מבשלים עם הילדים: חברים מביצים קשות

אז מה קדם למה? לפעמים לא צריך להחליט. הביצה יכולה להיות גם תרנגולת אם בא לה, אחר כך לככב במשחק אנגרי-בירדס ביתי ובסוף להיות ארוחת ערב. אנחנו משפחה מאוד מאפשרת. כמעט בכל בית ישראלי, ביצה בצורה כלשהי היא כוכבת ארוחת הערב. אבל ביצה קשה, טעימה ככל שתהיה, היא שיעמום ויזואלי. נו, מה לעשות. מכיוון שידוע שאוכלים קודם עם העיניים ומכיוון שתמיד כיף להכניס קצת כיף לארוחה, למה לא לארגן לביצים תחפושות? אין קל מזה: בעלי כנף למיניהם, מאפרוח ותרנגולת עד תוכי אקזוטי, אפשר ליצור בקלות בעזרת פרוסות דקות של גזר ומלפפון, גמבה, עלי פטרוזליה ואפילו קליפת לימון.

בשלב הראשון חותכים פיסה קטנה בתחתית כל ביצה כדי ליצור בסיס שיאפשר לביצה לעמוד. חותכים את הירקות לצורה מתאימה, יוצרים חתך קטן ביצה בעזרת סכין חדה ונועצים כרבולת או כנף. קלי קלות. כנפי עלי הפטרוזיליה נעוצים למקומם בעזרת הצד הלא מחודד של שיפוד. צורות שטוחות (כמו המקור האדום והצהוב שבתמונה) מוצמדות בקלות בעזרת נקודה של מיונז. העיניים הן גרגרי קצח שפשוט נעוצים למקומם, אך אפשר להצמיד שומשום או פיסת זית בעזרת נקודת מיונז. אפשר באותה צורה ליצור עכבר: משכיבים את הביצה (לא שוכחים ליצור בסיס שטוח) ויוצרים אזניים משולשות, עיניים, אף קטן ואפילו שפמפם מגבעולי פטרוזיליה או עירית. לא לשכוח זנב... פה הייתי אמורה לכתוב "בתיאבון" ולסיים, אך עלי להזהיר: אחרי מספר דקות של משחקי דמיון עם האפרוח החמוד (שזכה לשם "טוויטי") והתרנגול הביריון (שזכה לשם "הרצל"), התפתחו רגשות שגררו דיון עמוק בשאלה "האם אוכלים חברים?". רק אומרת. בתיאבון.