היו ימי שבהם רק יכולנו לחלום שזה יקרה לנו - שלא משנה איפה נקנה אבוקדו וכמה נשלם עליו, הוא יהיה טעים ממש. אז עכשיו זה רגע טוב לעצור, להכיר בעובדה המשמחת הזאת ולהתמלא בהודיה; האבוקדואים טעימים עכשיו, ולא רק אלה מזן מסוים, צבע מסוים, רוך מסוים או משק מסוים. האבוקדואים טעימים עכשיו, נקודה!
אחרי שהוצאנו את זה מהמערכת, אנחנו פנויים להתמקד בסוגיה שלשמה התכנסנו - סוגיית קילוף האבוקדו. ישנה שיטה מוכרת הגורסת שכף היא הכלי המתאים ביותר למשימה הזאת: פשוט דוחפים אותה בין הקליפה לבשר הפרי, קצת כמו עם קיווי, והנה יש לנו את זה. אז זהו, שממש לא... קשה מאוד להידחק בין קליפת האבוקדו לבשרו, בעיקר אם הוא מהזן דק הקליפה, שאז זה כמעט בלתי אפשרי. מה שמשאיר אותנו עם אופציית הסכין, שהיא בסדר, אבל מייגעת משהו, ואפילו מסוכנת. מאז שגילינו שהחלק הבריא ביותר באבוקדו הוא זה הכהה הצמוד לקליפה אנחנו מתחברים לשיטת הסכין אפילו פחות, בגלל הקלות שבה היא משחיתה לנו חלק טוב מהפרי.
אז הפעם יש לנו תגלית פרקטית עבור כל מאותגרי הקילוף, ואיך לא – עבור כל קורבנות "יד האבוקדו", התופעה שגרמה לנו להבין שיש מאבק אמיתי וכנראה לא לכולם ברור איך לחלץ את הפרי המרהיב הזה מהקליפה שלו.
אז לטובת כל חסידי האבוקדו שלא חשבו על השיטה הזאת עד היום, הנה טיפ משנה חיים: להשתמש בקולפן. ככה פשוט. לרובכם, אנחנו מניחים, קיים במטבח אביזר לקילוף ירקות ופירות, אז למה לא להשתמש בו גם בשביל הפרי הזה? מדובר בשיטה פשוטה ביותר לתפעול, הרבה פחות מסוכנת מקילוף בעזרת סכין, ואם אתם שואלים אותנו – הרבה פחות חומר מתבזבז בקילוף כזה. כשחושבים על זה, זה גאוני וטבעי: פשוט מאוד מקלפים את האבוקדו על המקלף, וזהו (וזה תופס גם אם אתם רוצים רק חצי אבוקדו).
למקרה שאתם חוששים לאמץ דרך קילוף חדשה או חוששים שהיא תהיה יעילה רק במקרים של זנים עם קליפה דקה (אטינגר, גליל, טיג, פוארטה וכו') – נרגיע שאצלנו השיטה הוכיחה את עצמה כבר גם עם הזנים בעלי הקליפות המחוספסות והקשיחות יותר (ריד, האס וכו').