האחות הפחות נוצצת ומפורסמת של הפולנטה, מבוססת קמח תירס אך נטולת האלמנט המפנק של החמאה הרבה שנהוג להוסיף למנות פולנטה, בטח במסעדות. הממליגה של הניצחון של חני הייתה בסיסית וחביבה. עם שפע תוספות של גבינה מלוחה ושמנת, אפשר היה להפיג בין ביס לביס את המונוטוניות הקלה של המנה.
פאר של סופגניות
סיימנו את הארוחה עם מנת חובה נוספת כאן - פפנאש מפואר (כך לשון התפריט). נשמע כמו תיאור מופרז אבל מנת הסופגניות הרומניות הזאת הייתה באמת ובתמים מפוארת במיוחד. מערום של סופגניות גבינה חמות וזהובות ועליהן שמנת מרעננת וריבת ענבים שעושים במקום. במבט ראשון יש חשש ממשי מצרבת, אבל התוצאה היא דווקא סופגניות מאוד אווריריות וקלילות יחסית, לא מתוקות מדי ונטולות כובד של שמן טיגון. קינוח שאין כנראה איש בשולחן שלא ייהנה ממנו - מילד ועד מבוגר. גם אלה שמגדירים את עצמם שונאי מטוגנים.
הניצחון של חני הצליחה לשחזר באופן מיטבי את השמחה והאוכל של המסעדות הרומניות הקלאסיות, אבל לעשות זאת באופן שגם הדור הצעיר יכול למצוא את עצמו משתלב בו היטב. וזה בדיוק מה שצריכות מסעדות מהסוג הזה - הובלה מודרנית ואירוח מסביר פנים, אבל מתוך המון כבוד לעבר ולהיסטוריה. לכן, במובנים רבים הניצחון של חני הוא גם הניצחון שלנו הסועדים הישראלים, שזוכים לא רק לעוד מסעדה מצוינת בלב אשקלון, אלא בתקווה לעוד הרבה שנים של נחת תחת זרועותיו המחבקות של האוכל הרומני המסורתי. ובעיקר, לקבב כל כך אוורירי, קליל וטוב שקשה לשכוח גם ימים אחרי הארוחה ולפפנאש מפואר להתגעגע אליו.
הניצחון של חני. יכין 1255, אשקלון