שולחן ושני כיסאות. לפעמים זה כל מה שאתה צריך לדעת על מסעדה, אפילו עוד לפני שקיבלת את התפריט או המנות הראשונות. שולחן ושני כיסאות. לכאורה, הכי פשוט. איך אפשר להסתבך? ובכן, במסעדת מסה, הצליחו להפוך גם את הריהוט לקומדיה של טעויות.

זה מתחיל בשלב ההזמנה באינטרנט. ״שולחן קונספט״, הם קוראים לזה. אוקיי, שיהיה. הגענו למקום. המארחת הובילה אותנו אל שולחן עגול, עשוי עץ, מצופה בחומר פלסטי שאמור לדמות מראה של שיש איטלקי יוקרתי. משני צדדיו ניצבות כורסאות כחולות ענקיות שכאילו נלקחו מסלון של שייח סעודי או לחלופין מחנות בשוק הפשפשים. לידן, ספת עור לבנה נמוכה. אתה מתיישב עליה והשולחן מגיע לך לגובה החזה, כאילו שאתה ילד שיושב לאכול בשולחן של הגדולים בארוחת ראש השנה. מה ה״קונספט״, אתה תוהה. זו תהיה מיותרת. התשובה ברורה. יומרנות עיצובית שמסתכמת בעילגות וכיעור. אסתטיקה נובורישית שבאה על חשבון נוחות. נסו לתפעל סכין ומזלג כשאתם טובעים בתוך כורסה קונספטואלית.

מסה היא מסעדה ותיקה (פועלת כבר 15 שנים) שהחליפה לאחרונה את השף שלה. אביב משה הוביל אותה בעבר, עכשיו זה אסף שטרן. ההוא הלך, ההוא בא, אבל העיקרון נותר דומה. זו הייתה ועודנה מסעדה לעשירים ובעלי הון. החלל שלה נראה כמו מקדש יווני שעבר הסבה לדאנס בר בראשון. התפריט מתומחר באופן מוגזם, אבל זה רק בגלל שיש מי שיכול ומוכן לשלם על 152 שקל על סלמון מקורמל. חומרי הגלם הם הסטנדרט של הסטנדרט הישראלי: פרגיות, פירות ים קפואים ומופשרים, דגים מחקלאות ימית והמבורגר. וכמובן, כבד אווז. לא חשבתם שלא יהיה פה כבד אווז, נכון?

 

עכשיו, לקחו את כל אלה והוסיפו להם כל מיני חומרי גלם כדי לעשות רושם, לתת נפח ולהשתמש במושגים כאילו עדכניים בשביל הדאווין. ״פאף כוסמת״, ״קציפת טחינה״, ״קרם סלק״. שכבה על גבי שכבה של טכניקות עשייה שלא תורמות דבר. למה? כי הטעמים, כצפוי, הם גסים, בוטים ובעיקר מתוקים. מסה דוחפת סוכר בכמויות, כמו בעל מכולת עם קליינטורה שמורכבת מזאטוטים בגן חובה, חובבי קרטיבים וסוכריות גומי. רק שבמקרה הזה, הזאטוטים הם אוליגרכים, וסוכריות הגומי הן בקלאווה במילוי בשר עגל טחון (64 שקלים), עם סילאן, בטטה צלויה ותערובת פיצוחים. זו מנה שכאילו נלקחה מפרק מגוחך במיוחד של ״בואו לאכול איתי״. אתה צופה ולא מאמין למראה עיניך. אנחנו נאלצנו גם לטעום את שכבות בצק הפילו, הבשר התפל והתחושה הסירופית בחלל הפה. הציון שאנחנו נותנים? 5.

היה גם סלט פירות שטען שהוא טרטר בר ים (78 שקלים), אבל לכו תמצאו את קוביות הדג שמסתתרות מתחת לפרוסות ענבים, עלי רוקט, כדור גלידה סלרי ומלפפון, פאף כוסמת, איולי יוזו ושמן לואיזה. איזה סיכוי נותר לדג סתמי מול כל הסמטוכה הזאת? שום סיכוי.

טרטר בר ים (צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור)
טרטר בר ים | צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור
 

עוד דג שנעלם הייתה טונה שהיא חלק מ״סשימי שקשוקה״ (78 שקלים). מה לא היה שם? קרם פלפלים, עגבניות מגי, צימוקי שרי, ביצה רכה, ״ספוג״ שושקה (מזכיר עוגת ספוג שמכינים במיקרו) וצ׳ילי. הטונה הצרובה הייתה מאיכות בינונית ומטה, סיבית ובעלת טעמי לוואי, והמזל שלה היה שהיא כוסתה בכל כך הרבה טעמים, כל כך הרבה מרקמים, שזה כבר לא היה משנה. בלבול מוח קולוסאלי שנועד להסתיר חומר גלם ירוד. אכן שקשוקה.

לקחנו גם מילפיי עגל (42 שקלים), מנה שנשמעת, כמו המנות הקודמות, כמו הברקה מופרכת של מישהו שהיה בהתקף מאנצ׳יז אחרי שעישן יותר מדי וויד. יאללה, אחי, מה זה בא לי מילפיי. אתה יודע מה? בוא נשים חתיכות של בשר נא על פיתה דרוזית קלויה וקצת עגבניות קצוצות ורגע, מה עוד יש לנו במקרר? אה, בורגול, יאללה שים קצת בורגול, וגם לבנה. אופס, נפל לי הבדל של הסיגריה לתוך הלבנה. לא נורא, נגיד שזו לבנה מעושנת (זה, אגב, היה הטעם של הלבנה, כאילו שאיפרו לתוכה).

אחר כך הזמנו שתי מנות עיקריות: טורטליני פורצ׳יני (98 שקלים) שאף מילה טובה לא יכולה להיאמר עליהם. כיסונים גסי גזרה, בצק עבה מדי ולא עשוי. נתנו ביס וירקנו החוצה, וזה לא רק בגלל הטעמים הלא נעימים של שמן הכמהין שהאפילו גם על קרם השורשים והתרד. זו מנה ששורה עליה תוגה קיומית. איך יכול להיות שבמסעדת ״יוקרה״ תל אביבית, מגישים כיסונים לא עשויים כאילו שמדובר במנת פסטה בבית קפה נידח?

המנה העיקרית הנוספת הייתה, ברוך השם, לא רעה: פילה בקר (176 שקלים) עם גראטן תפוחי אדמה, גבעולי אספרגוס ורוטב יין אדום. נכון, זה פילה, אבל בואו לא נתנשא עליו. מנה פשוטה, בלי קרם בטטה ובלי ״פאף כוסמת״. הוכחה לכך שהשף החדש, שטרן, בכל זאת יכול לבצע דברים כמו שצריך. היינו צריכים להגיע לסוף הארוחה כדי לקבל מנה נורמלית, אלגנטית, אחרי כל הלונה פארק הוולגרי הזה.

לקינוח, לקחנו ״גלקסיה״ (68 שקלים) – כדור של שוקולד לבן ממולא בקרם אנגלז פיסטוק, עם מרנג, קולי פטל, ספוג יוגורט וגלידת פיסטוק. באופן לא מפתיע, זה היה קינוח מתוק להחריד, אבל לא יותר מתוק מהמנות הראשונות. בקושי קמנו מהכורסאות הענקיות והלכנו הביתה. לא נחזור. שהעשירים יחזרו ויאכלו את הבקלאווה ושיהיה להם לבריאות.

קינוח גלקסיה (צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור)
קינוח גלקסיה | צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור
מסה - חשבון (צילום: סטודיו mako)
מסה - חשבון | צילום: סטודיו mako

>> כתבו לביצה עלומה

>> בפעם שעברה הזמנו משלוח ממיאזקי

MESSA. הארבעה 19, תל אביב. 03-6856859. לא כשר