שעועית ירוקה כמו בגן

מאז שהבן הצעיר שלנו עלה לכיתה א' הוא לא הפסיק לדבר על השעועית הירוקה של הגן, וליתר דיוק של הצהרון. כשהוא דיבר עליה (ועל הגזר הגמדי, אגב, וקצת על האפונה) העיניים שלו נצצו, הוא כולו נמלא נוסטלגיה מתוקה ואפשר היה לראות את התשוקה האמיתית שבוערת בו. פעם אחת, אי אז בשנות הגן, כשלקחנו אותו באמצע ארוחת הצהריים ראינו באיזו שעועית מדובר. היא שכשכה ברוטב דליל בקופסת פלסטיק שחורה ונראתה חסרת חיים, וככה בדיוק הוא רצה אותה.

אז ניסינו להכין לו את השעועית של הגן. מה זה ניסינו, הכנו לו את השעועית ירוקה ברוטב אדום הכי טעימה שיש, והיא אומנם יצאה מושלמת, אבל הוא לא הסכים לגעת. באותו הרגע התחלנו מסע של החסרת מרכיבים, שקיווינו שתביא לנו את הגאולה: בתחילה החסרנו (בצער) את הבצל המטוגן, השום דווקא הצליח להישאר; אחר כך החסרנו את העגבניות הטריות (אוכל של צהרונים שאנחנו מכירים זה רק רסק) ואחר כך המרנו את השעועית הירוקה הרגילה בסוג הזול יותר, החתוך, זה שאין בו קצוות וקשה יותר לזהות את הירק שהיה פעם. החסרנו והחסרנו, ניסינו וניסינו, ואחרי הרבה כשלונות, בסוף הצלחנו - הכנו מנת שעועית שהיא בעינינו בינונית ביותר, שגרמה לעיניים שלו לנצוץ שוב. מיותר לציין שזה כל מה שהוא הסכים לאכול באותה ארוחת צהריים, וגם בזאת שאחריה.

אז הנה המתכון לפניכם. אל תכינו אותו לאורחים, אל תתפארו בו בשום קונסטלציה, אבל אם הילדים שלכם מתגעגעים לגן - פשוט תעשו להם טובה ותכינו אותו.