קובה סלק מנצח

רגע לפני שאתם מתחילים בהכנת מרק קובה סלק מנצח, הנה כמה טיפים להצלחת המתכון:

הבצק של מעטפת הקובה מבוסס על סולת. יש כאלה שמוסיפים לה 20 אחוז בורגול דק המכונה ג'רישה או קמח או שומן, ולפעמים גם מעט בשר מהמלית. ניסיתי הכל, וגיליתי שאני הכי אוהבת את הגרסה הפשוטה (שלא לומר סגפנית) של סולת ומים (ומלח). הסוד הוא במרקם של הבצק הזה, שאמור להפיק כופתאות שהן "גם וגם": מצד אחד, חשוב שהמעטפת תהיה דקה, ומצד שני היא צריכה לעטוף את המלית ולהחזיק בבישול. המרקם המדויק זה משהו שחייבים להרגיש ולהתנסות איתו, כי המפגש בין מים לסולת (כמו מים וקמח, אגב) יכול להניב תוצאה שונה בכל פעם, גם אם תקפידו על מינונים קבועים. חשוב מאוד לתבל במלח כדי שלא תתקבל מעטפת תפלה.

תנו לתערובת לנוח לפחות חצי שעה כדי שתהיה נוחה לעבודה. הבצק צריך להיראות כמו מרציפן - רק בלי הדביקות. חשוב ללוש לפני שמתחילים לעבוד וגם אם מחליטים שיש צורך בתוספת מים. 

הבשר. כדאי לבחור בבשר בקר טחון עם מעט שומן, כדי שישמור על עסיסיות. בכל מקרה, מטגנים אותו בשמן עם בצל ומתבלים במלח, פלפל, פפריקה ובהרט – תבלין הדגל של המטבח הערבי בכלל והעיראקי בפרט. יש כאלה שלא מטגנים את הבשר אלא מכינים כדורונים קטנים של בשר טחון עם בצל מטוגן ותבלינים - זה מאוד מקל על מלאכת המילוי והגלגול ומפיק קובה דשנים למדי. אני עובדת בשתי השיטות, לשיקולכם.

מלאכת המילוי נעשית בידיים רטובות. לכן, כדאי לעבוד ליד הכיור או להכין מבעוד מועד קערית מים. נוטלים פיסות מן הבצק בגודל של כדור פינג פונג. משטחים על כף היד לעובי שליש-חצי ס"מ ומניחים כפית-שתיים של מלית. חופנים את הבצק ליצירת קערית, סוגרים לכדור ומניחים על מגש מרופד בנייר אפייה.

הרוטב. אני הכי אוהבת עם סלק, במקום שני - דלעת. אבל זה כל הכיף בקובה, אפשר להוסיף אותם לכל תבשיל, גם למרק ירקות (שאיננו על בסיס של ירק אחד) - רק חשוב שיהיה מרק ארומטי וחמצמץ.

מכניסים את הקובה בזהירות בזה אחרי זה. הם ישקעו ואז יעלו ויצופו בזמן הבישול. חשוב לדעת: לא מעמיסים, לא מערבבים, לא מנסים להטביע או להציף. רק מטלטלים מעט את הסיר כדי לפזר אותם באופן שווה. 20 דקות והם יתחילו לצוף. בתום הבישול כדאי להניח ל-10 דקות לפני שמגישים.

הקפאה אפשרית בהחלט. לא צריך להפשיר - רק להכניס ישר לסיר של מרק חם. במקרה כזה מוסיפים עוד 5 דקות לזמן הבישול.