אני אוהבת את עצמי בכל מידה. כשאני מסתכלת במראה אני אומרת, "עם זה ננצח"
החשש לאבד את הרלוונטיות בגיל 52, הדבר היחיד שגרם לה לרדת במשקל, הזוגיות המרגשת בצל המחלה של בעלה ולמה היא לא תוציא יותר ספרי אפייה. קרין גורן פותחת את הלב – וחושפת מה למען השם היא אוכלת לארוחת בוקר. mako Eats - ריטה גולדשטיין מארחת את האנשים שאחראים לכל מה שטעים בישראל

קרין גורן (52)
היא פרצה לתודעה באמצע שנות האלפיים והפכה לאייקון האפייה הבלתי מעורער של ישראל, כשהנגישה את עולם הקונדיטוריה לכל מטבח ביתי ברב-המכר "סודות מתוקים" ותוכניות טלוויזיה בהובלתה. היא גדלה בחיפה והתחילה בכלל כמתכנתת מחשבים, עד שעשתה תפנית מקצועית, למדה קונדיטוריה והחלה לעבוד במגזין "על השולחן". משם עברה להתמקד בפיתוח מתכונים, בעיקר מתוקים, והפכה למותג החזק ביותר בתחום האפייה בארץ. את ההשראה היא שואבת מהרצון לפשט תהליכים מורכבים, ובזכות הנגישות הזו עוקבים אחריה מאות אלפי אנשים בטלוויזיה, באתר שלה וברשתות החברתיות. גורן נחשבת לחלוצת תרבות האפייה הביתית בישראל ולמי שסללה את הדרך לדור שלם של יוצרי תוכן קולינרי. לצד הופעותיה כשופטת בתוכניות ריאליטי מובילות כמו "בייקאוף" ו"הקינוח המושלם", היא מוכרת כאחת הפרסונות האהובות והחמות בתעשייה וידועה באהבתה הבלתי מתפשרת לסוכר, לחמאה ולשוקולד. היא מקפידה לשמור על אנרגיה חיובית ולהתרחק מרכילויות, ומבחינתה המטרה נותרה פשוטה: להמתיק את החיים שלנו הישראלים.
-
את דינוזאור. כבר 25 שנה בתחום, זה נדיר.
"כן, ואני משתנה עם הזמן, איך שצריך. בהתחלה לא רציתי לפתוח אינסטגרם ואז הבנתי שהכל קורה שם, ופתחתי ואני גם יוצרת. אני לא מתביישת להגיד שאני גם יוצרת תוכן ועושה קמפיינים ברשת". -
למה להתבייש? זאת הפרנסה היום, אחת המרכזיות של אנשים מהתחום.
"אבל..... כאילו הפרנסה שלי הייתה ספרים לאורך רוב החיים המקצועיים שלי. התוכן של האוכל ברשתות היה לא מספיק איכותי בעיניי וזה היה נראה לי כאילו עוד איזה קשקוש כזה של צעירים. אבל לאט-לאט ראיתי אילו אנשים יש שם. איזה יוצרי תוכן מטורפים. עדי מרום, שאני מעריצה, יעל קצב, אני יכולה לתת שמות מפה ועד..." -
כמה זמן את משקיעה ברשתות?
"הרבה. קודם כל אני צרכנית של זה. צורכת את התוכן המון. זה גם מקור השראה ואני מפרגנת כשאני סוג של מעתיקה או מקבלת השראה מהצעירים. קורל העלתה איזה קרואסונים כאלה של גבינה עם מוצרלה מלמעלה, בציפוי שום, וממש בא לי להכין את זה? אז אני אכין את זה ואכתוב 'תודה לקורל חוטה'". -
מה השתנה אצלך במתכונים שאת עושה עם השנים?
"המתכונים נהיו קלים יותר, פשוטים יותר, בגובה העיניים. מאוד חשוב לי שלא 'יראו מה אני יודעת', אלא שיצליחו להכין לפי המתכון. בהתחלה כשאמרו 'אפייה' אז היה רק אותי, וזה כבר לא ככה, ואני צריכה לשמור על המקום שלי והרלוונטיות שלי". -
קחי אותי רגע לתקופה שבאמת היה רק "קרין גורן".
"בגיל 27 נכנסתי למטבח בפעם הראשונה ובגיל 35 כבר הובלתי תוכנית אפייה משלי. הלכתי בין הערוצים וביקשתי תוכנית, שלחתי פקסים, הזמינו אותי לראיונות וברשת הייתה מישהי שהכירה את הספר 'סודות מתוקים', וזה מה שפתח לי את הדלת שם. אמרו לי 'תביאי תקציב', אז הלכתי בין חברות מטבחים, שמרים ושוקולד וכאלה ואספתי את ה-7,000 דולר לתוכנית שהיה צריך. חזרתי אליהם אחרי שבועיים, היא אמרה לי, 'אמרתי לך לחזור כשיהיה לך כסף'. אמרתי, 'יש לי'". -
גם הרבה מזל היה לך.
"היה לי המון מזל. יש קונדיטוריות טובות ממני בהרבה, אבל יש בי כנראה איזה שילוב שיודע להסביר טוב. בגלל שלמדתי מטעויות שלי, אני יודעת להסביר איפה המתכון יכול להיכשל". -
מה ה-מתכון שלך מלבד עוגת הספירלה, שנורא מזוהה איתך?
"יש עוגת שוקולד לילדים ענקית כזאת שהמון אנשים אוהבים, יש עוגת כדורי השוקולד שהייתה עוגת יום הולדת של הרבה ילדים לאורך השנים".
גורן עם עוגת הספירלה המפורסמת | צילום: זאב לוי, יחסי ציבור -
איפה את היום במערכת היחסים שלך עם הסוכר?
"סוכר זה החיים. מתכונים של אפייה הם עתירי סוכר. אנשים לא מבינים את זה שאני לא יכולה להכין עוגה עם חסה, זו אני, זה חומר הגלם שלי. סוכר זה גם השחמה, זה גם נפח, זה לחות, זה כל כך הרבה דברים שהם לא מתיקות". -
ואיך בעלך עם כל הסוכר הזה?
"הוא לא אוהב מתוק. כן, עילה לגירושים, אני יודעת, הוא לא אוהב מתוק. 35 שנה ביחד ולא הצלחתי לגרום לו לאהוב מתוק חוץ מעוגת גבינת פירורים, שזאת עוגת יום ההולדת שלו, וקוביית שוקולד מריר אם תתפסי אותו בטעות. זה הגילטי פלז'ר שלו". -
בחרתם לגור רחוק מהברנז'ה. יש לכם משק.
"אני לא מכירה אף אחד ואני בשלום ובאהבה עם כולם. אין איזה שף שיש לי איתו ביף או משהו כזה. אני פשוט לא חיה את תל אביב. יש את רונן שלי, שליווה אותי לאורך כל הקריירה, הוא הכוח שלי, הוא הגב שלי וזה מספיק לי. אני לא כל כך אוכלת בחוץ בגלל שהוא מבשל מדהים כשהוא מרגיש טוב. הוא נכה. כשהוא מרגיש מספיק טוב אז הוא מבשל, אין דברים כאלה". -
מה את אוהבת שהוא מכין לך?
"בזמן האחרון קארי תאילנדי, אבל כל מה שהוא נוגע, יש לו ידי זהב". -
מה הסוד לזוגיות הזו שאת מתארת שהיא כל כך עמוקה כבר 35 שנה?
"הוא כל הזמן בבית. הוא לא עובד כי הוא באובדן כושר עבודה כבר עשר שנים בגלל גידול בצוואר. ואנחנו פשוט ביחד כל הזמן. אנחנו דביקי כאילו, זה דוחה. אנחנו מהזוגות הדביקים, הנוגעים כל הזמן והמחבקים. אנחנו עדיין מתנשקים ואחותי אומרת לי, 'את הורסת לי עם בעלי, מי מתנשק?'". -
אז הסוד הוא להיות יחד 24 שעות ביממה?
"לא. הסוד הוא לגדול יחד. זה התחיל בגיל 17. הוא ישב לידי בכיתה, אנחנו ממש גדלנו ביחד. גדלנו אחד לתוך השני, אני כבר לא יודעת איפה אני מתחילה והוא נגמר". -
יש מישהו שאת ממש מעריכה בתעשייה?
"קובי אדרי בעיניי טוב יותר מכל תוכנית טלוויזיה של בישול ברמת האיך שהוא מדריך. צילום, עריכה, רעיונות. גם רון יוחננוב, יש הרבה הרבה שאני עוקבת אחריהם ואני בהתפעלות". -
יש לך טיקטוק?
"יש לי אבל לא כל כך פעיל. פתחתי אותו ואני לא מעלה לשם כלום, יש שם 3,000 עוקבים. זה לא נחשב שיש לי טיקטוק אז לקחתי עכשיו יוצרת תוכן שעובדת איתי ואנחנו עושות כל מיני 'נכון או לא נכון', וכל מיני סרטוני טיקטוק כאלה שאולי יכולים לעניין אנשים". -
כמה את מרגישה שאת נכנסת שם לביצה זרה לך?
"לא לגמרי, כי אני צורכת את התוכן הזה. אני מבינה שאני צריכה להיות קלילה יותר ולשבת פחות על כל סרטון ולחשוב אם הוא יצא מעניין מספיק, אם זה יצא טוב מספיק, כאילו לשחרר את זה. אין המון יוצרי תוכן בגיל שלי. כלומר, רובם אנשים צעירים ואני בת 52". -
את מרגישה שאת בגיל הזה?
"כן. יותר קשה לעמוד במטבח, כבר מרגישים את הגב. אני צריכה לרדת קצת במשקל". -
את מתאמנת?
"חחחחחחחחחחחח. סליחה. יש לי הליכון, זה נחשב?". -
לא.
"יופי". -
את לא עושה כלום?
"אני עושה לפעמים פילאטיס. הייתי עושה. עשיתי פעם בשבוע כזה ועכשיו זה מתמסמס. אני עושה הליכות במושב עם הכלבים העצלנים שלי". -
מאוד ירדת במשקל במהלך השנים
"ירדתי, עליתי, ירדתי, עליתי. סיפור חיי". -
אז את מקפידה ברמת תזונאית? את שומרת?
"עכשיו אני משתדלת, עכשיו אני משתדלת". -
מה זה אומר?
"זה אומר שלא לפתוח את הבוקר עם סנדוויץ' נוטלה, נגיד. זה מחכה לי באוטו, בתא הכפפות". -
עם איזה לחם?
"פשוט, פרוס". -
לבן?
"לבן. אני נשבעת לך, אני אתן לך לראות עוד מעט". -
ופעם היית אוכלת יותר?
"וואו, אני חולת מתוק, חולה. אני יכולה לשבת על שלוש פרוסות עוגה באהלן אהלן, בלי להרגיש היא נעלמת". -
באיזה שלב בחיים אמרת 'טוב, חביבתי, מספיק'?"
"בדיקות דם. רק זה. כי אני אוהבת את עצמי בכל מידה. זה מה יש וכשאני מסתכלת במראה אני אומרת 'עם זה ננצח'. אני אוהבת את עצמי". -
ובכל זאת יש איזה גילטי פלז'ר לא מתוק?
"רק כמויות של מתוקים. אני יכולה לשבת על כמויות מביכות של מתוקים ואז במבה שיהיה מלוח קצת ולעזוב ולחזור למתוק. יש לנו מגירת ממתקים של ילדים קטנים". -
מה הלאה בקריירה?
"בא לי שיטעמו את הדברים שלי. אני לא יודעת אם מקום או קייטרינג, או קייטרינג מתוק כזה. את מבינה שעד עכשיו יכול להיות שהכנתי את הכל עם מלח ואף אחד לא יודע? אף אחד לא טועם, נורא בא לי להאכיל". -
השבוע פגשתי את מיקי שמו, הוא סיפר על המון המון כסף שהוא הפסיד בתקופת המלחמה, זה עסקים שמאוד קשה לנהל.
"נכון, בגלל זה זה לא קרה עד היום, כי אני לא אשת עסקים בכלל, אני צריכה איזשהו שותף שייקח את זה וירים את זה בשבילי, כי אני ממש לא אשת עסקים. אני רואה סרטונים מסבן אילבן שיש שם קינוחים משוגעים וזה, ואני אומרת, 'איך בא לי להביא כזה לארץ, שיהיה גם בסופרים, קינוחים טובים'". -
פגשת פעם את הצד הלא נעים של התגובות ברשת?
"לשמחתי לא. הרוב זה מחמאות, אז זה נעים. פעם הייתי בשבוע הספר בדוכן שהיו בו עוד שפים, והייתה מישהי שבאה לשף מאוד מפורסם וצעקה עליו שהעוגה לא הצליחה ושהוא צריך להחזיר לה את הכסף של המצרכים ושל הזה". -
מישהו פעם אמר לך כזה דבר?
"בחיים לא. אני מקבלת רק אהבה, שזה מטורף". -
ואם מישהו אומר לך שמתכון לא עבד, מה את עושה?
"שואלת כמה סוכר הוא הוריד". -
מה הגבול של הסוכר שבן אדם יכול להוריד?
"20% וזה המון. זה כימיה והתנהגות של חומרים, ויש היחסים הבסיסיים שאסור לשחק איתם. אני רואה אם חסרה ביצה, או אם יש יותר מדי קמח". -
היו לך פאשלות קיצוניות במטבח?
"אני נורא מגושמת, נופלות לי עוגות. זה קרה לי פעם בבית של ההורים שלי. חושבת שלא אכלנו את העוגה? ישבנו על הרצפה עם כפיות". -
יהיה עוד ספר?
"לא. לא קונים ספרים. לי זה מכניס את התמורה חזרה ועוד קצת, זה לא משהו ברמה שזה שווה את ההשקעה. אם הייתי מדפיסה פעם 40 אלף עותקים למהדורה הראשונה, אז היום זה 5,000. אלה המספרים. 'סודות מתוקים' מכר בזמנו איזה רבע מיליון עותקים". -
בעוד חמש שנים כבר לא יהיו ספרי בישול?
"אני רואה אותם זרוקים ליד הפח, אני רואה אנשים נפטרים מספריות ומשוויצים לי שנשארו להם רק כמה ספרים בבית, וחלק מהם שלי". -
אז זה רות סירקיס וקרין גורן.
"וואי, איזה מחמאה, אמא'לה". -
וקצת עצוב.
"מאוד, אבל אני מבינה את זה. גם לי יש כל כך הרבה ספרי אפייה בבית שמעלים אבק. זהו, אנשים רגילים לאפות עם הטלפון במטבח". -
את מפחדת שיגיע היום ויגידו, 'קרין גורן לא רלוונטית'?"
"מצד אחד זה פחד גדול מבחינת הפרנסה, אבל יש לי חיים מאוד מעוגנים בבית, יש לי אהבה גדולה בבית. אהבת הקהל לא מגדירה אותי. זה לא יהיה סיפור דודו טופז כאילו, אני לא אתאבד עכשיו מזה. זה יהיה חבל ממש, אבל אני עובדת כל הזמן בשביל שזה לא יקרה".